יהיו הדברים לעילוי נשמתו של דודי מורנו ורבנו הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו. , דברים אלו הם מתוך דבריו בספרו דברי מרדכי על פרשת השבוע.
"שלח לך אנשים ויתורו את הארץ" (במדבר יג, ב) שואל רש"י: למה נסמכה פרשת מרים לפרשת המרגלים?
"לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר".
מצינו שלשון הרע הוא דבר חמור, אבל זה נאמר על לשון הרע כלפי בשר ודם, כלפי בן אדם. מרים דיברה על משה רבנו, כלפי אדם, אבל המרגלים דיברו רק על עצים ואבנים, עפרה של ארץ ישראל. מדוע אם כן רש"י קורא להם "רשעים שלא למדו מוסר"?
אלא שהיה עליהם להבין שרגבי אדמת ארץ ישראל דומים לבשר ודם. וכמו שכותב המדרש (קהלת רבה א, ט): שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא באדם ברא בארץ, יש לה ראש, עיניים, אוזניים, פה ידים, טבור, ערוה, הארץ אוכלת ושותה ומקיאה, ודבר זה מלמדנו שרגבי אדמתה דומים לבשר ודם.
ברגבי אדמת ארץ ישראל יש נשמה, קדושה ורוחניות. לכן לא מדברים עליהם לשון הרע, כמו שלא מדברים על אף אדם לשון הרע. אבל הם לא למדו מחומרת לשון הרע, ודיברו כנגד העפר של ארץ ישראל.
הם לא ידעו שכיבוש הארץ וירושת הארץ תלויים בתפילה (ראה בראשית מח, כב, ובתרגום אונקלוס שם) כך אנו רואים, שמשה התפלל על יהושע ושינה לו את השם, וכלב בן יפונה הלך להתפלל על קברי האבות, "ויבוא עד חברון" (במדבר יג, כב) כדי שלא ייפול בעצת המרגלים. רק בכוח התפילה הם לא נפלו בעצת המרגלים. הרי שארץ ישראל תלויה בתפילה וברוחניות, כי היא ארץ קדושה, מיוחדת, שיש בה רוחניות וקדושה
הרב מרדכי אליהו נהג לספר את הסיפור על הסוד שמצפינה התורה בתוכה, בדומה לסוד שמצפינה הארץ: אדם אחד שלח את בנו ללמוד את מקצוע הנגרות אצל דודו. ישב הבן אצלו כמה שנים, ובסיומן בא לדוד ואמר לו: "שמע דודי היקר, אני כבר יכול לחזור הביתה, למדתי כל צרכי. אבל אני גם רוצה שתשלם לי עבור השנים שלמדתי ועבדתי אצלך ותרגלתי". הדוד, ביד נדיבה, הוציא שיק, וכתב לו 000, 100 ש"ח עבור השנים שהוא עבד אצלו, ואמר לו: "את זה תמסור לאבא. כשתגיע הביתה, תפתח חנות רהיטים, תעבוד ותצליח". הבן, שלא ידע מה זה שיק ומה הוא מצפין בתוכו, אמר לדוד: "מה אתה מביא לי ניירות? אני רוצה כסף, מטבעות". מיד הדוד הלך ופרט כמה מאות שקלים בדואר והביא לו כנגדן מטבעות של 10 אגורות, בשקית גדולה וכבדה. כשהגיע הביתה הראה לאביו את המטבעות האלה, ושכח להגיד לו שיש לו גם שיק קטן בתוך הכיס. אמר לו אביו: "זה כל מה שקיבלת?". אמר הילד: "כן! בהתחלה הוא רצה להביא לי כל מיני דברים אחרים…". אמר לו האב: "תראה לי מה עוד הוא הביא לך?", ואז הוא הראה לו את השיק, את מכתב התודה… אמר לו האב: "זה השכר האמיתי! השכר האמיתי זה החלק הזה שכתוב בשיק, המוחבא, המוצפן, לא הגלוי והפשוט!". לקח האב את הבן אל הבנק ופרט 000, 1 שקל במטבעות, ואמר לו: "תראה, כל המטבעות הגדולות האלה הם רק אחוז אחד מהשיק".
אנחנו רואים רק את האחוז הגלוי, את החיצוניות שיש ביהודי. את הקדושה הפנימית שיש בארץ ישראל, שיש בתורה, אנחנו לא רואים. (עיין בהקדמת הרמב"ן לתורה). התורה מצפינה בתוכה ארבעה חלקים: פשט, רמז, דרש וסוד. יש חלק בתורה שהוא סוד. יש חלק בארץ ישראל, כמו בתורה, שהוא רוחני, שלא רואים אותו ולא מרגישים אותו, והוא הקדושה והרוחניות העילאית, הנשמה היתרה שיש בארץ.
