"והיה המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם לשכן שמו שם, שם תביאו את כל אשר אנוכי מצווה אתכם… ושמחתם לפני ה' אלוקיכם…".
מצוות הבאת קרבנות ואכילת בשר הם אך ורק בבית המקדש.
אבל יש פה פסוק שדורש הסבר: "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים יב, ה) מה זה "לשכנו תדרשו ובאת שמה"? דורשת הגמרא, זה המקום הנבחר. מהו המקום הזה? הפרשנים מגלים לנו שזהו הר המוריה.
אומר רבינו בחיי: וידעו ישראל מעלתו… ששם היתה עקידת יצחק. מדוע המקום לא כתוב במפורש? אומר הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג, פרק מה): אלו ידעו האומות את גודל מעלת המקום כל אומה תרצה להחזיק בו, ותרבה המריבה וההריגה בין האומות. ועוד הסבר – אילו הכנענים יושבי הארץ היו יודעים כי ישראל עומדים לירש את ארצם ולבנות שם בית לה', היו משחיתים אותו. ועוד פירוש – שלא יהיו השבטים רבים זה עם זה, כל אחד יבקש שיהיה המקום ההוא בנחלתו, כמו שאירע בבקשת הכהונה. ועוד – כדי שלא יבזו עם ישראל את המשכנים שהיו בשילה, בגבעון, בנוב.
כשדוד קנה את גורן ארוונה היבוסי הוא גבה כסף מכל השבטים, "אשר יבחר ה' מכל שבטיכם", לומר שזה לא שייך לשבט אחד (וראה בספרי דברים ח, ה).
מהו "לשום את שמו"? = להשרות שכינתו, דהיינו להזכיר את הכינוי של השם של הקב"ה שהוא שוכן בארץ (ראה רמב"ן דברים יב, ה) "לשכנו תדרשו" = יש לחקור ולדרוש ולשאול את הנביא מהו המקום? מה מיוחד במקום הזה? מצווה על כל הדורות לשאול את הנביאים על מקום המקדש (מלבי"ם, וראה ספרי ראה פיסקה סב). פירוש אחר של החת"ם סופר: שיתפללו לכיוון הר הבית, יבקשו וידרשו אותו (וראה רמב"ן בביאורו לבראשית כה, כב, וראה גם בשיחתו של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל ראש ישיבת הר עציון >ENG<https://www. etzion. org. il/he<HEB>/דרישת-ציון-וירושלים).
"לשכנו תדרשו" דורשת הגמרא (סוכה דף מא עמוד א, וראה חידושי חתם סופר שם): אמרו חכמים, ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעי דרישה. תמיד צריך לדרוש, ולשאול בשלומה של ירושלים (מסכת דרך ארץ פרק שלום הלכה כ) אף אחד לא מבקש על בניין בית המקדש. אנשים מבקשים את בניינם הפרטי. כי טבע העולם שאנשים רוצים את רווחתם הכלכלית, בריאותם הגופנית, רוצים הם את הדברים הפשוטים. אבל הדברים הגדולים צריכים דרישה. כולם מסתפקים בכותל המערבי ולא מבקשים את בניין בית המקדש, שהוא המרכזי, הוא השראת השכינה (וכדברי הרב צבי הירש קלישר בסוף ספרו "שלום ירושלים": שמעו שלומי אמוני ישראל… שלחו נא רפואת תעלה אל הלב… וכי תשאלו מה הלב של ישראל? לכו נא ציונה, עלו נא ירושליימה, שאלו שלום ירושלים. ועיין עוד בספר אור נערב לרבי משה קורדוברו פרק ה חלק ד).
השראת השכינה הזאת תביא לברכה, לשמחה, לתפילה אמיתית, לנבואה, ולכל מה שכתוב בהמשך הפרשה. כי מציון יוצאת הברכה והתורה כדברי הנביא: "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ג) וכתבו חכמי התוספות (בבא בתרא דף כא עמוד ב) שמי שהיה רואה את הקדושה הגדולה של המקדש, ומי שהיה רואה את הכהנים בעבודתם – היה מכוון יותר את ליבו ותודעתו לעבודת הבורא ביתר שאת ועוז, כי היה מושפע מעוצמת הקדושה וההוד.
ולפי דעתי זה הקשר גם לסוף הפרשה, בה נאמר: "ובא הלוי… הגר היתום והאלמנה ושמחת ונתת כסף… ואכלת שם לפני ה' אלוקיך ושמחת אתה וביתך. והלוי אשר בשעריך, לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה… למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך" (דברים יד כז-כט) דהיינו תלמד מהקדוש ברוך הוא לתת, כמו שהוא ממקום המקדש משפיע ונותן שפע לעולם, כך גם אתה תיזכר בעניים ובמסכנים כשתגיע למקום המקדש, ותיתן להם, ובזכות זה תזכה גם אתה לשפע ולברכה.