המחלוקת מעכבת את הגאולה

"וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם… וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ" (במדבר טז, לב)

"רבים חללים תפיל המחלוקת" (שו"ת האלשיך הקדוש סימן נט).

מראשית עולם ועד עתה, היו מחלוקות גדולות בעם ישראל. פעמים שחצתה המחלוקת את הלב לשניים, פעמים שקהילות שלימות התפרקו לרסיסים[1], ולעיתים התא המשפחתי נותץ אף הוא בעקבות המחלוקת.

הרב זכריה הרופא זצ"ל (הרב היה מגדולי חכמי תימן לפני 600 שנה) בספרו מדרש חפץ בפרשתנו ביאר כי עד כדי כך חמורה וקשה היא המחלוקת שבעבורה משנה ה' את הטבע וסדרי בראשית[2].

ראיה לדבר כתב הרב אליהו כהן האיתמרי ע"ה (בספרו "ידו בכל" סימן תשע, ובספרו "מגלה צפונות" פרשת בראשית, הרב היה מגדולי חכמי איזמיר לפני 300 שנה, מחבר הספרים המפורסמים: שבט מוסר, מדרש תלפיות, ועוד…) זוהי המשנה במסכת אבות (ה, ו) שיש עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואחד מהם – פי הארץ, שבלעה את קורח ואת כל אשר לו, וביאר הרב שעשרה דברים הללו נבראו רק מפני שחטא אדם הראשון, ואם הוא לא היה חוטא, לא היה צורך לברוא אותם.

ממשיך הרב ומסביר: קרח חלק וכעס על כך שהכהונה ניתנה לאהרן. אם אדם הראשון לא היה חוטא באכילת עץ הדעת, אזי: כל ישראל היו שווים בכהונה, כי אדם הראשון כהן גדול היה[3], וכיון שכן, אז כל זרעו עד סוף כל הדורות היו צריכים להיות כהנים, כמו שאמר ה' לישראל בקבלת התורה "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו) וכתב בעל הטורים (שם): אילו זכו ישראל, היו כולם כהנים גדולים, ולעתיד לבוא תחזור להם הכהונה שנאמר: "וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ" (ישעיה סא, ו).

אלא שחטאו ישראל בעגל, וחזרה שליטת הנחש עליהם, ונתחלקו ישראל לכהנים לויים וישראלים, ונתקנא קרח על כהונת אהרן, ולכן הוצרך ה' לברוא את פי הארץ לבולעם.

וגם אז: "וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה… וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם…" (במדבר טז לא-לב) ביאר הרב אליהו הצרפתי (היה אב בית דין בפאס במרוקו, חי לפני כ-250 שנה) בספרו אדרת אליהו בפרשתנו שבמידת פורענות ה' מעכב את הפורענות לבוא (ראה מדרש הגדול במדבר טז, לא) אולי ישוב הרשע מרשעו, ולכן: רק אחרי שמשה התפלל אל ה', חיכה ה' אולי יחזרו בתשובה, ומכיוון שלא חזרו בתשובה – התחילה להיבקע האדמה, ולא חזרו… ואז נפתחה האדמה רחוק מהם ועדין לא חזרו בתשובה, ולבסוף בלעה אותם האדמה, על ידי שהתגלגלו אליה (ראה במדבר רבה יח, יג).

נזכור את דבריו של רבי שמעון בר יוחאי[4] שמכיוון שעדיין לא זכינו לגאולה שלימה[5] – יש עדיין מחלוקות בעם ישראל[6].

ולכן כעת בעולמנו: "כל איש נשתלח לעולם הזה לעבוד את ה', לפי שורש נשמתו, ולכן הדרך ההיא ישרה בעיניו, ונדמה לו שאי אפשר באופן אחר" (הרב שמואל מסוכטשוב, שם משמואל פרשת ויקהל עמוד רסז[7]).

8

משימה שבועית

הזמן המסוגל למחלוקת – הוא ערב שבת[8], ובמקום שיש מחלוקת הברכה מסתלקת משם[9].

נסה בשבוע זה להיות נינוח יותר, כלפי אשתך וכלפי ילדיך, וכלפי הסובבים אותך, ובפרט בערב שבת קודש. בהצלחה רבה.

