סוד הדגלים

"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ[1] בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד[2]יַחֲנוּ" (במדבר ב, ב)

רבנו בחיי (בביאורו לפסוקינו) האריך והרחיב על סודם של הדגלים ועל צבעם, ולמעלה בקודש בספר הזוהר הקדוש (במדבר דף קיח עמוד ב) הובא שארבעת הדגלים המרכזיים (דגל יהודה, דגל ראובן, דגל אפרים ודגל דן) הם כנגד המרכבה העליונה בשמים[3].

המדרש (במדבר רבה ב, ג) מתאר שראו עם ישראל את המלאכים שהם עשויים כדגלים במעמד הר סיני, רצו גם הם שיהיה להם דגלים.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל (מדבר שור דרוש ג) מסביר מדוע למלאכים יש שייכות לדגלים? המלאכים אינם בני בחירה, ואינם יכולים לשנות את העבודה שהטיל על כל אחד ואחד ה', מה שאין כן עם ישראל שיכולים לעבוד את ה' ולעשות את שליחותם בעולם במגוון דרכים.

אמנם לכל אחד ואחד מעם ישראל יש את הגוון המיוחד שלו בעבודת ה', ולזה נתאוו ורצו עם ישראל להיות כמלאכים, כדי שלכל אחד תהיה דרך אחת לפי שורש נשמתו, שבו הוא יעבוד את ה', ועל ידי כך יביא טוב וחיים וברכה לעולם[4].

ה' נענה לעם ישראל חלקית, דהיינו: נתן לישראל את התורה והמצוות, המחייבים את כל מישראל באופן שווה, מצד שני נטע ה' בכל אחד רצון להידבק בתורה וללכת בדרכיה, ובדבקות הזו יש יחודיות לכל אדם ואדם. יש אדם שמוכשר ללמוד לימודי אגדה, ויש אדם שמוכשר לעיון ולפלפול, ויש שמוכשר לזכירה ובקיאות, ויש שמוכשר לעסוק בתורת הנסתר והקבלה (ראה אורות התורה ט, ו).

האדם צריך להאזין לקול הפנימי שבו, להקשיב לנטיית לבו ולהרגשותיו, ולא להיסחף אחר הזרם או ליפול לחולשת הדעת ביחס לדרכו, מתוך השוואות שאינם נכונות לאחרים, ויבין האדם שאין כל האמת מצויה אצלו, וגם דרכם של אנשים אחרים נכונה היא[5].

שאר בשרנו, הגאון חכם יהודה צדקה ע"ה[6] ביאר את מדרש זה כך: עם ישראל זה עתה יצא ממצרים, והולך לארץ ישראל לבנות לו מדינה עצמאית משלו, זקוק הוא לכמה דברים: א. לאומץ וגבורה. ב. לכלכלה נבונה. ג. לחירות ולחופש ד. לצבא של חיילים.

חשבו ישראל שאם ישיגו את דברים אלו, יתכן ועלולים לשקוע לחומריות ובגשמיות, ויפסידו את מעלתם הרוחנית שהגיעו אלה בהר סיני.

אך כאשר ראו הם את המלאכים עשויים דגלים דגלים, הבינו שאפשר להשתמש עם הדגלים ולהיות מלאך, האדם לא צריך להיות שקוע בחומר, אלא עליו לקחת את החומר ולרומם אותו, ולכן על הדגלים האלו נאמר: "עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ" (במדבר ט, כ) דהיינו: הכל צריך להיות על פי דבר ה' ועל פי התורה והמצוות המנתבים ומיישרים את אורחותיו ודרכיו של האדם.

ודע שתפקיד הדגל הוא אינו רק כלפי פנים: "כדי שיהיו ניכרים בני ראובן לעצמם, ובני שמעון לעצמם" (תנחומא במדבר י) אלא הוא כעין תעודת זהות של העם: "אמר ה', יש לגויים דגלים, ואין חביב עלי אלא דיגלו של יעקב" (תנחומא שם).

ישנם החושבים בטעות שבטלנות, רישול, ואי סדר,הם סממנים המאפיינים יראת שמים יתירה, כאילו האדם מתעלה מעל החיצוניות והחומריות, אבל באמת ההפך הוא הנכון[7], ולמדים זאת מזה שמפרטת התורה ומאריכה בנושא הדגלים[8].

