"והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר… אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא פרק ו פסוקים ה-ו).
יש באדם בעירה טבעית של אש. חום הגוף שלנו הוא האש הבוערת בקרבנו. בצד הפיזיולוגי-ביולוגי זה ההשוואה בין המזבח לאדם.
אולם חכמינו בחסידות (ראה ליקוטי שיחות א עמוד 217) ומרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו (בספרו דברי מרדכי ויקרא עמודים מב-מג) מדברים על אש השמחה, אש ההתלהבות שחייבת להימצא בכל ימי חיינו בכל פעולותינו. על כל מזבח המעשים שלנו, בכל הפעולות שלנו.
אותה התלהבות שהייתה פעם הראשונה בעשיית מצווה חדשה, אותה התלהבות תמשיך ותלווה אותנו כל ימי חיינו בעשיית המצוות.
עשיית המצוות יכולה לגרום לשחיקה, באה התורה ומצווה – "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" – אש ההתלהבות, אש השמחה, אש הזריזות, אש החיוניות, אש החיים, הבעירה הטבעית של החיים – היא לא תכבה!
על עמלק נאמר, ממשיך הרב:" אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח) רצונו של עמלק למנוע מעם ישראל קיום מצוות.
לקרר אותם, לקרר אותנו מעשיית המצוות, לקרר אותנו בחיים באופן כללי. אם כבר מקיימים מצוות שיעשו בקרירות, בחוסר חשק, בעצלות, בכבדות.
לעומת זאת, כתוב בתהילים (סח, ד): " צדיקים ישמחו יעלצו לפני א-לוקים וישישו בשמחה" – הצדיקים ישמחו במצוות ביתר שמחה, הם ששים על השכר שקיימו את המצוות בשמחה.
רמז נוסף: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" – אדם שזוכר את ההתלהבות שהוא עשה בה את המעשים השלילים והחטאים שעליהם הוא צריך להתחרט.
אותה התלהבות תהיה לו בחזרה בתשובה. אותה התלהבות שהייתה לו בעשיית החטא, שתהיה לפחות אותה התלהבות בעשיית הדברים שבקדושה (וראה סיפור מאלף הממחיש היטיב את הדברים בבן איש חי דרשות בפרשת בא על הפסוק בפרק יב פסוק ה: "מן הכבשים ומן העיזים תיקחו").
נברך את עצמנו שהאש הזו, אש השמחה ואש החיים – תמשיך ללוות אותנו כל חיינו, אמן.
משימה שבועית: קחו לכם איזה מעשה טוב שנהגתם בעבר, והפסקתם אותו מפני כל מיני אילוצים, וחדשו את עשיית המעשה הזה בשבוע זה. בהצלחה!
