משכן משכון ושכינה
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת[1], אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (שמות לח, כא)
פרשת פקודי עמוסה דיווחים פרטניים על אופן השימוש בתרומות לבניין המשכן. משה רבנו הגיש דין וחשבון מפורט, כדי שיהיה ברור לכולם שהוא לא שולח את ידו בכספי התרומות[2].
משה רבנו נתן דוגמא אישית כאשר הציג את הדו"ח הכספי המפורט על השימוש בתרומות למיזם המשותף הראשון של עם ישראל, ובעשותו זאת הוא קבע זאת כתקדים חיוני לכל הדורות[3].
שואלים המפרשים מדוע נכתבה פעמיים המילה "מִשְׁכַּן"?
רש"י אומר: שְׁנֵי פְּעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָשׁ, שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן (מלשון משכון) בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
המהר"ל מפראג בספר גור אריה (כאן) מסביר דבר "מופלא בחכמה" כלשונו: שכל דבר שבמנין (שסופרים אותו) שולט בו עין הרע, וזה מה שגורם לחורבנו, ולכן המשכן ובתי המקדש נחרבו, כי שלטה בהם עין הרע בעקבות מנין הכלים[4].
בספר משכיל לדוד (הרב דוד פארדו, מגדולי הפוסקים באיטליה לפני 250 שנה, בסוף ימיו הרב עלה לירושלים) ביאר כאן שרמז משה רבנו לעם ישראל שהמשכן יחרב על שחשדוהו בשחיתות שגזל כסף לעצמו, והמקדש יחרב על ביזוי תלמידי חכמים.
ודע שהרב יוסף מורדוך (בספרו נפש יוסף עמוד שיב, הובאו דבריו בספר מהיכל התורה דשאלוניקי עמוד 372, הרב היה מגדולי חכמי סלוניקי לפני למעלה ממאה חמישים שנה) ביאר שהקדוש ברוך הוא נוטל את הצדיקים כפיקדון על הדור, כדוגמת המשכן שנתמשכן בעוונות, ולכן המילה" אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" – עולה בגימטריה 36, שה-ל"ו צדיקים עומדים כמשכון על ישראל[5].
לצערנו למעלה מעשרת אלפים אנשים נפטרו ממגיפת הקורונה, אין ספק שה' לקח אותם, לכפר על חטאי הדור.
ואמרו חז"ל, כל מקום שכתוב "אֵלֶּה" – פוסל את הראשונים (שמות רבה ל, ג), דהיינו: אלה פקודי הזהב שנתנו למשכן, זה פוסל את מניין הזהב שנתנו לעגל, והמשכן עצמו הוא עדות לכך שנתכפר עוון העגל, שהרי שרתה שכינה במעשה ידיהם, ועסק התורה הוא מכפר את העוון, ובפרט כתיבת חידושי תורה בידיו[6].
"וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה" (שמות לט, מג) לדעת רבי מאיר (מדרש תנחומא פקודי יא) ברך אותם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אמרו: ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו, וביארו המפרשים[7] שבירך אותם שתישרה שכינה גם במעשה חולין שעושים בידיהם.
ודע שהמשכן הוא לא רק מלשון משכון, אלא גם מלשון שכינה, ה' שוכן בתוכנו באמצעות הנשמה, אותה הוא שם כמשכון בתוכנו.
ובאמת לשון חכמים מרפא, שדייקו בלשונם וקראו לחורבן בית המקדש בשם משכון, כי בית המקדש באמת לא היה לשריפת אש, כי אם למראה עיניים, אך באמת בית המקדש נגנז למעלה, עת בוא עת הקץ, אמן. (עיין במכתם לדוד פרשת פקודי, הרב דוד שפרבר זצ"ל).
[1] בברית עולם לרב משה דוד וואלי כאן ביאר שהמשכן תחתון בעולם שלנו קרוי "משכן העדות", כי לעולם הגלוי הוא מעיד על הנעלם, כמו שהעדים באים ומעידים לדיינים על הנעלם, ועוד טעם: נרא כך המשכן על שם ארון העדות עם לוחות הברית אשר בתוכו, ועוד טעם: הוא מעיד שיש השראת שכינה על עם ישראל בלבד.
[2] ראה תנחומא פקודי ז שם מופיע שחשדו את משה בשחיתות והתעשרות אישית (וכן הוא בתנחומא ישן פקודי ד).
[3] עיין בספר שיג ושיח של הרב יונתן זקס זצ"ל בפרשה זו עמודים 274-277 שמביא דוגמאות שונות בחז"ל ליישום הכלל של: אדם צריך לצאת ידי חובת הבריות, כשם שהוא יוצא ידי חובת המקום (משנה שקלים פרק ג, משנה ב) וראה בספר אהבת תורה של הגאון הרב חיים סבתו הי"ו בפרשה זו שהביא את דברי המדרש (מדרש בכתב יד מהגניזה, הובא בתורה שלימה כג עמוד נה אות יד, וראה בהערת הרב כשר שם) אדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא יוצא ידי חובת המקום, ולומדים זאת ממשה רבנו שלמרות שכתוב עליו: "בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב, ז) ביקש לצאת ידי הבריות, ובספר שורש ישי של הרב שלמה אלקבץ (בביאורו לרות פרק ג, פסוק יא, והובאו דבריו גם במלאכת שלמה (עדני) בביאורו למשנה בשקלים) כתב שהכלל הזה נכון דווקא בבריות שה' נתן להם מדע והשכל, אך באנשים טיפשים ופתיים – לא דיברו חכמים שאדם צריך לצאת ידי חובתו..
[4] עיין בבן איש חי דרשות בפרשתיו ששאל איך ספרו ופקדו את חשבונות המשכן, הרי אומרת הגמרא בתענית ח עמוד ב שאין הברכה שורה בדבר המנוי והמדוד? ותירץ: שדווקא בספירה של בני אדם עלול להיגרם נזק, אבל ספירה בידי שמים, אינה פוגמת בברכה, ומכיון שהמשכן שלמטה מחובר וקשור למשכן של מעלה (כמובא בזוהר הקדוש פקודי דף רכא עמודה א) ואינו דבר גשמי, לכן לא חששו לזה, ועוד טעם והוא: "אשר פוקד על פי משה" דהיינו שכל דיבוריו היו שמימיים.
[5] עיין גם בספר משיח ה' עמוד מד, לרבי יוסף יצחק מונטקיו, הרב היה מגדולי הפוסקים בסלוניקי לפני 300 שנה, וראה גם בספר בן פורת יוסף פרשת פקודי לרבי יוסף ברבי זצ"ל.
[6] עיין בספר מנת חלקי פרשת פקודי, לרבי רפאל מאיר חסן ע"ה, היה מחכמי איזמיר לפני 170 שנה.
[7] צמח דוד עמוד רו,לרב יוסף דוד, היה מגדולי הפוסקים בסלוניקי לפני 300 שנה.
