תובנה מן הזבוב

"וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה… וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו[1] וַיֹּאמַר… הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יב-יג)

הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל (בביאורו לפסוקינו) מפרש: "סֻלָּם" בעברית, בא משורש סלל, מלשון עליה.

שלוש תובנות נרמזו ליעקב אבינו לפי הרב שמעון רפאל הירש:

מטרת החיים היא השאיפה להתעלות תמיד למעלה, כיוון ותעודת הסולם אינו ירידה מהשמים לארץ, אלא עליה מהארץ לשמים.

ניתן לקחת תובנה זו לחיים שלנו, על פי דבריו של האדמו"ר מפיאסצנא הי"ד (בספרו "צו וזירוז "אות ב) ותורף דבריו: אם רצונך לעבוד את ה', ולהעלות את עצמך למעלה, ולא תעמוד בגיל שיבעים, כמו יום שהיית בן שלוש עשרה, בכל שנה עשה לך מטרה, תצייר לעצמך, אם קוראים לך יעקב לדוגמא, איזה יעקב תהיה בשנה הבאה? מה יהיו השגותיו? מידותיו? עבודת ה' שלו?… ואותו יעקב דמיוני, ישמש אותך כמידה למדוד את עצמך בו: האם עבודתך ותיקון מעשיך והתעלותך מידי יום ביומו במשך כל השנה – יספיקו להשלים את יעקב של השנה הבאה. ואם הגיעה השנה הבאה ומדדת את עצמך, ולא הגעת לקרסוליו של יעקב שרצית להיות בשנה זו, זה דבר לא טוב ותחשב מסלול מחדש. קח לעצמך משימות קטנות שתוכל לעשות אותן, ותתמיד בהן, כך תוכל כל שנה להתעלות ולהתקדם.

גורל האדם אינו נקבע בארץ ובעולם החושים, שליחי ה' אלו המלאכים עולים ומסתכלים בתמונתו האידיאלית של האדם, איך שעליו להיות, ויורדים ומשווים כנגדה את תמונתו כפי מה שהוא כיום[2].

ניתן לקחת את תובנה זו לחיים שלנו, על פי דבריו של האדמו"ר מפיאסצנא הי"ד (בספרו צו וזירוז אות כד) ו: צייר בדעתך שאתה צדיק, וראה בדמיונך את גודל נשמתך בשורשה, ואיך שה' בא עם כל הצדיקים שנמצאים בגן עדן – לטייל איתך. תשקיע ותתמיד במחשבה ובדמיון הזה, ואם תעשה כן, אי אפשר שלא תתעורר בך מחשבה של זהירות יתירה מלעשות חטאים, ורצון עז לשמור על נשמתך נקיה וטהורה.

ה' עומד על ידו של יעקב[3], ודן אותו במידת הרחמים, מידת הרחמים מתגלה בעיקר בחינוך האדם, היא רואה באדם שבהווה את האדם שבעתיד, ואם יש שורש וגרעין טוב היא שומרת עליו ומקדמת אותו.

ניתן לקחת תובנה זו לחיים שלנו, על פי דבריו של רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (מחשבות חרוץ אות כא, עמוד 201 במהדורת הר ברכה) כאשר אמרו המלאכים לה' למה אתה מציל את היהודים ואינך מציל את המצרים? הרי גם היהודים עובדי עבודה זרה! (ראה ויקרא רבה כג, ב) אומר הרב: בוא תראה את ה' יתברך, איך הוא פסח ודילג על זה והוציא את ישראל ממצרים, כי ידע שאחר כך יהיה מתן תורה ואז עם ישראל יהיו צדיקים. וזה לימוד גדול עבורינו, לדעת לסלוח, לדעת להעביר הלאה, ולא להיתקע על דברים שקרו בעבר.

לחפש אצל האחר דברים טובים, ולא נקודות שאינן טובות. כמו שכתב על זה הרב משה מלכה זצ"ל (הרב היה רבה הספרדי של פתח תקווה, וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, נפטר לפני 25 שנה) בספרו נטפי מים פרשת ויצא: "מדרכם של בני האדם שהם מתעלמים תמיד מחסרונותיהם ומגרעותיהם שלהם, ובודקים ומחפשים רק באחרים את המום שלהם, אך את מומם שלהם עצמם אינם רואים ומשליכים אות לאחורי גבם, ואילו מומי הזולת תמיד הם לנגד עיניהם.

ביחוד כאשר הדבר נוגע לאיש המעלה, אדם גדול, יש להם קנאה האוכלת אותם והם מחפשים ומחטטים למצוא את מומיו ופגמיו, וטופלים עליו כל מיני אשמות ומפרסמים נגדו כל מיני השמצות, ביחוד אלה אשר הם מתדמים למלאכי מעלה, אלה החושבים את עצמם לקדושי עליון, הם יורדים ומשטינים עולים ומקטרגים על כל מי שזכה לתהלה לשם ולתפארת.

ממשיך הרב וכותב: למצוא מגרעות ולחפש מומים קל מאד, וכל אדם יכול לעשות כן,מה שקשה הוא למצוא מעלות ולחפש יתרונות בזולתו מי יוכל ומי יתרצה לעשות כן? לא כל אדם זוכה לכך.

