חשבון המצוות (תשע"ט)

הפרשה עוסקת גם בדיני הקרבת הקרבנות בחגים. בתוך החגים וימי המועד שלנו ישנם את ימי ספירת העומר שבין פסח לשבועות. וכך נאמר בפרשה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'" (ויקרא פרק כג פסוקים טו-טז).

ספירת העומר היא בין קרבן העומר הקרב ממחרת הפסח, עד קרבן החיטים הקרב בחג השבועות. הימים האלו נקראים ימי ספירת העומר. על שם קרבן העומר. "וספרתם לכם" – לכם, בשבילכם. כמו כל ה"לכם" שכתוב בתורה – לטובתכם, להנאתכם (עיין בהרחבה דברינו לקמן בפרשת בהר). יש עניין בספירה הזאת בשבילכם.

מה סוד ימי ספירת העומר? מדוע יש מצווה לספור? מה המצווה?

כיוון שהמצווה קשורה לקרבן העומר, והיום אין לנו לצערנו קרבן, האם המצווה כבר לא קיימת? אומרים חכמים: יש מחלוקת האם המצווה בימינו היא מדאורייתא, לספור ללא קרבן, או מצווה מדברי חכמים (עיין תוספות מנחות סו. ד"ה "זכר" שהיא דרבנן, לעומת הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה כד). בין כך ובין כך היא מצווה.

האם כל יום היא מצווה בפני עצמה (עיין רא"ש פסחים י, מא. וכן סידור רס"ג עמוד קנה. וסיכם הר"ן על הרי"ף פסחים כח. את הדעות בזה)? ומהי המצווה, האם ימים או שבועות (עיין מנחות סו.)? ומה זה תמימות?

הזוהר הקדוש בא לעזרתנו ואומר: ימי ספירת העומר, המילה ספירה היא לאו דווקא באה מהמילה מספר, כמו שאנחנו חושבים. ומה עניינה? ובשביל מה צריך לספור? מה זה כל כך חשוב "לכם"? מה יוצא לכם מזה? אומר הזוהר, ספירת העומר היא כמו ספירת טהרה שיש לנו בתורה לזב, לזבה, למצורע, שבסיומה נטהרים. ספירה זו היא של שבע ימים. אבל יש פה שבע כפול שבע. כנראה שיש פה טהרה גדולה, כנראה שיש פה ימים גדולים. כנראה שהסוכריה בסוף ספירת העומר היא כל כך קדושה וטהורה, התורה שניתנה לנו בשבועות, בסיום ספירת העומר, היא צריכה אותנו טהורים. ולכן אומר הזוהר: צריך לספור את העומר כדי שתהיה לנו טהרה, כדי שנהיה אנחנו ראויים אל התורה הגדול והטהורה והקדושה (זוהר אמור קסו, חלק ג דף צז.).

ימי ספירת העומר הם ימים גדולים. ימים של הכנה, ימים של התעלות רוחנית, ימים שהמקובלים החשיבו אותם חשיבות גדולה מאוד מאוד וקבעו להם שמות ומדרגות. והן תמימות, כלומר שלמות. הם חטיבה אחת כסולם שאדם עולה בו, שמוצב ארצה, למטה – בימי הפסח, וראשו מגיע השמימה, לרוחניות – בימי שבועות. אלו ימי ספירת העומר הגדולים. ואם חסר שלב בסולם, לא ספרתם יום אחד, לא תוכלו להמשיך (מסקנת השו"ע או"ח סימן תפט סעיף ח). ככה ספירת העומר היא לא שלמה. היא לא תמימה.

ימי ספירת העומר על פי המקובלים הם ימי חשבון נפש וימי התעלות רוחנית. אם לא התעלת, לא עברת, לא השלמת שלב אחד בזיכוך הנפשי הרוחני, לא תוכל להתגדל. זה בנוי שלב אחרי שלב. לעלות בסולם הגדול (עיין בנהר שלום לרבנו הרש"ש דף לב עמודה ג, ובשפת אמת אמור שנת תרמ"ד)

השבוע הראשון נקרא שבוע החסד, ובתוכו יש 7 ימים וכל יום מדרגה: חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד, נצח שבחסד, וכן על זה הדרך.

השבוע השני נקרא שבוע הגבורה: היום הראשון – חסד שבגבורה, היום השני – גבורה שבגבורה, היום השלישי – תפארת שבגבורה, וכן הלאה.

השבוע השלישי נקרא תפארת, הפאר, הדבר המרכזי והחשוב ביותר. ובתוכו יש לנו חסד שבתפארת, גבורה שבתפארת, תפארת שבתפארת, וכן הלאה.

והנה אנחנו ביום הגדול הזה, ה' באייר, ביסוד שבתפארת. יום גדול שאומר הקב"ה יום שיש בו פוטנציאל לחסד, לתפארת גדולה, להקמה מאפר לפאר (ישעיהו פרק סא פסוק ג). זה יום הכרזת המדינה.

