תקשורת
ספר דברים פותח במילים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים א, א).
מתי זה היה?
בשנה הארבעים לצאתם ממצרים, בתאריך א' של חודש שבט. משה נפטר ב-ז' באדר, דהיינו במשך חמישה שבועות, משה דיבר את כל ספר דברים. "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א, ה).
משה רבנו אשר היה כבד פה, כמו שהוא אמר בעצמו: "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי" (שמות ד, י) התגלה כאן משה כנואם גדול ודגול, התגלה כאן דברן הגדול.
המסר שמוסר לנו משה רבנו בימים האלה של ימי בין המיצרים, ימים שאנו אבלים בהם על חורבן בית המקדש, שנחרב בגלל שהיתה שנאת חינם, היתה חוסר הידברות בין איש לרעהו.
אהבת חינם, תקשורת, יכולה להיות רק בדיבורים. משה שלא היה דברן גדול, כאן הוא מדבר. כי כאשר יש דיבור – אז יש תקשורת. וכשיש תקשורת – יש הבנה, יש הכרה, יש לגיטימציה לאחר. יש לגיטימציה לדעות. אפשר לשמוע את השני, אפשר להבין את השני, אפשר לתקשר עם השני.
כשיש קשר אז יש אהבה. וכשיש אהבה, יש השראת שכינה בעם ישראל.
