האם נח איחר את מועד התפילה על העולם?

כאשר נח יוצא מהתיבה אחר המבול, ורואה את העולם חרב, הוא מודה לקב"ה. "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ" (בראשית ח', כ'). לפי חז"ל, נח מקריב קרבנות במזבח בו האדם הראשון הקריב עליו קרבן, בהר הבית. (חזקוני, תרגום יונתן, רמב"ם בית הבחירה פרק ב הלכה ב).

שואל הזוהר הקדוש, הרי קרבן עולה מביאים על חטא, שנאמר: "וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה, וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו" (ויקרא א', ד'; יומא דף ל"ו ע"א). במה חטא נח? בסך הכל הוא רצה לומר תודה על הצלתו מן המבול (חזקוני). אלא, אומר המדרש שקרבן עולה מביאים כדי לכפר על הרהור הלב (ויקרא רבה פרשה ז' סימן ג'). היו לנח נקיפות מצפון. אולי נפגעתי, אולי זכויותי נתמעטו בגלל הנס שהקב"ה עשה לי, והציל אותי ואת משפחתי? לכן הקריב עולה.

הזוהר מביא פרוש נוסף, ששבה את ליבי. איננו מוצאים שום ביטוי של סנגוריה והשתדלות מצד נח על דורו, ואיננו מוצאים שנח התפלל על דורו. על כך אומר הזוהר (ח"ג דף ט"ו א') שזו הסיבה שהמבול נקרא "מֵי נֹחַ" (ישעיה נ"ד ט'). משום שהוא היה אחראי למבול, כיון שלא ביקש רחמים על העולם. אמרו חז"ל: "כל שאפשר לו לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש, נקרא חוטא" (ברכות י"ב ע"ב). יצא נח מן התיבה וראה את העולם נחרב. התחיל לבכות לפני השמים ואמר, ריבון כל העולמים, אתה נקרא רחום, חנון, היה לך לרחם על מעשי-ידיך, ולמה החרבת את העולם? אומר לו הקב"ה, מנהיג שוטה, נתתי לך רמזים. היית צריך להתפלל על העולם, היית צריך לבקש, להתחנן. מה עשית? דאגת לעצמך. אמרתי לך צפוי מבול, תכין תיבה ותינצל. נתתי לך מאה עשרים שנה לבקש על העולם, ולא עשית זאת. לכן נח הקריב קרבן לכפר על כך שהוא לא התפלל[1].

אומרים חכמי-החסידות (רסיסי לילה אות נ"ג ד"ה וזה), על דברי הגמרא: "גזירה עבידא דבטלה" (כתובות דף ג' ע"ב), שפירושו שהגזירה עשויה על מנת שיבואו הצדיקים, ובכח תפילתם, ולימוד הזכות שלהם על הדור יבטלו את הגזירה. במיוחד נכון הדבר ביחס לצדיקים שהקב"ה מגלה את אזנם לפני שמידת הדין פועלת. כמובא בזוהר הקדוש (ח"ג י"ד ע"ב, להלן מתורגם) בשם רבי יוסי: "כשבני אדם נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הצדיק ההוא הנמצא בעולם, הקב"ה מדבר עמו כדי שיבקש רחמים על העולם ויתרצה להם". כך היה מצופה מנח לפעול, וכך באמת עשה אברהם אבינו בעת שביקש הקב"ה להשמיד עיר אחת – את סדום. אברהם דן ומתמקח עם הקב"ה ואינו מתפלל רק על הצדיקים אלא ניסה להציל את כל העיר (בראשית י"ח כ"ה). כך עשה גם משה רבנו אחרי חטא העגל. הגדיל משה בתפילתו ואמר, שאם הקב"ה אינו מוחל לעם ישראל הוא אינו רוצה בעולם הבא, ואף שהוצע לו שממנו יוקם עם ישראל חדש – הוא סירב (שמות ל"ב י"א; אגרות ראיה, תקנ"ה בשם הזוהר, השמטות סימן י"ב) – אבל נח שתק ולא התפלל על דורו (זוהר ח"א ק"ו ע"א).

אף-על-פי שהיו לנח סיבות טובות שלא להתפלל על דורו, שעליהם נאמר: "מיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם" (סנהדרין ח' ה'), מ"מ חז"ל לא באים לשפוט את נח, אלא מגמתם היא ללמד אותנו מהי הדרך שבה עלינו ללכת. הקב"ה רוצה בתיקון העולם ולא עונש וחורבן העולם. אומר הזוהר הקדוש (השמטות סימן י"ב שייך לפרשת נח ס"ז ע"ב; וכן בתנחומא הוצ' ורשא שופטים, ד'): חביב לפני הקב"ה מי שימליץ טוב על בניו. טוב לקדוש ברוך הוא, עם כל החטאים ואחרי כל הגזירות, ללמד סנגוריה. דבר זה נלמד מגדעון בן יואש שלא היה צדיק ולא בן צדיק. מדוע נבחר למנהיג? אל כיוון שהוא דיבר טוב על ישראל, ואמר סנגוריה, התפלל והתחנן עליהם שהם ראויים לישועה, אמר לו הקב"ה: אתה מנהיג! "לֵךָ בְּכֹחַךָ זְה וְהוֹשָׁעְתָּ אֶתּ יִשְׂרָאֵל" (שופטים ו', י"ד) – בזכות הטוב שאמרת על עם ישראל כאן למטה בעולם הזה, התעורר כח הזכות והחסד על ישראל מלמעלה ויהיה לך כח להציל אותם מהמדיינים (קדושת לוי, פרשת שופטים).

המפתח הוא לחיות בקשר עם הדור. לנסות לחנך את הדור. להידבק במידותיהם של אברהם אבינו ומשה רבנו. להתהלך לפני האלוקים – להביא את שם ה' לכל באי-עולם. להשתדל ולהתפלל על הדור כולו, אף על הרשעים. תמיד יש תקנה, אולי ישובו בתשובה. יש לדבר טוב על העולם, על ישראל, למצוא את נקודות האור ולבוא לפני הקב"ה ולבקש בזכות נקודות האור, שירחם ויציל ויעזור (ראה מסילת-ישרים פרק י"ט; כתונת פסים פרשת מצורע).

[1] להרחבה על נסיונותיו של הקב"ה לעורר את נח לתפילה ראה בספר צרור המור לרבי אברהם סבע (1440 – 1508 איטליה) היה מקובל ממגורשי ספרד. נכדתו נישאה לר' יוסף קארו, בביאורו לבראשית ו', ט"ז , וכן בביאורו לבראשית ח', ט'.