יתרו מייעץ לשמה לייעל את מערכת המשפט הקיימת. יתרו רואה שמשה יושב מן הבוקר עד הערב לשפוט את העם. "וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ: כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱלֹקִים, כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹקִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" (שמות פרק יח פסוקים יד – טז).
התפקיד הראשון שמשה מציב למנהיג, לעצמו, ולכל מנהיגי עם ישראל לדורי דורות "וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ", ודבר נוסף "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹקִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו", אבל הדבר הראשון והחשוב במעלה – "כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱלֹקִים" – מה זה "לִדְרשׁ אֱלֹקִים"?
אומר הרמב"ן: אנשים באים לרב, למנהיג, בשאלות ובקשות פחותות ערך לכאורה. באים לדרוש ולחפש את האתונות אצל שמואל הנביא, באים להתייעץ בענייני כסף, רכוש, באים לקבל עצה, באים להתפלל על החולים. שהרב, שהמנהיג יתפלל על החולים, יברך, ידאג לרווחת החומר של התושבים, של האזרחים (ראה שמואל א פרק ט פסוק ט). זה מנהיג אמיתי שעומד בין האלוקים ובין העם. אך, חוץ מתפקידיו – "וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹקִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו", חוץ ממערכת המשפט, יש פה דרישת אלוקים, קרבה לאלוקים, עצות בכל תחומי החיים. מה שואלים? עצות רוחניות. איך להתקרב? מה לעשות יותר טוב? מהי עבודת ה' המתאימה והטובה ליחיד שבא לשאול?
"וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה, נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר" (שם פסוקים יז – יח) – תייעל את המערכת הזאת שאתה עושה. תוסיף עוד ועוד כוח אדם מתאים. "וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹקִים… וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" (שם פסוק כ), ודורשת על כך הגמרא (בבא קמא דף צט עמוד ב; בבא מציעא דף ל עמוד ב): תתקין להם את כל התקנות. "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם" – זה בית חייהם (ללמדם תפילה תורה ואומנות לפרנסה. ע"פ המפרשים), "אֶת הַדֶּרֶךְ" – זה גמילות חסדים, "יֵלְכוּ בָהּ" – זה קבורה, "מַּעֲשֶׂה" – הדין, "אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן" – לפנים משורת הדין. את כל המערכת, את כל הביצוע. "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹקִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שׂנְאֵי בָצַע" (שם פסוק כא) – זה השופטים שאתה צריך למנות. "אַנְשֵׁי חַיִל" – מה זה? "יִרְאֵי אֱלֹקִים" – מה זה? איך מודדים את זה? מה עושים? את מי ממנים?
על כל אחת מהנקודות שמחפש משה, חז"ל מפרטים מהן התכונות האמורות להיות לשופטים, לדיינים, לאנשי הסנהדרין. "אַנְשֵׁי חַיִל" – אנשים עשירים וגדושים בתורה וזריזים, שיהיו ראויים להנהיג עם גדול, ויש להם כח לסבול את כל הטורח – שלא מספיק רק לדעת את התורה, אלא צריכים לדעת כיצד להלך עם הבריות (רש"י; רמב"ן; רשב"ם). "יִרְאֵי אֱלֹקִים" – ענווים, שאינם יראים מאדם אלא רק מה' בלבד (כלי יקר; אבן עזרא). "אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע" – רודפים אחר הצדק, אוהבים את האמת ורגישים לזולת, שונאים את הגזל, את החמס, את העושק, את הממון, ואף אם יביאו להם את כל הדברים שיש בעולם, לא ישנו מדבריהם (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק שני הלכה ז; רמב"ן; רבינו בחיי). ואומר על כך ה'מעם לועז' דבר יפה: 'סנהדרין' נוטריקון 'שונאי דורון'. לא מקבלים מעטפות ולא מקבלים שוחד – שונאי בצע (מעם לועז שמות חלק ב עמוד תנב). ובודאי שהם צריכים להיות חכמים ונבונים. "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת… אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה… וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם" (שמות פרק יח פסוקים כב – כג).
ואז משה מבצע. "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר. וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת" (שם פסוקים כד – כו) – הם יהיו זמינים תמיד. אבל יש הבחנה בין מה שמשה מבצע לבין העצה של יתרו. יתרו אמר: "אַתָּה תֶחֱזֶה" – תסתכל, תבדוק, תבחן "אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱלֹקִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שׂנְאֵי בָצַע", ובפועל משה מוצא רק "אַנְשֵׁי חַיִל", הוא לא מוצא את השאר. ואומרים הפרשנים: "אַנְשֵׁי חַיִל" זה כולל בתוכו את כל השאר (המלבי"ם). ברור שהם צריכים להיות חכמים ונבונים, ברור שהם צריכים להיות שונאי בצע, ברור שהם צריכים להיות יראי אלוקים – זה שם כולל.
