"והיה עקב תשמעון… ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד…" (דברים ז, יב).
מה זה עקב תשמעון? דורשים חכמים שמדובר פה על מצוות שאדם דש בעקביו.
הבן איש חי, רבי יוסף חיים מבגדד, דרש דרשה יפה בספרו בן איש חי דרשות בפרשת עקב, ותוכן דבריו הוא: עקב בגימטרייה 172. זה בדיוק מספר המילים שיש בעשרת הדברות שקראנו בפרשה הקודמת. הפרשה הזו עוקבת לפרשת ואתחנן בה היו עשרת הדיברות.
מהי המילה האחרונה, העקב, של עשרת הדיברות? המילה 'לרעך'. "לא תחמוד כל אשר לרעך". כל הגוף וכל המשקל עומד על העקב, וכך גם כל עשרת הדיברות עומדים על העקב של עשרת הדיברות, שהיא המילה האחרונה.
משמע שכל התורה כולה עומדת על 'רעך', על בין אדם לחברו. "ואהבת לרעך כמוך", כל המצוות החברתיות. גם עשרת הדיברות מחולקים לבין אדם לחברו ובין אדם למקום. כשבין אדם לחברו חשוב בעיני הקב"ה יותר מאשר בין אדם למקום. לכן בעשרת הדברות יש לנו יותר מצוות של בין אדם לחברו. "כבד את אביך ואת אימך", "לא תגנוב", "לא תחמוד" ועוד. כל המצוות הללו הן העקב שעליהן עומדת כל התורה.
אומר הקב"ה: חשוב לי שתתנהגו יפה אחד עם השני, שתעשו חסד, שתתנו צדקה. חשוב לי שתלכו בדרכיו של הקב"ה. וכך בהמשך הפרשה: "ועתה שמע ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך ללכת בכל דרכיו". הגמרא שואלת מה הם דרכיו של הקב"ה שאנחנו מצווים ללכת בהן? מה הן הדרכים שהקב"ה מנהיג בהן את העולם? הקב"ה חנון ורחום – אף אתה תהיה חנון ורחום. הקב"ה גומל חסדים – גם אתה תהיה גומל חסדים. הקב"ה דואג להלביש את מי שאין לו בגדים – גם אתה. הקב"ה דואג להכנסת כלה, לוויית המת, וכל ענייני החסד והנתינה שה' נותן לנו בלי סוף: אור, אוויר, בריאות, פרנסה חיים וכל טוב – גם אנחנו צריכים ללמוד מדרכיו. ללכת בכל דרכיו ולהעניק לחבר, לזולת, לאחרים.
זהו "עקב תשמעו" – העקב שכל התורה עומדת עליו. כל התורה עומדת על "ואהבת לרעך כמוך". זה כלל גדול בתורה, ולכן אין דרך לעבוד את הקב"ה באמת אלא דרך החברים, החברה.
גם בגאולה, בחזרתנו לארץ אומר הנביא: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה" (ישעיה א, כז) עם ישראל שב לארץ, עם ישראל שב לציון בצדקה. כיוון שבגלות, כשהיה הסתר פנים של הקב"ה, לא הייתה האהבה, הנתינה והחסד. עכשיו, כשחוזרים לארץ, נצטווינו על אהבת חינם, נתינה, "ושביה בצדקה" (וכבר רבנו הגדול הרב חיים פלאג'י זכותו תגן עלינו שחי בתורכיה לפני כמאה וחמישים שנה – חיבר ספר שלם בשם "צדקה לחיים" בו דרשות על חשיבות הצדקה, ובמיוחד על חשיבות הנתינה לארץ ישראל, ראה לדוגמא בצדקה לחיים מערכת א אות כד).
אלו שבע שבתות הנחמה שאנחנו מונים אותם אחרי תשעה באב, אחרי בין המצרים, שעיקרן הוא "ואהבת לרעך כמוך". בהמשך הפרשה: "כי ה' אלוקיך הוא אלוקי האלוקים… לא ישא פנים ולא יקח שוחד, עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה", ולכן: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". (דברים י יז-יט) זה מה שהקב"ה עושה, הוא אוהב את הגר, הוא עושה משפט יתום ואלמנה. ואנחנו נצטווינו "והלכת בדרכיו".
יהי רצון שנדע ללכת בדרכים של הקב"ה של הנתינה של החסד, של הגמילות חסדים, של "ואהבת לרעך כמוך", שעל זה עומדת כל התורה. זה העקב של כל התורה כולה.
