פרשות תזריע מצורע עוסקות ב'נגע צרעת', זוהי מחלה שברוך ה' אנחנו לא מכירים כיום. חז"ל (ערכין דף טו עמוד ב) אומרים שהיא מגיעה בעקבות דיבורים. לפה ולדיבור שיש לאדם – יש כוח. יש אפשרות לדבר דברים חיוביים, ויש אפשרות, חס ושלום, לדבר דברים שליליים.
יש כמה רמות של דיבורים שליליים:
- רכילות – שהיא סתם סיפור, כמו רוכל, שמעביר מפה לפה, מקבל ידיעה מפה, מוסר אותה שם.
- לשון הרע – שזה יכול להיות אמת.
- מוציא שם רע – הרמה השלישית והגרועה מכולם, שלגביה דורשים חז"ל: מצורע נוטריקון – מוציא שם רע.
בפרשה שלנו מובא פסוק "והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע". כיצד הוא נרפא? הוא מוצא מחוץ למחנה. האם הוא עובר שם תהליך של ריפוי או סתם נידוי חברתי? אומר הבן איש חי מה זה "מן הצרוע"? מילים אלו מיותרות בפסוק. היה צריך לכתוב שהכהן בא, רואה, 'והנה נרפא נגע הצרעת'. דורש הבן איש חי ש:"מן הצרוע" – הכוונה שהצרוע יכול להביא את המזור לעצמו, הוא יכול להביא את הרפואה לעצמו, כיצד? על ידי השתיקה, שלא יוציא שם רע.
מסופר במדרש (ויקרא רבה טז, ב) פעם היה רוכל אחד שהיה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי, והיה מכריז ואומר 'מי רוצה לקנות סם חיים? מי רוצה לקנות סם חיים?' שמע רבי ינאי, שישב בטרקלינו, שכל האנשים הולכים לקנות סם חיים, גם הוא קפץ וביקש לקנות. אמר לו אותו רוכל 'לא זה לא בשבילך, אתה יודע את זה כבר. זה לא בשבילך ולא בשביל שכמותך. למה טרחת? בסך הכל אני מוכר ספר תהילים, מוכר ספרים. 'אמר לו ובכן גם אני רוצה לקנות סם חיים!' פתח לו הרוכל ספר תהילים, וקרא באוזניו את הפסוק בתהילים (פרק לד פסוקים יג-טו) "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה". מי האיש החפץ חיים? מי רוצה סם חיים? יבצע את מה שכתוב בספר תהילים. וזהו שכתוב, "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו", דהיינו מאריך ימים. אמר לו רבי ינאי: תודה רבה לך! כל ימי הייתי לומד פסוק זה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט, עד שבא רוכל זה והודיעני.
לכן אנחנו מאוד מקפידים לשמור על הלשון ולדבר דברים חיוביים. לא לדבר רכילות, לא לשון הרע וחס ושלום, ולא את החמור מכל, הוצאת שם רע.
על הוצאת שם רע אומר המהר"ל מפראג, כוח הלשון יותר חזק מכוח המעשה. על הפסוק "כי באפם הרגו איש וברצונם הכו שור" דורשים רבותינו כי לפעמים במילה אחת, בעקימת אף, אפשר להרוג בן אדם. הוצאת שם רע זה ממש רצח, זה בעצם הדבר הכי חמור לכן הקנס שהתורה קבעה למוציא שם רע על בת ישראל לדוגמא יותר גדול מהקנס, למי שעושה לה מעשה רע.
המצורע מוצא מחוץ למחנה, הוא מנודה מהחברה, מנודה מהמחנה "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו", עד שהוא יפנים, שהוא ורק הוא יכול לרפא את הצרעת, עד שהוא ילמד את חומרת כוח הדיבור, ויחליט לנצור את לשונו אז הוא יחזור לחברה "והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע". דהיינו ממנו בעצמו תבוא לו הרפואה. (וראה הסבר עמוק בעין אי"ה ברכות פרק ט פיסקה ו).
נחתום בדברי הרב אליהו דסלר (מכתב מאליהו ב עמוד 19) תדע, לעולם יעברו על האדם ימי 'עליה' וימי 'ירידה' לסרוגין, רק שבכח בחירתנו לקצר את משך זמן 'ימי הירידה' או להאריך את משך זמן 'ימי העליה', אולם הזמן העיקרי לעליה רוחנית, תיקון המדות וצבירת הרווחים הגדולים, הם 'ימי הירידה'.
