אש הקורונה

"כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה" (שמות כב, ה)

בדיני נזיקין – למרות שהאדם הדליק את האש ברשותו ובחצירו, ובאה הרוח[1] וסחפה והעיפה את גיצי האש למקום אחר – הוא חייב לשלם את הנזק[2].

בעלי המוסר הרחיבו את זה לימינו אלה, ואמרו: אין אש אלא אש המחלוקת, וכדברי מרן החיד"א ע"ה (פני דוד פרשת משפטים אות א): "בעוון המחלוקת נזק גדול בא, או שחלילה וחס יהיה סיבה לפטירת צדיק, או איבוד ממון, או איבוד לימוד"[3].

וכתב רבנו יעקב אבוחצירא ע"ה (מחשוף הלבן פרשת כי תצא) שלכן כתוב בפסוק: "שלם ישלם" – לשון תשלומים כפולה, כי הפגם הוא גם בעולמות העליונים, וגם כאן בעולם שלנו, והכל בגלל: "הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה", הַבְּעֵרָה אותיות הָעֲבֵרָה, שבעוונותיו של האדם מבעיר הוא את אש הדינים.

ודע לך קורא נעים, שבעל אור החיים הקדוש בביאורו לפסוקינו כותב: שצרת העם מכונה בשם אש, ובפרפרזה[4]: מגיפת הקורונה בשפה שלנו.

ועתה אגיש לך את תוכן דבריו ומה שלמדתי מהם: "כי תצא אש" מבית פרטי ומאדם פרטי מאומת, שלא רצה להתחסן נגד קורונה בתמימות. "ונאכל הגדיש או הקמה", דהיינו: אש המחלוקת היא גרמה לשריפת הקוצים ואחר כך לשריפת דברים יקרים יותר כמו: גדיש, קמה, שדה.

אותם קוצים הנשרפים תחילה, הם אותם קוצים שהבעירו את אש המחלוקת, הם אותם שדיברו לשון הרע והוציאו שם רע, הם אותם שלכלכו את המחנה וגרמו לשכינה ולהשגחה האלוקית להסתלק[5], ואז הרוח באה, והרוח לא מבחינה בין צדיק לרשע, האש שורפת ומכלה תינוקות של בית רבן שנפגעו, שורפת היא גם אנשים תמימים שנפגעו[6], כי ניתנה לאש רשות לשרוף.

"או הקמה" – אלו קרוב למאה ראשי הישיבות וצדיקים שקיפחו את חייהם במגיפת הקורונה, והתורה לא עמדה להם[7], כי אותם קוצים[8] לא התחשבו, והבעירו את אש המחלוקת, ושרפו את הצדיקים.

אחתום דברי בפירושו של הרב משה דוד וואלי זצ"ל לפסוקינו: "שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה", מי שישלם זה הקדוש ברוך הוא, שממנו יצאה אש הדין הקשה להיפרע מן הרשעים, אמנם כיון שלקו על ידו גם הצדיקים, לכן הוא זה שגם עתיד לבנות, כמו שנאמר: "ואני אהיה לה חומת אש סביב" (זכריה ב, ט) שה' ישרה שכינתו בירושלים, אמן.

8

משימה שבועית

"עיקר היהדות תלוי בזהירות האדם, להימנע מלעשות נזק לחברו"[9].

חשוב בשבוע זה על עתידך, התפלל לה' בכל לב שלא תעשה נזק לגופך, לרכושך, לחברך, וכן שלא יגרם להם נזק על ידי אנשים אחרים.

[1] כך פירש הרשב"ם, שהרוח המצויה היא זו שהעבירה את הדליקה לשדה חבירו, ורש"י פירש שעל ידי הקוצים עברה לשדה חבירו.

[2] עיין בפרטי הדינים ברמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יד, בספר החינוך מצוה נו, ובשולחן ערוך חושן משפט סימן תיח.

[3] ממשיך החיד"א וכותב: "ונאכל גדיש" – גורם הוא למיתת הצדיקים כמבואר במסכת בבא קמא דף ס עמוד א, "או הקמה" – רמז לממון המקים ומעמיד את האדם, "או השדה" – כינוי לתלמוד.

[4] פרפרזה פירושה: דרך ביטוי נוספת.

[5] "עיקר הסיבה שישראל הם בגלות, מצד הקנאה והשנאה שיש ביניהם יותר מכל האומות, וכל אחד לחבירו כמו קוץ מכאיב וסילון ממאיר, כמנהג הדורות הללו" (כלי יקר, הרב שלמה אפרים מלונטשיץ, מגדולי הרבנים והדרשנים בפראג לפני למעלה מארבע מאות שנה).

[6] ובלשונו של אור החיים הקדוש: "ונאכל גדיש" – כאן רמז אל תינוקות של בית רבן… כי בעוונות הם הנתפסים בצרת העולם.

[7] ובלשונו של אור החיים הקדוש: "או הקמה" – מופתי יסודי עולם נלקחים בעוונם (בעוון הרשעים) כדי להציל על כללות הדור.

[8] "קוצים" – רשעים, בלשונו של אור החיים הקדוש, והוא על פי בבא מציעא דף פג עמוד ב, ואותם רשעים שהבעירו את האש הנוראה אש המחלוקת, עתידים ליתן את הדין על מעשיהם הרעים.

[9] הרב יעקב כולי ע"ה, ילקוט מעם לועז כאן (עמוד תשכח במהדורת וגשל).