יעקב שכב על הארץ התחתונה וקיבל את הארץ העליונה
בתחילת הפרשה יעקב יוצא לדרך, ישן בבית-אל וחולם את החלום הידוע על סולם יעקב. אחרי החלום אומר לו הקב"ה: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כ"ח, י"ג). שואל הזוהר הקדוש (ח"א קנ"ה ע"ב – קנ"ו ע"א): מה הכוונה בפסוק "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ?" הרי הוא שכב על שטח קטן, מטר? שני מטרים? האם רק את השטח הקטן הזה הוא יקבל?
אז רש"י כבר אומר לנו: קיפל הקב"ה את כל ארץ ישראל בארבע האמות הנתונים תחתיו. בכך רמז לו שתהא הארץ נוחה להיכבש ע"י בניו, כאילו זה רק שטח קטן שהוא נתון תחת שליטתם, ואינם צריכים להתאמץ לכובשו (עפ"י חולין דף צ"א ע"א). בזוהר מובא פירוש אחר. נשאלת השאלה: וכי זו המתנה שנתן לו הקב"ה? ארץ גשמית? איך אפשר לקבל כך את כל הארץ? התשובה היא, שמדובר פה על ארץ ישראל העליונה, ארץ ישראל הקדושה, שנקראת ארץ-החיים. את הקדושה של הארץ, את הרוחניות של הארץ, את הטוב של הארץ, את הרוח, את הסגולה שיש בארץ, את זה נתן לו הקב"ה ליעקב במתנה.
כאן הקב"ה לא מבטיח ליעקב רק את הארץ הגשמית – זה כבר ברור, שהרי הוא הבטיח אותה לאברהם, ליצחק וליעקב. אלא כאן ההבטחה היא גם על הארץ הרוחנית. לדעת למצוא את הרוח שבתוך הארץ, את האידיאל, את הרוח שבתוך החומר. לקדש את החומר, את הארץ, ולהפוך אותה לארץ עליונה, ארץ חיים – זה תלוי בנו, בהסתכלות שלנו, במבט שלנו על הארץ הגשמית. נראה את הארץ הרוחנית וכך נוכל לכבוש את הארץ הרוחנית, לקבל אותה אלינו במתנה ולחיות איתה, לחיות על פיה.