בוא וראה כמה כוח וגודל מעלת המידות – זה המבחן של השופטים. לא החכמה, לא בהירות המשפט וחדות הדברים והדין, לא גאונות המשפט ולא חדשנות משפטית. הם צריכים להיות גדולי המידות. שלא נשתבחו הצדיקים והנביאים בתורה כגון נוח, אברהם, יעקב וזולתם בטהרי חכמה ותבונה ודעת כי אם בטהרי מידות, נאמר: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים", אברהם – "וֶֽהְיֵה תָמִֽים", "וְיַֽעֲקֹב אִישׁ תָּם", "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד". וכל זה להורות כי אין עיקר החכמה אלא יושר המידות. כשם שאין האילן עיקר אלא הפרי, כך דרשו חז"ל (ברכות דף יז עמוד א; ילקוט שמעוני תהלים רמז תתע): "שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם" (תהלים פרק קיא פסוק י) – לכל לומדיהם לא נאמר, אלא לכל עושיהם". הפרי של העץ, המטרה של העץ – זה המעשה.
המעשה מתגלה במידות – הרגישות החברתית. הרגישות האישית, התכונות, המידות של השופט, הם העיקר. ומשה מחפש אנשים כאלה. אנשי חיל – פעלתנים, שיוכלו להגיע לכל המידות האלה בכוח עצמם, יוכלו להשתלם, יוכלו להוסיף כוח ומוסר על מוסריותם, יוכלו להתקדם ולהגיע להיות אנשים מורמים מעם במידות ובתכונות. אלו המידות שמשה מחפש בשופטים, במנהיגים. "כִּי יָבֹא הָעָם לִדְרשׁ אֱלֹקִים" בכל התחומים האלו.
קול המצפון (תש"פ)
הפרשה מספרת לנו על מעמד הר סיני, מתן תורה. וכך נאמר: "וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלֹות וְאֶת הַלַּפִּידִים וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר…" (שמות פרק כ פסוק טו).
"רוֹאִים אֶת הַקּוֹלֹות" – איך אפשר לראות קולות? מה פירוש לראות קולות? בתחילה נאמר: "בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי… וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד… וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות פרק יט פסוקים טז; יט). התורה ניתנה לנו בקולות. ובסוף קיבלנו את עשרת הדברות שגם הן באו בקול – בדיבור. ואומר עם ישראל: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שם, פסוק ח; ובפרק כד פסוק ג) ובפרשה הבאה "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות פרק כד פסוק ז).
מהי שמיעת וראיית הקולות? אומר הזוהר הקדוש (עיין יתרו דף פג עמוד ב; וראה שפת אמת פרשת תרומה שנת תרס"ג): כשהקב"ה הראה לעם ישראל קולות – נחרטו הדברים בליבם, הקולות הפכו לדברים מוחשיים, נכנסו ישר אל הלב, אל הזיכרון, אל המודע והתת מודע. וכל עם ישראל רואים את הקולות – הקול הזה, קול פנימי, שילווה את עם ישראל, את האנושות כולה לאורך כל שנות קיומה. לקול הפנימי הזה היום אנחנו קוראים לו "מצפון", היום אנחנו קוראים לו "אינטואיציה פנימית", וכך נחקקה התורה בליבותינו – תרי"ג המצוות שניתנו לנו, ועשרת הדברות – שהם כללים.
אילו לא היו נחקקים בליבנו המצוות, היה מקום לחשוב שיש מקום למחשבה האנושית, לשכל האנושי לקבוע מהו רצח, מהו גניבה (ראה מהר"ל תפארת ישראל פרק כו, מלבי"ם בראשית פרק כ פסוק יא; הררי קדם לרב סולובייצ'יק ח"ב עמוד רכב), אבל התורה אומרת: אני חוקקת בלב הטבע האנושי, בתת מודע, את הדברים האלה – "אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם" (שמות פרק כ פסוק יט). התורה היא מן השמים, הקולות הם מן השמים ולא יכול להטעות אותנו הקול האחר שנמצא גם בתוכנו, הקול האחר של יצר הרע, הקול האחר שנמצא בתוכנו שהוא מקורו לא מן הקולות מן השמים (ראה אורות הקודש חלק ג עמוד ב).
ואולי הקול הזה שנחקק בתוכינו יביא אח"כ לבת קול, שהרי "בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה" (אבות פרק ו משנה ב). כל יום יוצאת בת קול, הבת קול זה ההד. יכולה הבת קול לצאת רק מחמת הקול החזק שבליבנו, בתוכינו ובמצפונינו.
יהי רצון שנזכה לראות את הקולות, לשמוע את הדברים כדי לעשותם בשמחה, שיהיו חלק מאיתנו "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ" (אבות פרק ב משנה ד). בזכות הקולות ששמענו לפני יותר מ-3300 שנה, הנשמות שלנו שמעו את הקולות האלו (זוה"ק יתרו דף פג עמוד ב), נחקקו הקולות האלה בליבנו ואנחנו מקיימים את התורה באהבה ובשמחה, כי זה חלק מאיתנו.
