הויכוח הגדול בין משה ליתרו

"וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ" (במדבר י, לב)

משה רבנו מציע ליתרו חותנו שיבוא איתם לארץ ישראל ויהיה בקרבם, כי משה רבנו מכיר את מידותיו הנעלות של יתרו, ואם יתרו יהיה בקרבת עם ישראל, הם יוכלו ללמוד ממנו איך להיות בעלי מידות טובות[1].

יתרו מסרב לבוא[2]. מדוע הוא סירב?

הרב אליהו הכהן האיתמרי ע"ה (מגדולי חכמי איזמיר לפני 300 שנה) בספרו חוט של חסד בפרשתנו עונה על כך ש: במסכת יבמות (דף כד עמוד ב) מובא שאין מקבלים גרים, כאשר בהיסטוריה היה לעם ישראל מעמד ושררה מיוחדים, ולכן כאשר שמע יתרו ממשה שהוא רוצה להטיב לו, אמר יתרו לעצמו: יאמרו שבעבור זה באתי לקבל שררה ועושר מישראל בהיותם במעלה, ולכן לא רצה.

עונה לו משה: "וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ, כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם"[3] (במדבר י, לא) אין לך לחשוש מפתיחת הפה של אנשים שיגידו שבאת אלינו מסיבת עושר ושררה, שהרי אנו יודעים שכבר כאשר חנינו במדבר, באת אלינו למרות שהיינו במקום בלי עושר ושררה.

בספר זרע יעקב[4] מבאר שהיה כאן ויכוח הלכתי – רוחני בין משה ליתרו.

משה סבר שכדי שאדם יזכה לחיי עולם הבא, צריך הוא לגור דרך קבע בארץ ישראל, ואילו יתרו סבר שגם אם אדם עובר והולך בארץ ישראל, יזכה הוא לעולם הבא, ולכן יתרו אומר שילך אל ארצו ומולדתו, כי לגור בדירת קבע בארץ ישראל זה נקנה ביסורים, והוא יתרו כבר זקן ואין לו כוח ליסורים. עונה לו משה: אני שאלתי את ה' אם אוכל לעבור רק בארץ ישראל כדי לזכות לעולם הבא, מפני גזירת ה' עלי. אך אתה יתרו: "וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ", וביאורו: כשתלך, – צריך שזה יהיה עימנו בשווה, כמו שעם ישראל הולך לגור בדירת קבע, גם אתה[5].

הכלי יקר[6] (בפסוקינו) עומד כאן הבדל בין דבריו של משה ליתרו: "נֹסְעִים אֲנַחְנוּ… לְכָה אִתָּנוּ" (במדבר י, כט) לבין תשובת יתרו: "לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ" (שם פסוק ל), ותגובתו של משה: "וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ" (שם פסוק לב).

ותורף דבריו: לשון הליכה בתורה בא לציין שאני הולך ברגלי למקום אחר, למרות שבמחשבתי ותודעתי אני עדיין קשור למקום שממנו הלכתי. לעומת זאת לשון נסיעה בתורה בא לציין – שיש גם גם ניתוק של המחשבה והתודעה מהיכן שבאתי[7].

משה אמר ליתרו שעם ישראל נוסעים לארץ ישראל, ויש להם ניתוק בתודעה ובמחשבה מהיכן שבאו, וכאשר משה פונה ליתרו ומציע לו לבוא לארץ ישראל, הוא אומר לו לשון הליכה, כי משה חושב שיתרו קשור עדין לארץ מולדתו. עונה לו יתרו: "לא אלך", ליתרו היה צער על שמשה חושד בו שמחשבתו עדין משוטטת במקום מולדתו, כי באמת התורה היתה חביבה על יתרו, עד כדי כך שסילק כל רצון לשוב למולדתו וארצו, ולכן אמר יתרו: "כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך", אלך אליהם לגיירם, אבל תמיד אומר יתרו: תודעתי ומחשבתי איתכם עם ישראל, ובארץ ישראל. אומר לו משה: מעולם לא חשדתי בך שכאשר תחזור לארצך תשכח אותנו, רק דאגתי על זה שאולי בגלל שאתה יתרו ראית את חניית עם ישראל במדבר, ואת כל תלונותיהם של ישראל – לא תרצה לחזור אלינו… בסופו של דבר שיכנע משה את יתרו להישאר איתם.

