בפרשתינו מסופר על אדם שרצה להיות נזיר, בגלל בחירתו להיות קדוש לה', מוטלים עליו מספר איסורים כגון: שתיית יין, גידול שיער, טומאת מת, בסיום תקופת נזרו עליו להביא קרבנות וביניהם קרבן חטאת. מדוע על אדם המקדש את עצמו יש צורך בהבאת קורבן חטאת, במה חטא?
שאלה זו כבר מופיעה בתלמוד הבבלי (נדרים דף י עמוד א) ר' אלעזר הקפר אומר: "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו, יא) – וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, והלא דברים קל וחומר, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה! מכאן, כל היושב בתענית נקרא חוטא.
לדבריו של רבי אליעזר הקפר, די לנו במצוות והאיסורים שנתנו לנו בסיני. אדם הרוצה להחמיר על עצמו ולא מסתפק במה שהתורה אסרה, הוא חוטא. אם-כן, עצם הנזירות מהווה חטא, על-כך שהאדם מחמיר יותר ממה שצווה. הרמב"ם ממשיך קו זה ואף מרחיב ואומר (בהלכות דעות ג, א): שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כהני העובדי כוכבים, גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה, המהלך בדרך זו נקרא חוטא, שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה.
לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים, כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים.
כנגד הדברים הללו הרמב"ן מציג גישה הפוכה, הרי בסוף התורה מעידה עליו כי: כל ימי נזרו קדוש הוא לה' (במדבר ו, ח) אם-כן למה להעמיד אותו כחוטא? אולם מאידך אי-אפשר להתעלם מקרבן החטאת אשר עליו להביא. על-כך משיב הרמב"ן (בפירושו לבמדבר ו, יד):
ועל דרך הפשט: כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כענין שאמר (עמוס ב יא) ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים, השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב (לעיל פסוק ח) כל ימי נזרו קדוש הוא לה' והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם.
מחלוקת זו שבין הרמב"ם לרמב"ן, יסודית היא בהשקפה אודות אורח-החיים שעל-פיו היהודי צריך להתנהג. בעוד שהרמב"ם דוגל בדרך האמצע וב:"שביל-הזהב". הרמב"ן סובר שזוהי דרך ההמון שממנה יש לשאוף ולהגיע לגדולות, על האדם השואף למעלה לנהוג ברבים מהמקרים בדרך של נזירות.
נסיים בדבריו של הרב דוד הכהן המכונה "הרב הנזיר": "נזיר הנני, שם זה הנני נושא בהדר קודש… אבל לגבי דידי, הנזירות היא ההתחלה, המעלה הראשונה לגילוי הנבואה. הראשונה תלויה בי, אבל האחרונה תלויה בגזירה עליונה, ובדורות" (עיין על אורח חייו בנזיר אחיו כרך א עמודים רלא-שז).
יהי רצון שנדע איך להשתמש נכון בעולם הזה ובהנאותיו, נדע איך לקדש את החומר, נדע איך לא לברוח מלהתמודד. זה קל להיות נזיר ולברוח מהמסגרות, זה קל לא להשתמש בסמרטפון ובאינטרנט ובכך לא להיות חשוף לכל המושך והנוצץ. החכמה היא להתמודד, תאכל גלידה אך במינון, תגלוש באינטרנט אך תשים לב לתוכן אותו הינך צורך.
משימה שבועית: בחר דבר אחד שממנו תהיה נזיר לשבוע, ודבר אחר שאותו תווסת נכון השבוע.
