הנחשים והשרפים (תש"פ)

פרשת הנחשים. "וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף… וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם… לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". אין לחם? נו באמת. קיבלתם מן. אין מים? בארה של מרים. ניסים. לאחר מכן משה הוציא מים מן הסלע. נו באמת. "וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם… וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ… הִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה… וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף… וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי" (במדבר פרק כא פסוקים ד – ח). משה עשה "נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס, וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי".

פרשת הנחשים פה היא פרשת אמונה. אומר רבי חיים בן עטר שהחודש הפטירה שלו "הנחשים השרפים" – נחש או שרף? זה שני דברים או אחד? אלא הוא מסביר, שהיו ממיתים את האדם, ושורפים את הנפש. יש פה חטא נפשי – חוסר אמונה. הקב"ה נותן לכם מַן מִן השמים, לחם מן השמים, נס, שטועמים בו את כל הטעמים ואתם מתרעמים? ואתם אומרים אין לחם, אין מים? הקב"ה משגיח עליכם השגחה פרטית, כל הטעמים יש במן. אז הקב"ה שולח את הנחש, זה שאוכל עפר, שאוכל את כל הדברים שבעולם אבל טועם טעם עפר – מידה כנגד מידה. חוסר אמונה – תקבלו את הנחש (רש"י עפ,י במדבר רבה פרשה יט אות כב). אתם מוציאים דיבה על הקב"ה? מדברים, מוציאים שם רע על משה ועל הקב"ה, אומר הקב"ה העונש הוא נחש. נחש סמל ללשון הרע. נחש יש לו לשון ארוכה. הנחש ממית בלי תועלת. והמדבר רכילות ולשון הרע מדבר בלי תועלת. יש קשר בין הנחש ובין מדברי לשון הרע.

אבל יש פה התייחסות אמונית יותר גדולה. אומרים בני ישראל, אנחנו רוצים כמו כל העולם. לאכול כל דבר, לטעום את כל הטעמים שבעולם, להרגיש בטן מלאה, לא לחם שנטמע באיברים. רוצים להרגיש טבעי. לא רוצים לחיות בנס, במדבר. ונפשנו קצה בלחם הקלוקל – לחם שמתקלקל תוך 24 שעות. מי יודע מה הוא יכול להזיק לנו מבחינה בריאותית בדרך. אומר להם הקב"ה מי שהולך בדרך, לא צריך לאכול הרבה, עדיף פעילות גופנית על בטן ריקה, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות רפואה (הלכות דעות פרק רביעי הלכה ב). אבל בנ"י רוצים להרגיש בטן מלאה. רוצים להיות כמו כל העולם. לא רוצים השגחה אישית ופרטית וניסית. רוצים שהקב"ה ישב למעלה בשמים וישגיח עלינו באופן כללי – לא באופן פרטי, אישי, לוחץ (ראה מנחה בלולה; מלבי"ם).

ואומר להם הקב"ה זה חוסר אמונה. זה כפיות טובה מגיע לכם את הנחשים ששורפים גם את הנפש. ואז התרופה – משה רבנו לוקח נחש נחושת, שם אותו על נס, והיה כל המביט אל נחש הנחושת, אל השמים, מבין שנחש לא ממית ונחש לא מרפא. החטא הוא חטא רוחני והרפואה היא רפואה רוחנית (ראה ראש השנה פרק ג משנה ח; השוה למלכים ב פרק יח פסוק ד).

יהי רצון שיזכנו הקב"ה ללמוד ולהבין את דרכיו שהכל הנהגה רוחנית ניסית ומודים אנחנו לקב"ה על כל מה שקורה בעולם בבחינת הטוב והמיטיב, הרעה והטובה. הרעה בעינינו – היא טובה בעיני הקב"ה. זו ההסתכלות המקיפה הרוחנית והעליונה.

פרשת בלק

אוהל ומשכן (תשע"ט)

יותר מכל מזוהה הפסוק בברכתו של בלעם בפרשה "מה טובו אוהלך יעקב משכנותך ישראל, כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה', כארזים עלי מים" (במדבר פרק כה, פסוקים ה-ו).

"מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל" – בלעם שרצה לקלל את ישראל נמצא מברך. ומתוך ברכותיו אנחנו יודעים מה ח"ו הוא רצה להגיד (סנהדרין קה:). אבל כשהוא ראה את האוהלים של עם ישראל, את צורת ההשתכנות שלהם, נמצא מברך. והברכה שלו צריכה לימוד.

