חטא נדב ואביהוא

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻֽתוּ" (ויקרא טז, א)

"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ויקרא י, א)

"דע לך אחי, שרבו הדעות בענין חטא נדב ואביהוא[1], ואני שידעתי לפרש חטאם, הנני מתחיל לדבר מה שהורוני משמים" (הרב יוסף אלאשקר ע"ה, ממגורשי ספרד שהגיע לתלמסאן, בספרו צפנת פענח, סדר קדשים הקדמה כג).

לאורך כל הדורות דנו גדולי האומה שלנו, מה היה חטאם של נדב ואביהוא בני אהרן.

לדעת ספר הזוהר[2] חטאם של נדב ואביהוא היה שדחקו הם את השעה[3], ובלשונו של האר"י הקדוש[4]: "כוונתם היתה לשם שמים, כי היו גדולי הדור, והשטן ניצח שטעו במעשיהם, ועל ידי כן נתאחז בהם אש זרה"[5].

וכעת אבאר בקצרה את הדברים: חכמים גילו את אוזננו שנדב ואביהוא הלכו אחרי משה ואהרן, ואמרו זה לזה: "מתי ימותו שני הזקנים האלה, ואני ואתה ננהיג את ישראל", על פי הפשט לומדים אנו מכאן על גאוותם ויהירותם של נדב ואביהוא[6], והמסר המהדהד לדורות: צעירים אפילו בעלי כוונות טובות, הדוחקים את השעה ובאים לקפח את דור ההורים, סופם שאינם נאמנים אף לעצמם, ובשעת מבחן, כל אחד נפרד מרעהו ופועל לעצמו מחשש שמא האחר ויטול את שררתו ומישרתו (ויקרא רבה כ, ח).

על פי תורת הסוד, נדב ואביהוא היו קשורים לנשמה של אדם הראשון[7], ורצו הם להביא את העולם אל תיקונו ושלמותו, כתיקון והמשך לאדם הראשון שהביא לעולם חיסרון ומוות, אך הזמן של תיקון העולם עדין לא הגיע, כי התיקון הסופי יהיה רק על ידי המשיח[8].

רבי צדוק הכהן מלובלין ע"ה עסק בהרחבה רבה[9] בענינם של נדב ואביהוא ובאיזון הנכון של האדם (דובר צדק עמוד 131 מהדורת הר ברכה).

אומר הרב: נדב ואביהוא לא היו מאוזנים, ומסביר הוא את דבריו: הגזמה במידת האהבה מביאה לידי אהבות אסורות ותאוות בעולם הזה, לעומת זאת הגזמה במידת היראה תוביל לקפדנות יתירה, עצבות וכעס. נדב ואביהוא ניסו להעפיל גבוה בענין האהבה.

אהבה בין איש לאישה במובנה האנושי, מהווה דוגמא מצויינת לגבולותיו של דבר טוב. תקופת הנידה בה אסורה ההתקרבות בין בני הזוג, מלמדת שגם לאהבה ולקירבה יש גבולות שחצייתן תקלקל את קדושתן וטהרתן.

לא לחינם על נדב ואביהוא נאמר: "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה'" (ויקרא טז, א), מעין הביטוי שנאמר באיסור נידה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב" (ויקרא יח, יט), רצונם היה להעלות כל סוג של חשק וקירבה גם בין איש לאישה ולהביאם אל הקדושה, אך הם דחקו את השעה, ועל כך נאמר שהורו הלכה בפני משה רבם (עירובין דף סג עמוד א).

תיקונם של נדב ואביהוא היה על ידי פנחס, שבזריזותו לא חיכה, והורה הלכה בפני משה רבו, והרג את זמרי נשיא שבט שמעון ואת כוזבי שהיתה ביתו של צור מנשיאי מדין, כאשר ראה אותם חוטאים (סנהדרין דף פב עמוד א).

מצד שני גם פנחס היה במקרה אחר – מתון עצל, מאשימים אותו חז"ל באחריות למותה של בת יפתח, כי לא רצה לבוא ליפתח להתיר לו את נדרו (ראה ילקוט שמעוני שופטים רמז סח).

חכמינו אומרים: פנחס זה אליהו[10], מה שקלקל פנחס מרוב מתינותו ועצלותו, יתקן אליהו הנביא בזריזותו, ותהיה זאת זריזות שקולה, ולא תדמה לזריזותם של נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה שה' לא ציוה אותם[11].

אחתום דברי בפסוק: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא" (תהילים קיח, כה) וביאר רבנו האר"י (ספר הליקוטים תהילים סימן קטז) שבמילת אנא יכוון של ראשי תיבות של: אליהו, נדב, אביהוא, שבחינתם של קדושי עליון אלו נותנת כח בכלל עם ישראל לבקש על הגאולה והישועה[12], אמן.