יום גדול זה כבר נזכר 176 שנה לפני כן. אומר הגאון מוילנא לתלמידיו: ימי ספירת העומר הם ימי דין, ימים קשים שמתו בהם תלמידי רבי עקיבא, כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה (יבמות סב:). משמים שפטו אותם כיוון שהיו אנשים גדולים. כיוון שהם לא התעלו מספיק – הם שילמו את הדין על כך (עיין מעשה בזה במנחות סח:). אולם יש שני ימים בספירת העומר שהם ימי חסד ונתינה שהקב"ה משפיע בהם שפע לעם ישראל. והם הימים כ' בעומר ומ"ב באייר (מדרש שלמה לרבי שלמה ריבלין, הודפס בספר דורש לציון, עמוד עב). כ' בעומר זה ה' באייר שהוא היסוד שבתפארת, שזה היום הזה. מ"ב באייר זה כ"ז באייר, שהוא היסוד שבמלכות. הימים הגדולים הללו, ימים שבהם הקב"ה השפיע לנו ניסים גדולים, אור טובו הגדול עלינו. ימים שצפה אותם וראה אותם והרגיש אותם הגאון מוילנא עוד הרבה לפני קום המדינה. והנה היום הזה, נדע לנצל אותו, נתפלל לקב"ה להמשך השפעת החסד והנתינה. ויהי רצון שנזכה לעלות ולהתעלות בימי ספירת העומר. תיקון המידות אחת אחת, שנוכל לעלות בשלבים הגבוהים ולהיות ראויים לקבלת התורה.

המפגש הכפול (תש"פ)

בפרשה מוזכרים המועדות – "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי…" (ויקרא פרק כג פסוק ב), וכתוב בתורה "אֹתָם" בלי ו'. בטח שהם "מוֹעֲדָי" אם הם מועדי ה'?

אלא, דורשים חז"ל (ראש השנה דף כה עמוד א; וראה גם בפסיקתא רבתי אות טו וראה גם כאן בספרנו בפרשת בא): אל תקרי "אֹתָם" אלא "אַתֶם". אתם עמ"י קובעים את מועדי ה'. ומה שאתם קובעים "הֵם מוֹעֲדָי". יושבים הסנהדרין בירושלים, בית הדין, ומעברים את השנה, ומעברים את החודש, וקובעים את התאריכים של החודש ושל השנה. ממילא המועדים, החגים שאמורים להיות, פסח בט"ו ניסן, סוכות בט"ו תשרי, יום הכיפורים, הם גם יכולים להשתנות ע"פ קביעה של החכמים, שלנו – אומר הקב"ה: "אתם קובעים את המועדים, מה שאתם קובעים אפילו טועים, אפילו שוגגים, אפילו מזידים, אתם קובעים ואני מבצע – מה שאתם קובעים זה המועדים שלי".

הרב הדרי, מורי ורבי זצ"ל, מסביר לנו שמועד בעברית הוא בעל משמעות כפולה – מפגש בזמן ומפגש מקום. "אוהל מועד" – אוהל שהקב"ה נועד עם משה. גם מפגש בזמן וגם מפגש במקום (ראה שמואל ב פרק כ פסוק ה; שמות פרק כט פסוק מב). אומר הקב"ה: "איזה מועד שאתם מייעדים לי, שאתם קובעים לי – אני בא".

המקום הזה, הזמן הזה – הוא "מִקְרָא קֹדֶשׁ", כמו שבת שהיא "מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ", שהקב"ה קרא לקדושת השבת בזמן מששת ימי בראשית, כך הקב"ה קורא לקדושת המועד ואומר: "אני נועד איתכם, אני מתוועד איתכם, אני נפגש איתכם". אני יורד ונותן לכם את ההארה של החג בכל יום בשבוע שתקבעו. כמו שהארת השבת קבועה ועומדת ואם לא צריכים לעשות כלום, ואני מקדש את השבת, ככה מתי שאתם קובעים יהיה יום כיפור – ואני אדון את העולם ע"פ זמן שאתם קובעים" (ראה פסחים דף קיז עמוד ב).

והיטיבו להגיד חז"ל בחסידות "וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים" כתוב במגילת אסתר (פרק ט פסוק כח). נזכרים בשמים ונעשים בשמים. בכל יום ובכל חג שבני ישראל קובעים, אומר הקב"ה אני עושה אותו – נותן משמעות ורוחניות וכוח ואנרגיות בחג הזה כמו שאני קבעתי (ראה רמח"ל דרך ה' חלק ד פרק ז; שפת אמת ויקרא פסח שנת תרמ"ז; ר' צדוק – רסיסי לילה סימן נב ומחשבות חרוץ אות כ; ועיין מכתב מאליהו חלק עמוד 103 וחלק ב עמוד 21).

אם כן, "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם (=אַתֶם) בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא פרק כג פסוק ד). אנחנו יכולים להזמין את הקב"ה לפגישה אצלנו בחג והקב"ה בא – זו המשמעות של החגים. זו המשמעות של ההארה הגדולה שיש לנו בחגים והיא תלויה בנו. אומר הקב"ה: "מתי שאתם רוצים שניפגש, אני יורד, מוריד את השכינה, מוריד את קדושתי, לאותו יום גדול שאתם קובעים".

יהי רצון שנזכה לקלוט את האורות הגדולים בימים האלה, ימי ספירת העומר האלה שהקב"ה נתן לנו אותם למועדים ולימים טובים.