הוא לא אמר "זה יפה. זה אסטטי". זה אמנם גם יפה ואסטטי ונעים לעין, אבל הוא אמר את המילה "טוב". טוב זה משהו איכותי, רוחני. וזה המקור לדרשות חז"ל שהם מכניסים פה משהו רוחני, איכותי, בתוך השכונות, בתוך צורת המגורים.

לכן רש"י אומר: הוא ראה את הצניעות שבצורת ההתיישבות, שאין פתחי אוהלים מכוונים אחד כנגד השני. הוא ראה שאנשים עשו תכנון סביבתי וחשבו על כל פרט בהיבט הצניעותי, האיכותי. איכות החיים יותר טובה אם אף אחד לא מסתכל אחד לשני בתוך האוהל. יש פה משהו אחר מצורת ההתיישבות הכללית העולמית. יש פה צורת התיישבות מיוחדת לעם ישראל, ועליה נאמר "מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל".

זה הבסיס לדרשות חז"ל ולפרשנים, לומר פה שמדובר על משכן של הקב"ה, על בתי כנסיות ובתי מדרשות שנקראים "משכנותיך", "אוהליך". בלעם אומר "אוהליך" ו"משכנותיך" ומסתכל על שכונה. אבל הוא מדבר רק על בתי הכנסת, והישיבות, על עולם הרוח ועל עולם התורה שנמצא "בילט-אין" בתוך ישראל. וזה מה שהפרשנים מנסים לומר. "אוהל", משכן, במדבר. "משכן" בארץ ישראל.

הסתכלות עמוקה יותר נבין שהקב"ה שוכן בתוך הבית, שוכן בתוך המשכן, שוכן בתוך אוהל מועד, נועד איתנו שם. יורדת השכינה כי פינינו לה מקום. כי הפכנו את מחננו לקדוש, ואז הקב"ה יכול לשכון. לכן נאמר "טוב", כי טוב זה איכות. איכות זו הבורא, איכות זו הקב"ה, איכות זו הרוח, איכות זו התורה, איכות זו הקדושה. איכות זו הערך המוסף של ההתיישבות החומרית הרגילה. יש בה אווירה רוחנית, עליה מדבר בלעם.

ברכותיו אלה מהוות לנו בסיס. השבוע יום פטירתו של אור החיים הקדוש, נאמר פירוש משמו.

אומר אור החיים: המובן של בתי כנסיות ובתי מדרשות היא במילים "אוהליך" ו"משכנותיך". בישראל יש כת שקובעים עיתים לתורה, לומדים תורה והם נקראים 'אוהל'. ויש כת שקובעת את עצמה בלימוד תורה, בני ישיבה, אברכים, שקובעים עיתים לתורה באופן קבוע. הקב"ה שוכן במקום הזה, וזה נקרא משכנותיך.

ועוד הוא אומר: במדבר סוג ההתקשרות של הקב"ה שונה מאשר בארץ ישראל. יש אוהל, מקדש ומשכן.

אבל הפירוש שאנחנו רוצים להוסיף מתוך דבריו: משכנותיך ואוהליך זה הבית היהודי, האישה, שהיא נקראת אוהל, בית, עקרת הבית. "מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל" – בית שיש בו אווירה של קדושה.

אומר רבי חיים בן עטר: כנחלים נטיו – אלו ארבע כתות של מנהיגים, של לומדי תורה, של בתים קדושים בעם ישראל. יש כמו שמואל הנביא שהלך ללמד תורה, קשר חבלים של ברזל למותניו ורץ ממקום למקום, מכפר לכפר, מעיר לעיר, משכונה לשכונה, כדי ללמד תורה (ברכות י:). כמו "נחלים נטיו". "כגנות עלי נהר" – אלו סנהדרין, החכמים הגדולים שיושבים בלשכת הגזית שכל מי שרוצה ללמוד תורה יכול לבוא אליהם (דברים פרק יז, פסוק ח), הם לא הולכים (עיין סנהדרין לז.), אבל כולם באים אליהם. יש כת שלישית שלומדים תורה לשמה לעצמם, נטועים בבית ה' – "כאהלים נטע ה'". יש כת רביעית של מחזיקי התורה – "ארזים עלי מים". ואנחנו נדרוש את ה"אהלים" ו"אוהלים". מור ואהלות זה צמח בשמים המפיק ריח טוב, ואותו התורה מפיצה.

