השיבה אל האחוזה (תשע"ט)

הפרשה מתחילה "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור, דבר אל בני ישראל כי תבוא אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה'" (ויקרא פרק כה פסוקים א-ב). שואל המדרש (ספרא, מובא ברש"י): מה עניין שמיטה אצל הר סיני? מכאן בא הביטוי. מה הקשר דווקא "בהר סיני"?

נאמר תשובה פנימית. נאמר בפרשה (שם פסוק ח) "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים, שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה".

"וספרת לך". בשבוע שעבר דיברנו על "וספרתם לכם" (ויקרא פרק כג פסוק טו) – ספירת העומר. גם שם נאמר "לכם". יש לנו כלל בכל מקום שנאמרת המילה "לך" – שהכוונה "להנאתך ולטובתך". כך בפסוק (במדבר פרק יג פסוק ב) "שלח לך אנשים ויתורו את הארץ" – אומר רש"י: להנאתך ולטובתך. גם בציווי לאברהם אבינו (בראשית פרק יב פסוק א): "לך לך מארצך" – בשבילך, לטובתך – טובה רוחנית בארץ ישראל.

גם פה זה המפתח: "וספרת לך". כמו שהסברנו בפרשה שעברה, ימי ספירת העומר הם התעלות רוחנית "לכם". תיקון המידות שלכם, הכנה למתן תורה שלכם. שתהיו יותר טהורים ומוכשרים ע"י ספירת העומר ברמה האישית רוחנית. להנאתך ולטובתך האישית הרוחנית. גם כאן מטרת השמיטה, שנאמר בה "וספרת לך" – היא רוחנית. היא בשבילך, בשביל הנפש. אתה יודע מה זה לעבוד קשה שש שנים? האם יש זמן בשש השנים לך? לנשמה? לרוחניות? זו מטרת השמיטה. "ושבתה הארץ שבת לה'". השמיטה נקראת שבת לה', כדי להראות לבן אדם – לא הכול שלך. גם העבודה שלך היא לא שלך, היא של הקב"ה. גם הארץ, גם היבול, גם המאמץ שאתה עובד במשך שש שנים. דע לך, בסוף הכול של הקב"ה.

כמו השבת, שהיא של הקב"ה. שמירת שבת אחת מעידה שכל ששת ימי המעשה וכל העולם בעצם שייכים לקב"ה, שכל העבודה בעולם שייכת לקב"ה, וזה "לך". אומר העמק דבר (כאן פסוק ב): השמיטה אינה בשביל טובת הקרקע, לנוח אחת לכמה שנים (כדברי הרמב"ם במורה נבוכים ג לט), אלא מפני רצונו של הקב"ה. זה אותו עניין – מטרת השמיטה היא להתקדמות רוחנית של האדם. שאדם ירגיש שהוא לא עבד לעבודה ולאדמה. שהוא הרבה יותר גבוה מהאדמה החומרית, מהחומר, מההשתעבדות אליו, אל הכסף ואל הפרנסה. כדי שימסור את עצמו בידי הקב"ה. שיתמלא אמונה, ברכה ורוחניות. זה הזמן שאדם יוכל למלא את המצברים. ללמוד, ללמד, לעסוק בדברים הרוחניים כמו בשבת. זוהי השמיטה (עיין הקדמה הראי"ה לספר "שבת הארץ").

אם כן מטרת השמיטה היא "לך". והדבר כפול ומכופל במטרת היובל: "וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים, שבע פעמים", מטרת היובל היא: "ושבתם איש אל אחוזתו…". "תהיה לכם, לא תזרעו, לא תקצרו" – אל תתעסקו בדברים גשמיים. אלא שובו לעצמכם, לרוחניות שלכם, שאבדה בדרך של העבודה החומרית הקשה.

"ושבתם איש אל אחוזתו" – מהי האחוזה של האדם אם לא הנשמה? הקב"ה שאחוז בתוכו? התורה שמייצגת את הרוחניות ואת רצון הקב"ה בעולם? הרוחניות שבנשמה שלנו, השכל, המחשבה, הרצון העצמי. זו התורה שמלמדת אותנו לחשוב, להתייחס לרצונות הרוחניים, לכוונות, למחשבות, להכנות לקראת עשיית המצווה ועשיית הדברים בגלל שהקב"ה מצווה, למטרת העשייה.

וזוהי התורה. וזה הקשר בין שמיטה להר סיני. מה עניין שמיטה אצל הר סיני? כמו שבהר סיני קיבלנו את התורה הרוחנית, מטרת כל העבודה בששת ימי המעשה, ובשש שנים, וב-49 שנות עבודה היא שלעבודה החומרית יהיה את ה"דובדבן" הרוחני בסוף.

"ושבתם איש אל אחוזתו", איש אל נשמתו, איש אל שורש נשמתו הרוחנית. זה הזמן שאדם יכול להתייחד עם הנשמה שלו, עם הרצון שלו האמיתי, עם הרוחניות שבתוכו. זו מטרת השמיטה, זו מטרת היובל וזו מטרת השבת – להתאחד עם הצד הרוחני, עם הנשמה. ושבתם איש אל שורשיו הרוחניים, העצמיים של האדם, שנמצאים במוח, בלב, בתוך תוכו, צריך לחזור אליהם וזה ניתן בשנת השמיטה. זו הכוונה "וספרתם לכם" – כמו ספירת העומר, ספירה רוחנית בשבילכם להתעלות רוחנית. גם השמיטה היא בשביל התעלות רוחנית "לכם".