בספר תנועת המוסר[9] כותב שהרב זונדל מסלנט זצ"ל (מייסד תנועת המוסר ורבו של הרב ישראל מסלנט, הרב חי לפני למעלה מ-150 שנה) היה אומר שאי סדר גורם לבלבול הדעת והשכל, ומי שמבולבל ולא מסודר בחייו, יהיה גם מבולבל בעבודת ה'.

הבלבול ואי הסדר אינם מתחילים דווקא מהדברים הגדולים, אלא אף בעניינים קטנים ופעוטים כמו הליכה בנעליים שאינם קשורות, וכדומה.

ניתן לומר שהדגל השונה של כל שבט ושבט, ופנייתם למרכז, לאוהל מועד, יש בזה קריאת כיוון לדורות:

אין אחידות בעם ישראל, הפסיפס מרהיב את עין האדם דווקא בשלל הצבעים, טעות לדרוש השתוות בדעות או בתכונות.

הפלורליזם אצלנו ביהדות הוא בדרכים השונות להגיע למטרה האחת, להתקרב לבורא, או להיות אדם טוב יותר. יש מסגרת אחת, יש הכרה במקור אחד, יש מטרה אחת, רק הדרכים שונות. אני בעד פתיחות, אבל פריצת מסגרות – כלל וכלל לא. יש אחדות והרמוניה בין המחנות והדגלים, התורה, ארון הברית שבמרכז, הוא מעדן את כולם ומונע קיטוב[10].

[1] למילה דגל יש שתי משמעויות: 1. קיבוץ אנשים במקום מסויים (רש"י תהילים כ, ו) 2. דבר הנראה למרחוק שמעמידים אותו בראש החיילים הצבא (ספר השורשים לרד"ק ערך דגל).

[2] יש להיזהר מ-סמא"ל, הרמוז בראשי תיבות: "סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד", שהוא אורב לאדם להחטיאו, כדי שלא יהיה ראוי לעבוד את ה' (פיתוחי חותם, במדבר).

[3] דגל מחנה יהודה היה בצד מזרח, ואיתו שבט יששכר ושבט זבולון. דגל מחנה יהודה הוא בצורת אריה. דגל מחנה ראובן היה בצד דרום, ואיתו שבט שמעון ושבט גד. דגל מחנה ראובן הוא בצורת אדם. דגל מחנה אפרים היה בצד מערב, ואיתו שבט מנשה ושבט בנימין, דגל מחנה אפרים הוא בצורת שור. דגל מחנה דן היה בצד צפון, ואיתו שבט אשר ושבט נפתלי. דגל מחנה דן הוא בצורת נשר.

ראשי התיבות של ארבעת השבטים שהיו בראש הדגל: אפרים, דן, יהודה, ראובן, הם: אדיר, כנגד מאמר הפסוק: "אדיר במרום ה' " (תהילים צג, ד), להורות על גדולת בני ישראל, כשם שבמרום ובשמים – אדיר הוא ה', כך קבע ה' את סדר דגלי המשכן שיהיה מכוון בסדר "אדיר", כי בני ישראל הם מרכבה לשכינה, כדוגמת מרכבה של מעלה (פיתוחי חותם, במדבר).

בספר צרור המור (במדבר א, א) ביאר שהמעלה שזכו בני ישראל בעקבות הדגלים, גדולה מן מעלת בני ישראל בהר סיני.

[4] עיין בפנקסי הראי"ה חלק א פנקס ד אות מט, ובאורות הקודש ג עמוד רכא.

[5] עיין שם משמואל פרשת ויקהל עמוד רסז, שמונה קבצים קובץ ד פיסקה קד וקובץ ב פיסקה ריג, וראה עוד בפנקסי הראי"ה א פנקס יא, ד, ובאגרות ראי"ה א עמוד שנד.

[6] בספרו קול יהודה, שער האגדה, מאמר הדגלים עמודים כב-כג במהדורת תשנ"ה.

[7] כדברי הגמרא בשבת דף קיד עמוד א שתלמיד חכם שנמצא רבב וכתם על הבגד שלו, זה חמור מאוד, ופירש רש"י שם שצריך החכם להיות חשוב והגון לכבוד תורת ה' שהוא לומד.

[8] כן כתב הרב אהרן קוטלר זצ"ל במשנת רבי אהרן עמוד קצג.

[9] חלק א עמוד 132, וחלק ב עמוד 188.

[10] עיין בספרו של הגאון הרב יעקב אריאל הי"ו, מאהלי תורה פרשת במדבר (עמוד 14 במהדורת שנת תשע"ט).