אנו צריכים ללמוד ממשה רבנו, לכבד ולהעריך את בני המיעוטים שנמצאים איתנו בארץ ישראל, ולומר להם: אתם העיניים שלנו, אנו מוקירים את פעולכם ותרומתכם לצבא ולמדינה, בתנאי שאתם לויאלים ונאמנים אלינו.

[1] כן כתב הרב דוד עדני ע"ה במדרש הגדול על במדבר י, כט (הרב דוד עדני, היה מחכמי עדן בתימן לפני כ-700 שנה).

[2] בתוספות קידושין (דף ע עמוד ב ביארו בשם ר' אברהם הגר) כתב שכיון שגר צדק עובד את ה' בדקדוק המצוות יותר מישראל, יש לפעמים מזה קטגוריא על ישראל, יתרו שהיה ראש הגרים חשש לזה ולפיכך רצה לילך אל ארצו ומולדתו שלא לגרום קטגוריא על עם ישראל, עונה לו משה: "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" – אנו נלמד ממעשיך ומדקדוקי המצוות שלך, וכן אל תירא יתרו מחששך שלא תדקדק במצוות, כי העיניים שלנו פקוחות עליך, שלא תיפול ממדרגתך אלא תלך בדרכי התורה והמצוה כל ימי חייך (ראה בספר מכתם לדוד שפרבר בפרשתנו עמודים קיד-קטו ד"ה והיית לנו לעינים).

ודע שהגרים אין שרש נשמתם באותיות התורה, אלא בתגין שעל גבי אותיות התורה (ולכן רבי עקיבא שהיה בן גרים, היה דורש דווקא כתרי אותיות), ומטעם זה סירב יתרו ולא רצה לבוא להיות עם ישראל, אלא ללכת לארצו ומקומו, כי חשב שאין לו אחיזה באותיות התורה. אומר לו משה: "לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, כט), דהיינו: יש לך חלק במה שיש על גבי ישראל (ישראל אלו אותיות התורה, כמו שרמוז במילת: "ישראל" – יש שישים ריבו אותיות לתורה) ואלו תגי האותיות (זרע יעקב דרוש ב למעלת ארץ ישראל אות ג, עמוד פח במהדורת מכון שיח שמואל, לרבנו יעקב שאלתיאל ניניו ע"ה).

[3] החזקוני כאן ביאר: גרים אחרים יסתכלו עליך וירצו להתגייר. המקובל הרב מנצור בן שמעון ע"ה (בספרו שמן המאור בפרשתנו בעמוד קז) מצא רמז לדבר בגימטריה נאה, המילים: "לָּנוּ לְעֵינָיִם" עם התיבות עולים בדיוק: "לסמל ולדוגמא גדולה".

[4] דרוש ב למעלת ארץ ישראל אות ג, עמוד עה במהדורת מכון שיח שמואל, לרבנו יעקב שאלתיאל ניניו ע"ה, הרב היה מגדולי המקובלים, מחבר הספר המפורסם "אמת ליעקב", חי לפני כ-180 שנה.

[5] הדים לויכוח ולדיון על עולם הזה ועולם הבא, נתן למצוא במי שברך מיוחד אותו כתב הרמב"ם לעובדיה הגר: "ומי שברך את אברהם רבך ונתן לו שכרו בעולם הזה ובעולם הבא,הוא יברך אותך ויתן לך שכרך בעולם הזה ולעולם הבא" (שו"ת הרמב"ם בלאו סימן תמח).

[6] הרב שלמה אפרים מלונטשיץ, חי לפני למעלה מארבע מאות שנה, היה רב העיר פראג, חי בתקופת המהר"ל מפראג, הרב מכונה "הכלי יקר האשכנזי", להבדיל מבן דורו הרב שמואל לאנייאדו ע"ה "בעל הכלים", שהיה גר בצפת, ונשלח על ידי הרב יוסף קארו לכהן כרב בארם צובא, הרב לאנייאדו כתב סדרת ספרים "כלי יקר" שזה פירוש על נביאים ראשונים, "כלי חמדה" פירוש על התורה, ועוד…

[7] הכלי יקר מביא דוגמא מהנאמר אצל אברהם אבינו: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ (בראשית יב, א) כי בהתחלה עדין מסתמא נפשו היתה קשורה לבית אביו, ואט אט אברהם התנתק משם, ובפסוק ט שם נאמר: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" תחילה בהליכה ואז אחרי ששכח והתנתק מבית אביו זה היה בנסיעה.