[1] משא ומתן הלכתי עשיר במיוחד אנו מוצאים בסוגיא זו של המחלוקת ואיסור לא תתגודדו, מאז גירוש ספרד (בשנת ה' אלפים רנב', בשנת 1492 למנינם) באותו הזמן נופצה יהדות ספרד לרסיסים, וגלו קהילות שלימות וחלקי קהילות לארצות אחרות, ודנו גדולי עולם שהיו באותו דור, ובדורות הסמוכים לגירוש ספרד בסוגיות אלו, כדוגמת רבנו יוסף קארו, הרב משה מטראני, הרב יוסף טיטצאק, האלשיך הקדוש, הרב שמואל די מודינא, הרב תם בן יחיא, הרב דוד הכהן, הרב בנימין זאב, ועוד… ראה לדוגמא בספר מלאכת מחשבת (פרשת שלח לך אות יג, לרב משה חפץ שחי באיטליה לפני כ-310 שנים לערך) ותורף דבריו: כאשר בא קהל המגורשים מארצות ספרד (שפנייא זה ארצות ספרד, כן כתב הרד"ק בביאורו לספר עובדיה פרק א פסוק כ) לאיטליה היו להם מנהגים שונים ונפרדים אחד מהשני עד שזה יצר שנאת חינם, כאילו קהל אחד אינו חס וחלילה מזרע ישראל (ובמקום אחר הארכתי בסוגיא זו של איסור "לא תתגודדו").

[2] ולא רק זה, אלא אפילו תינוקות קטנים נענשו, ונבלעו באדמה, ללמדך כמה קשה המחלוקת. מבאר שאר בשרנו, הגאון הגדול חכם יהודה צדקה ע"ה בספרו קול יהודה בפרשתנו (עמוד ריד במהדורת תשנ"ה): דרך המחלוקת היא, שאומרים לבעל המחלוקת: "מה יצא לך מזה"? הוא עונה: "אם לי לא יצא, יצא תועלת לילדי אחרי", לכן באה התורה וסתמה את זאת הפירצה, שגם לבניו לא יצא כלום מהמחלוקת.

עוד הסביר הרב שם (בעמוד רטז) את הטעם והסיבה שנבלעו קרח ועדתו באדמה, ולא נענשו בעונש אחר, על פי מעשה שמספרים על הגאון הרב אור שמח שפעם אחת באו שנים לדין תורה לפניו על חלקת אדמה, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי,לזה אין עדים ולזה אין עדים, והרב לא היה יכול לברר והציע להם פשרה ולא רצו לקבל בשום אופן.

מה עשה הרב? אמר להם: רצוני לראות את הקרקע שאתם דנים עליה, כשהגיע לשם התכופף הרב ועשה עצמו כלוחש לקרקע. שאלו אותו מה לחשת לה? אמר להם: שאלתיה הנה השנים הללו טוענים שאת שלהם, וכל אחד אומר כולך שלו. את מה אומרת? אמרה לי האדמה: שכולם שלה, כלומר סוף שיקברו שניהם בקרקע ויהיו שלה, השנים הבינו את הרמז והסכימו להתפשר.

ומעתה יובן למה נענש קרח שיבלע באדמה, כי אילו זכר אחריתו שיקבר באדמה – לא היה נחלק על משה,לכן נענש שיבלע באדמה בעודו חי, אם כן כמה מוסר יש לנו ללמוד מפרשה זו להתרחק ממחלוקת עד קצה אחרון ואז ישכון האדם לבטח. .

המהר"ל מפראג מסביר (ראה דרך החיים עמוד רס במהדורה הרגילה (לונדון שנת תשכ"א) על המשנה באבות: כל מחלוקת שהיא לשם שמים, ובעוד מקומות) כי החטא של המחלוקת הוא חמור מאוד. הוא הורס את כל יסודות בריאת העולם. העולם נברא מאוחד. האחדות היא הבסיס לכל העולם. האחדות בחומר – האלקטרון, הפרוטון והניוטרון, מהווים יחד יחידה אחת – התא. האדם מחובר מגוף ונשמה, המשפחה, החברה, הקוסמוס כולו – הכל זה יחידה אחת.

[3] ילקוט שמעוני, לך לך רמז סג.

[4] בגמרא שבת דף קלח עמוד ב למטה, ודף קלט עמוד א למעלה.

[5] בימות המשיח יכריע בית הדין הגדול הוא הסנהדרין, איך נפסוק במחלוקות כולם, כדוגמת מחלוקת האשכנזים והספרדים בפסיקת ההלכה (ראה אוצרות הראי"ה ב עמוד 238 במהדורת תשס"ב, ועיין עוד במאמרי ראי"ה במאמר לשני בתי ישראל, עמוד 45 במהדורת שנת תשד"ם, וראה שו"ת אורח משפט סימן יז) עיין גם בדבריו של הגאון הרב יהודה אלקלעי זצ"ל (חי לפני למעלה מ-140 שנה, היה רב הקהילה הספרדית בעיר זמון שבסרביה, זכה לכינוי: "מבשר הציונות") בספרו מעודד ענווים (אות לו) שהם השאיפה והמגמה לה אנו שואפים: "ולא תהיה תורתנו ועבודת אלוקנו – מנהג ספרד ואשכנז, פולין ואיטליה, כי אם מנהג ישראל, המה יעשו אותנו לגוי אחד בארץ. ישראל יהיה שמנו".

