תפילתו של פנחס (תשע"ט)
"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל. לכן אמור: הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר פרק כה, פסוקים יא-יב). בספר תהילים מתואר: "ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה" (תהלים פרק קו, פסוק ל). פנחס עמד ופילל. מה פירוש המילה "ויפלל"? תפילה? פלילים?
אומרים חז"ל: עמד פנחס לפני הקב"ה ודיבר איתו והתווכח אתו. הוא אמר לו: "ריבונו של עולם, על אלה יהרגו עשרים וארבע אלף מישראל? על שני אלה יהרגו? מה הם שווים? ריבונו של עולם, אתה חייב לעצור את המגפה! ריבונו של עולם, אתה חייב לשקול ולדון. הם לא שווים עשרים וארבע אלף נפשות שלא חטאו ובתוכם נפשות צדיקים. אולי בדרך אחרת. אבל ריבונו של עולם על אלה יהרגו?".
מכאן נלמד מהי תפילה. זה לעשות "פלילות עם קונו" (סנהדרין פב:). פלילות זה דין ודברים. להתווכח. להגיד לקב"ה כמו עורך דין טוב: "תראה ריבונו של עולם, זה לא שווה את המחיר".
תפילה יש בה משא ומתן? יש בה מחיר?
מכאן אני הקטן מתחזק ולומד מהי תפילה אמיתית. "ריבונו של עולם, שלח לי רפואה, שלח לי גשם, שלח לי כל טוב". אומר הקב"ה "למה שאני אשלח לך? מה עשית?", ואז: "אני מבטיח לך ריבונו של עולם שאתנהג יותר טוב, שאחזור בתשובה, שאעשה חסד… שווה לך לתת לי, כי אני אעשה טוב". זוהי תפילה.
"ויעמוד פנחס ויפלל" = דין ודברים. תפילה פירושה דין ודברים, ולא רק דברים בעלמא, לא רק בקשה בעלמא, אלא גם התחייבות של האדם לתקן את דרכיו, לשלם תמורת המתנה שייתן לו הקב"ה. אם אדם בא עם תשלום ועם כסף מזומן, הוא אומר לקב"ה: "אני רוצה לקנות את הטוב שאתה נותן לי. אני מוכן לתת ולשלם, זה שווה את המחיר". אין שום סיבה שהקב"ה לא ייתן לו ולא תיעצר המגיפה. זו תובנה חדשה שלי בעניין התפילה.
גל של עצמות (תש"פ)
יהיו הדברים לעילוי נשמת חמותי הרבנית חנה אביעד זצ"ל, אשת חמי הגדול, הגאון הרב בנימין אביעד זצ"ל רבה של מועצה אזורית שפיר.
"וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא…" (במדבר פרק כה פסוק יד). ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה. מה הכוונה? אומר רבי יוסף חיים בכמה מקומות על פי דברי האר"י. המוכה – נשמתו המוכית. הוא כבר מת בעברה. הוא פגם את נשמתו. הוא נחשב מוכה כבר. אשר הוכה – בידי פנחס (ראה עוד יוסף חי פנחס).
"וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה" – שהיכה את עצמו בעבירה שהוא עבר. כי אדם שעובר עבירה כזו, פוגם את נפשו, הורג את נפשו האלוקית, הורג את המלבוש העליון, הלבוש הרוחני שאותו הלביש הקב"ה את האדם. המידות, הנשמה, לבושי הנפש, הוא הרג אותה בעצמו ולכן הוא כבר מוכה. "אֲשֶׁר הֻכָּה" – בפועל, ע"י פנחס.
אותו דבר "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (דברים פרק כב פסוק ח) – הנופל שהיה ראוי ליפול, נגזר עליו ליפול מסיבות שונות. הוא לא נפל בגלל תקלה טכנית כזו או אחרת, אלא הוא נפל בגלל העברה שהיתה בידו.
וכן, בית המקדש נחרב. חמישה דברים שקרו ביום הזה גרמו לחורבן בית המקדש. לכן כשנחרב בית ראשון יצאה בת קול ואמרה "בית הרוס הרסת", "קמח טחון טחנת". הבית נחרב בעוונות. נחרב במעשיהם של בני ישראל. אבל בפועל הפטיש שהרס את ביהמ"ק, היה נבוכדנצאר. אבל הוא החריב בית חרב. אנחנו רואים שהבית שהרס היה שלם! אלא, בית המקדש והחיים שלנו – הנשמה שלנו הרוחניים הם העיקר. לכן "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה" – הוא כבר הוכה בידי עצמו. העיקר של בית המקדש הוא בית המקדש הרוחני שנחרב בעוונותינו ויבנה בזכויותינו בעזרת ה' (ראה נפש החיים שער א פרק ד).
וכך מסביר הזוהר את דברי חז"ל "הסתכל בו ועשה אותו גל של עצמות" – רשב"י – הוציא ממנו את הנשמה ואת שורש החיים שלו ונשאר הגוף הפיזי – זו הכוונה (ראה אור החיים הקדוש לפרשת בא פרק יא פסוק ה, וראה יוסף תהילות לחיד"א מג, ב)
מכאן ילמד האדם עד כמה חשובה הנשמה הרוחנית שהיא עיקר האדם, שהעושה עבירה כזו או אחרת, פוגם במידה כזו או אחרת בנשמתו. ועברה גדולה כזו הורגת את נשמתו, ולכן "הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה".
