עמל

"לֹא הִבִּיט[1] אָוֶן[2] בְּיַעֲקֹב[3] וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כג, כא)

הרב מנחם עזריה מפאנו[4] בספרו יונת אלם (פרק פד) כותב: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל" – יש כאן פעמיים את המילה לאה[5], פעם לאה קשורה ליעקב ופעם לישראל.

ואף שדברי קודשו קשורים בעמקי תורת הרז והסוד[6], נסביר את פשט הדברים, כפי שהסביר בספר מנחת יהודה בפרשתנו, של הרב יהודה ג'זפאן שהיה מגדולי חכמי תימן: ישראל חביבים הם לפני ה' יתברך, ואף על פי שהם חוטאים, ומפזרים ניצוצות של קדושה לקליפות, ברגע שהם חוזרים בתשובה, מתקנים הם ומעלים הניצוצות חזרה למקומם[7], ובחינת לאה היא עולם התשובה.

ויומתקו הדברים על פי דבריו של אור החיים הקדוש בביאורו לפסוקינו: שאפילו המון העם (מה שנקרא בשפת הסלנג: עַמְּךָ – האנשים הפשוטים) שמכונים בשם "יעקב" – נשמרים מלעשות רע, וגם הצדיקים שמכונים בשם: "ישראל", אין בהם שום פגם.

הרב החסיד הרב יצחק גינזבורג הי"ו, הסביר ביאור נפלא[8]: הפסוק הזה ("לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב"…) שווה בגימטריה 2598. יש עוד פסוק בתורה ששווה בדיוק למספר הזה, לא פחות ולא יותר, וזה הפסוק שחותם את כל חמשת חומשי תורה:

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יב).

כתוב בגמרא (ברכות דף יב עמוד א) "הכל הולך אחר החיתום", דהיינו: הפסוק האחרון חותם את כל התורה, ובכך מגלה את הכוונה של כל התורה.

ההסבר הוא שמשה רבנו בתורה בא לתקן את העינים של כל עם ישראל. בעינים היתה שבירת הכלים – שמסתכלים לא טוב על יהודי[9].

הפסוק האומר שה' לא מסתכל על דברים רעים אלא רק על הטוב של ישראל הוא הפסוק שלנו: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל".

יש לנו מצות עשה מן התורה, ללכת במידות טובות, כדברי הפסוק: "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט) ולהידמות בכך לה' יתברך[10], כדאי לנו לאמץ את המבט הזה, להסתכל באופן חיובי על כל אחד מישראל, ולזכור את דבריו של אור החיים הקדוש בביאורו לפסוקינו: "אין החטא עושה מום קבוע, אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה והדחה", כדברי רבי נחמן מברסלב: "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן" (ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קיב).

יהודי כשחוטא – תמיד יש יראת ה' בלבו, כי יש לו שברון לב על שחטא. רבי חיים מצאנז היה אומר: האם יש יהודי שעושה עבירה בשמחה? השמעתם מי שהוא אומר: לשם יחוד לפני שעושה עבירה[11]?

[1] ההבדל בין הבטה לראייה: הבטה זה מלמעלה למטה, ולכן שייך לשון הבטה ביעקב שהוא למטה, וראייה זה מלמטה למעלה, ולכן שייך לשון ראייה בישראל שהוא למעלה (שבטי יה, הרב משה דוד וואלי, בביאורו לפסוקנו, עמוד רמה).

אור החיים הקדוש כאן ביאר שהבטה זוהי הראיה הראשונית, וראייה זו ההתבוננות לאחר מכן.

לעניין ההבדל בין הסתכלות לראייה: עיין באוצר הפוסקים אבן העזר סימן כא סעיף קטן יט אות א, שו"ת עולת יצחק רצאבי חלק ב אה"ע סימנים רלד-רלה, שו"ת יביע אומר חלק ו או"ח סימן יג אות ג, וראה מה שכתב בזה מרן הרי"ח הטוב בשו"ת תורה לשמה סימן שצד.