[6] וכתב מרן רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו בן איש חי על התורה בתחילת ביאורו לפרשת קורח: "ובני קורח לא מתו" (במדבר כו,יא) – קורח מת אך בניו ותלמידיו של קורח – ההולכים בשיטתו שיטת המחלוקת – הם לא מתו, וקיימים בכל דור ודור. וכן הוא בדברי מרדכי על חומש במדבר למרן הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו זיע"א בעמוד קיט, וכן כתב בפרח שושן (לגאון הרב שושן הכהן, הרב של מושב איתן לפני 45 שנה, בנו של הגאון הרב משה כלפון הכהן ע"ה ) בפרשת פנחס עמוד קמה, וכעין זה באוצר המכתבים לגאון הרב יוסף משאש ע"ה חלק ב סימן תרפה.

ודע שיש שראו במחלוקת תופעה חיובית ברמה זו או אחרת, דוגמא לדבר מצינו בדבריו של ערוך השולחן (בהקדמתו לחושן משפט, וראה במאמרו של הרב חיים נבון על המחלוקת, המאמר נמצא ברשת) ותורף דבריו: התורה שלנו נקראת שירה, ותפארת השירה היא כשהקולות שונים זה מזה, זה עיקר הנעימות. ורבנו צדוק הכהן מלובלין ע"ה בספרו רסיסי לילה (אות מח, עמודים 118-120 במהדורת הר ברכה) כתב: הקדוש ברוך הוא יצר ביום שני של ימי הבריאה את ההבדלה בנבראים, שזה היסוד לכל מיני ההבדלות שמהן נמשכה המחלוקת. בעוד שהמאפיין את יום הראשון של הבריאה הוא יסוד החסד, ממנו הכל מקבלים באופן שווה, ביום שני נבראה מידת הצמצום, על מנת ליצור שוני בין הנבראים, לכן לכל נברא יש קילוס שונה לה', וכל אחת אמת היא כשלעצמה. וריבוי הדעות השונות הינו כחלק מתוכנית הבריאה, וכך מתרבה קילוס שם ה' בעולם בהיותו מלך על הרבה דעות, ולכן הרואה 600,000 מישראל מכונסים במקום אחד בארץ ישראל, מברך את ברכת חכם הרזים, כי רק ה' יודע איך מתוך כל הכשרונות והכוחות השונים שברא, מתלכד עם ישראל, שיקבל את התורה ויתקן את העולם (ראה גמרא ברכות דף נח עמוד א, רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה יא, שו"ע אורח חיים סימן רכד סעיף ה, כה"ח רכד ס"ק טו, אליה רבה או"ח סימן רכד סעיף ה, עולת ראי"ה חלק א עמוד שפז, עיין גם במאמרו של הרב שלמה רוזנפלד, "הברכה בריבוי הדעות, והצורך בהכרעה במשברי הגאולה" בתוך: צוהר כד, חורף שנת תשס"ו, המאמר נמצא ברשת) והעירני הגאון הרב משה צוריאל הי"ו שדברי האומרים שיש במחלוקת תופעה מבורכת – זה בדעות ובמחשבות, אבל בפועל ולמעשה – לא טוב הדבר שיש מחלוקת..

[7] עיין גם באורות הקודש ג עמוד רכא ובפינקס יג אות מט, וראה בספר משנת חסידים (עולם קטן פרקים יד-טז, ובמסכת חיוב הנשמות פרק א משנה ג) ועיין עוד בספר הגלגולים פרק מא, ונראה שחז"ל טמנו יסוד זה בדבריהם: "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה (ירושלמי ברכות ט, א).

[8] מורה באצבע אות קמ, בן יהוידע שבת דף קיט עמוד א, בן איש חי הלכות שנה ב פרשת וירא אות א.

[9] ומעיד רבנו חיים פלאג'י זיע"א (בספרו כף החיים סימן א אות ה) שראה בעיניו שכל איש ומשפחה, וכל מדינה ועיר שהיה שם מחלוקת, לא יצאו נקיים מנזקים וחבלות שאירע להם. ובשנת תקע"ה (לפני 208 שנה) בעירו איזמיר שמע רבי חיים פלאג'י את שכנו רב עם אשתו אחרי הקידוש על איזה דבר מאכל, ותיכף אחר שעשה קידוש הלך הרב פלאג'י ונכנס לבית השכן, ועשה שלום ביניהם, וכתב זאת בספרו (כף החיים סימן כז אות לה) שממנו ילמדו חכמים לעשות, ובפרט שבגלל מחלוקת וקטטה נסתלק רבנו האר"י לבית עולמו קודם זמנו (ראה עמק המלך הקדמה שלישית פרק ו דף יב, שו"ת לב חיים חלק ב סימן צח וסימן קכה, ובכף החיים פלאג'י סימן לג אות יז).