ואני מוסיף על דבריו, שלא לחינם על הפסוק: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" אומר המדרש (בראשית רבה סט, ג): לשומרו מן הזבובים. הזבובים חוקרים תמיד אחר מומי בני אדם, והיכן שרואים שיש לו איזה מכה, לשם הם באים[4].

עד כדי כך שאומרים חכמים בעלי הרזים[5] שיש קליפה שנקראת קליפת זבוב, ודע שקליפת הזבוב פוגמת היא במי שפוגם ביסוד, ואם יהיה אדם עניו כאזוב, לא ימסר ביד קליפה זו, וכאשר אדם לומד תורה, מבטל הוא את קליפה זו, המבלבלת את האדם להחטיאו במחשבות זרות.

גדולי אומתינו נלחמו בקליפה זו. על אברהם אבינו נאמר: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" (בראשית כד, א) ראשי תיבות זבוב, כי הוא השלים עצמו במידת עין טובה לעומת הזבוב הרמוז אצל עמלק, שהרי במחיית עמלק אומר ה' למשה: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות יז, יד, וראה בעל הטורים שם).

גם כאשר משה מברך את זבולון, כתובה המילה זבוב בראשי תיבות: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דברים לג, יח), כי זבולון היה טורח ועמל לפרנסתו, והיה נותן בעין יפה ובעין טובה ליששכר[6].

יוצא לפי זה שה' שמר את יעקב מן הזבובים, הוא בעצם שמר על יעקב ממלאכי חבלה שרצו להחטיא את יעקב, והיו אלו שרי אומות העולם שקינאו בו[7].

8

משימה שבועית

"למה תבחר לעשות כמעשה הזבוב, שאינו חונה על בשר נקי וטהור, אלא רק רק מכה וחבורה שעל הבשר? ולמה לדבר בגנותם של אנשים?" (עוד יוסף חי דרשות, תחילת פרשת במדבר)

בשבוע זה שמור מכל משמר על לשונך, הן בדיבורך והן בכתיבתך בפלאפון, שמור על פה נקי מלשון הרע ורכילות. בהצלחה רבה

[1] "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" יש כאן ראשי תיבות עניו (שם ה' מתחיל באות י) אדם שחי במידת הענווה נעשה מרכבה לשכינה, "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (שם ה' מסתיים באות ה) יש כאן סופי תיבות בגימטריה חי, ללמדנו שאדם שמתנהג במידת הענוה זוכה לחיים ארוכים ומאושרים (החיד"א בפני דוד בפרשתנו אות כב).

רבנו האר"י (שער היחודים דף לח) כותב שהמילה ענוה היא בגימטריה סמא"ל (131) לרמוז שאדם שהוא עניו הסטרא אחרא לא שולטת עליו, לכן מזמור קלא בתהילים הוא מזמור: "ה' לא גבה לבי", שכיון שאדם שהוא בענוה הוא מרכבה לשכינה (כמבואר בישעיה נז, טו, ובסוטה דף ה עמוד א), הסטרא אחרא לא שולטת בו (חומת אנ"ך לחיד"א בפרשתנו אות ב).

[2] ראה בראשית רבה סח, יח.

[3] ממשיך הרש"ר הירש ואומר: נצב על – מציין כמעט בכל התנ"ך לא את המקום והבסיס שעליו אדם עומד, אלא את החפץ שעליו הוא נותן את דעתו, לדוגמא: "נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם" (בראשית כד, יג), "נִצָּב עַל עֹלָתוֹ" (במדבר כג, ו), "נִצָּב עֲלֵיהֶם" (שמואל א פרק יט פסוק כ) ועוד.

[4] עבודת ה' שאפשר ללמוד מן הזבוב, כתב הרב בית ישי (הרב שלמה פישר זצ"ל, דרשות בית ישי, דרוש לפרשת חיי שרה ולפרשת זכור עמוד שטו במהדורת תשס"ד): התלמיד חכם צריך שיהיה לו חוש ביקורת מפותח, למצוא בכל חידוש ששומע את נקודת התורפה (וראה בהקדמת הרמב"ן לספר המצוות).

[5] ספר קרניים מאמר יג, ובפירוש דן ידין שם, כנף רננים מזמור כא, כסא דוד לחיד"א דרוש ד לשבת כלה, מדבר קדמות מערכת פ אות ה, בתי אבות על אבות פרק ד משנה ג, קהלת יעקב (יולס) ערך זבוב, זרע יצחק (חיות) על אבות פרק ה משנה ה, נפש חיים לרבנו חיים פלאג'י ע"ה מערכת ז אות א, בן יהוידע ברכות דף י עמוד ב ד"ה שלא ראתה זבוב, יקהל שלמה מערכת ז ערך זבוב עמוד סד, לסבא קדישא הרב שלמה אליעזר אלפנדרי ע"ה, וראה עין איה ברכות א אות קמח.

[6] כן ביאר בבית ישי שם בעמוד שטז, וראה שמן המאור (המקובל הרב מנצור בן שמעון זצ"ל) פרשת וזאת הברכה עמוד שפב.

[7] ראה ויקרא רבה כט, ב, ועיין גם בחידושי הרש"כ בביאורו לפסוקנו, הרב שלום כריף ע"ה, הרב היה מגדולי חכמי צנעא לפני 200 שנה, הובאו דבריו בשולחן מלכים של הרב יוסף צברי הי"ו על פסוקנו.