[2] לדעת רש"י: "אָוֶן" זה עבודה זרה, "עָמָל" זה עבירה, שעמל ה' לסבול את העבירות לכן הן נקראות עמל. לדעת אור החיים הקדוש: "אָוֶן" זה רושם של כח הרע שנוצר על ידי חטא, "עָמָל" זה פגם שצריך עמל להעבירו. לדעת הרב עזרא דנגור בספרו עדי זהב בפרשתנו (הרב היה מגדולי חכמי עירק, לפני קרוב למאה שנה): לפעמים בתנ"ך המילים עָמָל ו-אָוֶן פירושם זה עון ורשע (כמו תהילים נה, יא, וכן תהילים י, ד, וכן איוב ד, ח), ופעמים שהם לשון צרה וצוקה (כמו: איוב ה, ז, וכן משלי יב, כא, וכן שופטים י, טז) וכן כאן הפירוש הוא לשון צרה וצוקה.

[3] במדרש תהילים פא כתוב: פתח רבי תנחומא בר' אבא: "לא הביט און ביעקב", מה ראה בלעם להזכיר ליעקב ולא לאברהם ולא ליצחק? אלא הזכיר ליעקב כיון שראה שעמד מאברהם פסולת ישמעאל ובני קטורה, מיצחק היה פסולת עשו ואלופיו, אבל יעקב כולו קודש כמה שכתוב: "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר" (בראשית מט, כח), והקשה הרב משנה שכיר (בביאורו לפרשתנו, עמוד 435 במהדורת מכון קרן ראם שנת תשע"ה) הלא כעת יש הרבה פסולת גם בבני יעקב? ותירץ הרב: הכל הולך אחר השורש, כיון שהשורש טוב גם ענפים שיש בהם פסולת – זה לא באמת פסולת, כיון שינקו מלחלוחית השורש, יחזרו ויפרחו מחדש.

[4] מנחם עזריה מפאנו את ספרו "כסף משנה", שיפקח על הדפסתו.

[5] "לֹא רָאָה" עם הכולל, זה בגימטריה רחל (תורת יחיאל בפרשתנו באות ק, לרב עקיבא יוסף שלזינגר זצ"ל בעל לב העברי) ורבנו יעקב אבוחצירא ע"ה בספרו פיתוחי חותם בפרשתנו כתב: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה" – ראשי תיבות גימטריה ורחל (244).

[6] ראה בית גנזי בפרשתנו, עמודים תשסט – תשעא.

[7] ממשיך הרב ואומר: שם מ"ב (היוצא מראשי תיבות של אנא בכח) הוא המעלה ניצוצות, ונרמז בהמשך הפסוק: "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" – יש כאן ראשי תיבות מ"ב, וסופי תיבות כ"ו.

[8] דבריו של הרב גינזבורג נאמרו בהילולת אור החיים הקדוש בבאר שבע, טו' תמוז שנת תשע"ה (מופיע ברשת באתר גל עיני).

[9] השבירה היתה באור העינים של א"ק, וכל התורה כולה היא: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", המילה "עשה" היא לשון תיקון, לתקן לנו את אור העינים.