יש בית, אוהל ומשכן, שיוצא החוצה, מלמד, מנחה, מסביר, יהי ביתך בית ועד לחכמים. בית שני שאנשים באים אליו להתארח, ללמוד, לראות. ויש בית שלישי קדוש, שיושב בבית ולומד תורה לשמה והבית עצמו מבצר של קדושה ותורה ויראת שמים. ויש את הבית הרביעי שהוא תומך ושולח את הילדים ללמוד תורה וחינוך ורוח. אלו דברי רבי חיים בן עטר שמתפרשים לימינו וזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

הדרך שלך (תש"פ)

בלק שולח אל בלעם מלאכים – "בוא לקלל את עם ישראל". אומר הקב"ה לבלעם: "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא.. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם… וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה…" ושוב הוא אומר לו: אני רוצה לכבד אותך, כל אשר תאמר אלי אעשה", עונה לו בלעם: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹקָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה"… ואז נאמר: "וַיָּבֹא אֱלֹקִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה, וַיֹּאמֶר לוֹ: אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר… וַיִּחַר אַף אֱלֹקִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ" (במדבר פרק כב פסוקים יב – כב).

שואל רבי חיים בן עטר, אור החיים הקדוש, שיום הפטירה שלו יחול השבוע בעזרת ה' זכותו תגן עלינו ועליכם אמן. בדיוק לפני 278 שנה עבר כאן רבי חיים בן עטר בדרך להקמת הישיבה בפקיעין חודשיים ימים, אייר וסיוון, היה רבי חיים בן עטר כאן בפקיעין.

וכך הוא כתב: צריך לדעת למה אמר דבריו בלשון ספק, ועוד למה הסכים ה' על ידי הרשע ללכת לקלל את ישראל ועוד צריך לדעת למה חזר בו ה' מדעה הראשונה שעיכב על ידו בתחילה. מה סבר בהתחלה? מה סבר בסוף? מה הקב"ה משנה את דעתו? ואם הוא משנה את דעתו למה הוא כעס עליו? מסביר רבי חיים בן עטר: יש מחשבה גדולה לריבונו של עולם. כל דבר ודבר היה מתוכנן. לטובתו של בלעם, לטובתם של ישראל. ובעיקר עומק הדבר – כמו שאומרת הגמרא (מכות דף י עמוד ב): "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו".

הקב"ה ראה שבלעם כ"כ רוצה לקלל ואומר האור החיים "מנין אני לומד את זה? למה הקב"ה כעס עליו?" שכתוב "וישכם בבוקר" מיד. הוא השכים בבוקר לפני השליחים "ויחבוש את אתונו" "ויקום בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב" הזדרז בבוקר, כי זה היה רצונו הפנימי. אומר לו הקב"ה: "דע לך, אל תאור את העם כי ברוך הוא, זה לא יצליח לך". אבל מה לעשות? יש בחירה חופשית. ויותר מזה "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו" הקב"ה אומר: "הבחירה החופשית כ"כ חשובה לי, גם אם היא בחירה בדרך השלילית, אדם יענש על זה ויקבל את המגיע לו, אבל זה מרצונו החופשי".

ומסביר המהר"ל מפראג את עומק העניין: "הבא להיטהר מסייעין בידו", בדרך שאדם רוצה לילך עוזרים לו. אבל אם הוא בא לעשות שלילה, לא כתוב מסייעים בידו כתוב "פותחין". מסביר המהר"ל בנתיב הצדקה (פרק ב) שפותחים לו את השערים, מסירים את הדברים המונעים אבל זה לא שמסייעין בידו לעשות את הרע – זה בחירה חופשית שלו בעצמו. ולכן בדרך שאדם רוצה לילך מסייעין בידו אם היא טובה, אבל אם היא שלילית נותנים לו את הבחירה החופשית בידיו. קח וגם תישא בתוצאות. מן השמיים לא מונעים, מן השמיים מאפשרים לאדם לפתח את הכוחות שלו, לממש את הרצונות שלו – כי מתנת הקב"ה לבריאה, אפילו לבלעם הרשע היתה "בחירה חופשית". אבל הקב"ה כעס עליו שהוא עשה את זה בזריזות, בשמחה, בבוקר, מוקדם, מסביר אור החיים הקדוש.

יהי רצון שזכותו של רבי חיים בן עטר תגן עלינו, יעמוד בתפילה על עם ישראל להצילנו מן המגפה ויגאלנו גאולה שלימה. כמו שהוא כתב בפרשה על הפסוק "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (פרק כד פסוק יז) – גאולה ניסית וגאולה טבעית. ויהי רצון שנזכה בעגלא ובזמן קריב שבת שלום.