הפרשה פותחת בפירוט מצוות הביכורים: "והיה כי תבוא אל הארץ ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך… ושמת בטנא והלכת אל המקום… ובאת אל הכהן ואמרת אליו… ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלוקיך" (פרשת הביכורים היא בדברים פרק כו פסוקים א-טו).
מצוות הביכורים היא מצווה התלויה בארץ. , רק כשתבוא אל הארץ אתה יכול לקיים את המצווה. ועליך לקחת את בכור הפירות, את הראשון, את היפה, את המוצלח. אותו לא אוכלים אלא מביאים אותו לבית המקדש.
נדבר על פרט בפרשה זו, והוא: הטנא: "ושמת בטנא". מה זה הטנא? הטנא זהו הכלי שבו היו מניחים את פירות הביכורים. ואומרים חז"ל, למה מביאים ביכורים? יש פה אמירה חינוכית חשובה לאדם. האדם אומר לעצמו: כל מה שיש לי זה לא מכוחי ועוצם ידי. כל מה שיש לי וכל מה שקיבלתי זה בגלל שאתה בורא עולם נתת לי, אני חש הכרת הטוב כלפיך (ראה רש"י דברים כו, ג).
את הביכורים מביאים בטקס גדול, כמו שמספרת המשנה במסכת ביכורים פרק ג' (משנה ב והלאה): כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של המעמד, ולנים ברחובה של עיר, לא נכנסים לבתים. והחזן אומר "קומו ונעלה ציון אל הר ה' אלוקינו". והקרובים מביאים תאנים וענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב, ועטרת של זית בראשו, והחליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, עטרו את הביכורים, הפחות הסגנים והגזברים מבית המקדש יוצאים לקראתם. לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים. וכל בעלי הממונות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלים בשלומם, "אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום", כך היו מקבלים אותם אנשי ירושלים. והחליל מכה לפניהם עד שמגיעים להר הבית. ושהגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה. הגיע לעזרה, ודיברו הלוויים בשיר "ארוממך ה' כי דיליתני ולא שמחת אויבי לי". והיו קושרים גוזלות של יונים על גבי הסלים. עודנו הסל על כתפו קורא מקרא ביכורים, את כל הפרשה כולה, ומניח את הסל בצד המזבח, משתחווה ויוצא.
מה זה הסל הזה? סל נצרים פשוט שנקרא טנא. אומרת המשנה שם (משנה ח) העשירים מביאים ביכוריהם בכלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאים אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה. הסלים והביכורים של העניים ניתנים לכהנים. גם את הסל העני משאיר. העשיר לא משאיר את הסל, הוא לוקח אותו איתו. ונשאלת השאלה למה העשיר שהביא בסל של כסף וזהב, לוקח את הסל ומשאיר רק את הביכורים שהם הפירות, ואילו העני המסכן, משאיר גם את הסל?? כמה סיבות לדבר: 1. הקב"ה שונא גאווה, ובדרך כלל עשיר מתגאה בלבבו על יכולותיו ומעמדו ולכך אין ה' רוצה ליטול את סלו אלא את סלו של העני שהביא בלב שפל ונפש נמוכה. 2. העשיר מביא פירות בשפע לביכורים וסלו גדוש, ואילו העני שרק שלושה עצים עלובים גדלים בחצירו מסוגל להביא בסך הכל תאנה אחת שני זיתים ושלושה רימונים ואת סל הנצרים ממלא בצלופן וניירות שלא יראה ריק, לכן הכהן לוקח את התמנה עם הסלסלה שלא יתבייש העני 3. יש בלקיחת הסל ברכה לעני שלשנה הבאה ישכח מסל זה ויביא בסל של זהב (וראה בבא קמא דף צב עמוד א, ובדרך צחות בספר ומתוק האור דברים ב עמוד תקכ).
מה שאנחנו לומדים מכאן זה שהכל תלוי בכלי. בכל מעשה הביכורים הזה אנחנו כלי לברכת שמים, כלי לברכת הבורא. השימה בכלי יוצרת כבוד כלפי הבורא (פירוש החזקוני) אם נפתח את עצמנו ונהיה כלי, אז הקב"ה יכיל וימלא את הכלי הזה בברכה. אדם שפותח את הלב שלו, את המוח שלו ואת הראש שלו, ואומר לקב"ה: אני יודע שאני רק כלי וכל מה שיש לי הבאתי אליך, הוא זוכה לברכה. יש אימרה חסידית חריפה שאומרת: יש המברכים על מנת לאכול, ויש האוכלים על מנת לברך. אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא: עשה אותנו כלי שנקבל על מנת לתת ולהשפיע, ונאכל על מנת לברך אותך.