[10] במקום אחר הארכתי בזה, וכאן אכתוב בקצירת האומר: סיפרי עקב פיסקה מט, שבת דף קלג:, סוטה דף יד., וכן נפסק ברמב"ם בספר המצוות מצות עשה ח, וזו לשונו: "שציונו להידמות בו יתעלה כפי היכולת, והוא אומרו "והלכת בדרכיו"… מה ה' נקרא חסיד אף אתה תהיה חסיד." וכן כתב הרמב"ם בפרק א מהלכות דעות הלכה ה, וזו לשונו: "ומצווים אנו ללכת בדרכים אלו הבינונים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר: "והלכת בדרכיו", ועיין עוד בדברי הרמב"ם בהלכה ו-ז שם, והובא הרמב"ם להלכה במשנה ברורה סימן קנו ס"ק ד (ובעיון בדברי הרמב"ם ראה בספר מצוה ברה חלק א עמודים קלד-קמז במהדורה שניה, של ידידנו היקר הגאון הרב יהושוע ויצמן הי"ו ראש ישיבת ההסדר במעלות) ועיין רמב"ן בהשגות לספר המצוות שורש א ד"ה והתשובה הג' שביאר שדעת בעל הלכות גדולות (בתחילת ספרו, מצוות קום עשה מצוה לב) כדעת הרמב"ם שיש מצוות עשה של "והלכת בדרכיו", רק שלמד זאת מלשון התלמוד: אחרי ה' תלכו…, ועיין בביאור הרמב"ן לתורה לדברים יג, ה – שמונה את מצוות "והלכת בדרכיו" כמצות עשה, אך מבין הרמב"ן כדברי הספרי את ביאור הפסוק: "אחרי ה' אלוהיכם תלכו" (דברים יג, ה), וביאר הספרי בפרשת ראה פיסקה פה – אחרי ה' פירושו אחרי הענן (ולא כביאור הגמרא בסוטה יד. שאחרי ה' פירושו אחר מידותיו של ה') ולכן מבאר הרמב"ן ש-"והלכת בדרכיו" מלמד אותנו לדורות שיש לילך אחרי עצת ה', על פי נביאיו, ודברי קודשו צריכים ביאור, כי במנין המצוות המיוחס לרמב"ן (בכתבי הרמב"ן חלק ב עמוד תקכג, ועיין עוד שם בעמוד תקמז) כתב שמצות עשה להדמות כל אדם בדרכיו הטובים לבוראו, מדכתיב: "והלכת בדרכיו", ורבנו החיד"א ע"ה (בספרו שם הגדולים מערכת גדולים אות מ פיסקה קסב ערך רמב"ן) מפקפק אם מנין מצוות זה יצא מתחת ידי הרמב"ן, מאחר שסותר מקומות אחרים בספריו, וצריך בירור, ועיין עוד בדברי באגרת הקודש של הרמב"ן בפרק א.

ודע שרוב הראשונים סברו כדעת הרמב"ם שאדם ההולך במידות טובות מקיים מצות עשה של "והלכת בדרכיו", ומהם: החינוך (מצוה תריא), הרשב"ץ בזוהר הרקיע (וראה גם במגן אבות ג, כא) רבי שלמה אבן גבירול (בתחילת אזהרותיו) רבנו יונה (שערי תשובה שער ג סימן יז, וכן בביאורו לאבות א, יח) אוהל מועד (של הרב שמואל מגירונה, היה מגדולי הראשונים בספרד לפני למעלה מ-650 שנה, שער ה דרך ז) ספר העיקרים (מאמר שלישי תחילת פרק כז וסוף פרק כט), שו"ת רבי אברהם בן הרמב"ם (סימן סג, וסימן קז), כד הקמח לרבנו בחיי (סוף ערך ענווה)  וראה מה שכתב בזה בשו"ת נחלת הלוי חלק א סימן א של הרב אסי הלוי, ושנה פירקו בהרחבה בשולחן ערוך המידות חלק א שער המידות סעיף א – והביא שם עוד עשרות פוסקים ראשונים ואחרונים שסבירא להו כדעת הרמב"ם, ועיין עוד בספר חרדים פרק ט אות יח, ובשו"ת מהרשד"ם חלק יו"ד סימן עח, ועיין גם בשו"ת לב אהרן (בוארון) חלק א סימנים טז-יז.

ודע שהרס"ג לא הביא את מצוות "והלכת בדרכיו" במנין עשין שלו, ונתבארה דרכו של הרס"ג על יד מפרשו נאמן דרכו הרב פערלא (בדבריו למצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, עשין יט עמוד קמד), משום שהרס"ג סובר ש-"והלכת בדרכיו" זה בכלל מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (ועיין במצוה ברה שהובא לעיל שפילפל בדברי הרב פערלא אלו).

[11] הפרשה לדורותיה, פרשת בלק עמוד 99, וכן הוא בספר צעיר רדם לרב דוד משתה, מהדורה שניה עמוד רנג, ועיין בשו"ת אשר חנן חלק ט סימן ז בדין נוסע לדבר עבירה, האם יאמר את תפילת הדרך.