לתת את הנשמה ואת הלב
שני סוגי אנשים הביאו נדבה למשכן: "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה'" (שמות לה, כא). מה ההבדל בין נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, לבין נְשָׂאוֹ לִבּוֹ? מסביר רבי חיים בן עטר (בביאורו לפסוק זה) נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ: הוא הביא את זה מתוך מחשבה, מתוך רצון, מתוך כוונה, כפי יכולתו וכפי ערך ממונו כך הביא את הנדבה.
נְשָׂאוֹ לִבּוֹ: היה לו חשק בלב לתת יותר מכפי יכולתו, מרוב טוב לב שיש לו. זה טוב וזה טוב. האיכות של הנתינה. בסיום התרומה כתוב: "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר" (שמות לו, ז), ובפסוק לפני זה נאמר: "וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא".
שואל רבי חיים בן עטר (בביאורו לפסוק ז) יש כאן סתירה או זה הספיק דיים, או שזה לא הספיק, מה זה "וְהוֹתֵר"? עונה הרב (עיין גם בשפת אמת לאדמו"ר מגור פרשת ויקהל שנת תרל"ה, וכן ויקהל שנת תרל"ו, וכן ויקהל שנת תרמ"ו ): אדם שנותן נדבה עם כל הלב, עם האיכות, הקדוש ברוך הוא מסדר שהנדבה שלו תועיל ותספיק ויהיה בזה תועלת, זה הכוונה "וְהוֹתֵר", יש לו יתרון רוחני בנתינה שלו, יש לו יתרון גם נפשי וגם מעשי, והוא יצליח.
יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לתת, לתת את הנשמה ואת הלב, אמן.