[1] וכעין זה כתב מורי ורבי, עמוד המחשבה בדורנו, הגאון הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל בספרו שבת ומועד בשביעית פרשת שמיני (עמוד 234 במהדורת שנת תש"ס): "למרות שבא זכרו של חטא זה ארבע פעמים בתורה, וחז"ל דנו בו בפנים רבות, והביאו יב' אוקימתות להסברת חטאם (ראה תנחומא אחרי מות אות ו) נשאר זה עדין בגדר חידה סתומה".

[2] פרשת אחרי מות דף נח עמודה ב, וראה פירוש מתוק מדבש שם, ועיין עוד בסנהדרין דף נב עמוד א.

[3] רצו הם להאיר את אור הבינה במלכות.

[4] שער הפסוקים פרשת שמיני, וראה טללי חיים פרשת שמיני עמודים שמו-שנג, וראה אורות הקודש ג עמוד שס, והזכרתי את אורות הקודש הזה בספרי "הפרשה מדברת אלי" פרשת שמיני שנת תשע"ז בהקשר אחר.

[5] ובהמשך דבריו מבואר שמשה ואהרן היו בסוד אור החכמה, סוד המשפיע העליון, ואור החכמה בא על ידי ההקשבה וקבלת הציווי מה', ואילו נדב ואביהוא היו בסוד אור הבינה, התעוררות הרצון של המקבל מצד עצמו בלי ציווי מלמעלה, וזו היתה טעותם, ונראה שלזה התכוון בעל הצפנת פענח שהבאתי בהתחלה, ומקורו טהור מדברי הרקאנטי (ויקרא פרק י פסוק א) אלא שאמר זאת בטרמינולוגיה אחרת.

[6] עיין במכתב מאליהו דסלר חלק ב עמודים 244-250.

[7] נדב אותיות בן ד, כנגד אדם הראשון ושלושת בניו, ואותיות אב של אביהוא – רמז לאדם הראשון שאבי הוא, היו הם נפש אדם הראשון, עיין בספר הליקוטים פרשת אחרי מות, ליקוטי תורה פרשת ויקרא, שער הפסוקים פרשת שמות, עיין גם במאורי אור פרשת אחרי מות לרבנו מאיר ביקייאם ע"ה, ודע שבספרי הגלגולים כתובים גלגולים רבים של נדב ואביהוא, אולם זה לא הבחינה הראשונה שלהם, אלא נדב ואביהוא היו משורש נשמה אחד, וכמה פרטי נשמות תלויים בהם, ובכל גלגול נתקנים ניצוצות וחלקים מהם כמבואר בספר הליקוטים מלכים ב סימן ב, ובשער הגלגולים הקדמה יד, וראה גולל אור לרבנו מאיר ביקייאם ע"ה אות ח פיסקה יז ובהרחבה שם באות א פיסקה ז, ובספר משנת הגלגולים עמודים 277-284 ועוד.

[8] תפארת שלמה רדומסק פרשת שמיני, שם משמואל פרשת שמיני עמוד קסב, ועיין בספר מקום מקדש של המקובל הרב חיים סינואני ע"ה שהביא בשם רבו הגאון הרב יעיש חדאד זצ"ל, שנדב ואביהוא רצו לתקן את נוקבא דנוגה של הסט"א, ועל ידי זה ימהרו את הקץ, אך עדין לא הגיע התיקון (הובאו הדברים בספר שולחן מלכים – אוצרות חכמי תימן, פרשת אחרי מות, עמוד 212).

[9] במיוחד בספרו דובר צדק אות ד פרשת אחרי מות עמודים 128-271 במהדורת הר ברכה, וראה בקצרה במאמרו של הרב אברהם וסרמן: "אליהו הנביא – התבוננות במשנת רבי צדוק הכהן מלובלין", בכתב העת: פרי עץ הגן ג שנת תשס"ב, המאמר נמצא ברשת.

[10] זוהר הקדוש חלק ב דף קצ עמוד א.

[11] עיין בגולל אור אות א פיסקה ז שהאריך בתיקונם של נדב ואביהוא על ידי אליהו הנביא.

[12] וטעם הדבר כתב בספר מאור עיניים מטשרנוביל בפרשת פנחס, שאליהו הנביא הוא תמיד מעורר על התשוקה של ישראל לאביהם שבשמים, מכיון שהוא זכה לנשמותיהם של נדב ואביהוא, ונודע שסיבת מיתתם היתה על ידי השתוקקותם הרבה בהתלהבות גדולה לה', עד שמחמת דביקותם באור ה' – פרחה נשמתם מגופם.