הצופן (תשע"ט)
יוסף הוא היחיד שמצליח לפתור לפרעה את החלום. בעקבות זאת פרעה קורא לו "צפנת פענח" (בראשית מא, מה) יוסף מפענח צפונות ומגלה הנסתרות (ראה רש"י ואונקלוס שם, ודלא כרד"ק שפירש שזה השם שלו במצרית) זה התפקיד שלו, זה היעוד שלו, זה המומחיות שלו.
החלק הצפון והנסתר בחלום הוא: איך יכול להיות שהשיבולים הדקות בולעות את השיבולים השמנות, המלאות ונשארות רזות? יוסף ידע לפתור את הבעיה הזו. יוסף הבין שבנוהג שבעולם, אדם לא יודע להודות על הטובה אם היא באה בהתחלה. הכל נראה טבעי ופשוט. וכשבאות שבע שנות רעב אחרי שבע שנות שבע: "ולא נודע כי באו אל קרבנה" (בראשית מא, כא) לפענח את הצפון הזה ולהבין שגם הטוב וגם הרע מאת הבורא. לדעת שיש קשר בין הדברים. לדעת לראות את הטוב גם כשהוא ראשון. לדעת שהטוב הוא טוב גם כשאין רע, זו התבוננות שכל היועצים של פרעה לא יודעים לראות.
יוסף מלמד לחפש את הבורא בבריאה. לחפש את הבורא שנעלם בעולם (ראה ליקוטי תורה לבעל התניא בפרשת שלח דף לז עמודה ד, שעולם הוא מלשון העלם, שבורא עולם נעלם בעולם) לחפש את המנהיג הנסתר בטבע, בעולם הגלוי. להוציא את הנסתר מתוך הגלוי.יוסף מלמד אותנו שיש דברים צפונים. יש דברים נעלמים. שצריך לפענח אותם, לגלות אותם, ללמוד אותם, להבין אותם, להציף אותם על פני השטח. דוגמא לדבר: הרוח היא נסתרת, הנשמה היא נסתרת. הרצון, הכוחות האינסופיים הרוחניים שבאדם הם נסתרים הם מובנים מאליהם ולא שמים אליהם לב למרות שהם תמיד שם.
והנה יוסף יודע איך מגלים את הכוחות, איך מגלים את הבריאה, איך מגלים את הצפון, איך משתמשים בשכל הצפון וברוח ובנשמה ובכוחות הצפונים באדם, בעולם, בבריאה, בדומם, בצומח, בחי ובמדבר. איך משתמשים בהם, איך מפיקים מהם טוב, איך מגלים אותם לעולם וחיים על פיהם.
וכך אומר הזוהר (פרשת מקץ דף קצג עמוד א): יוסף נקרא מפענח צפונות. לא רק את החלום שהוא צפון קטן. לא רק את המסר מהחלום של פרעה. אלא הוא יודע להוציא מן המיצר אל המרחב את כל הדברים הסתומים בעולם. וככה מהלכים גדולים שצפונים, שגנוזים, שנמצאים בפוטנציאל, יוצאים מהכוח אל הפועל. וכך הוא מוציא מאחיו, בונה את בית יעקב, מוציא מתוכם את הכוחות הצפונים. כוחות התשובה, כוחות החרטה, יודע להוציא אותם מהכוח אל הפועל.
יהי רצון שנדע ללמוד מיוסף ולהוציא מן הכוח אל הפועל את הגנוז.
לא כל מה שחיצוני, מבריק, מצעצע, יפה – כתרבות יוון, הוא טוב. ישנם דברים צפונים שלא נראים גלויים, שבהם מתגלה הכוח הרוחני. שבהם מתגלה גדלותו של עם ישראל, כמו שאנו אומרים בנוסח על הניסים: "נתת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, רשעים ביד צדיקים, זדים ביד עוסקי תורתך". התורה היא צפונה. התורה היא נסתרת, היא רוחנית. לא כל מוח יכול להבין ולקלוט את התורה, את תורת הנסתר שבה, ויש צורך לגלות, לדעת, ללמוד, להבין את סודות התורה שבעל פה וזה ניצחון בית חשמונאי על מלכות יוון החיצונית, המצועצעת, היפה. התוכן שצריך להיות ביחד: "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט, כז) יפיפותו של יפת ביחד עם התורה של שם (מגילה דף ט עמוד ב) היופי החיצוני, כשהוא מולבש עם התוכן הפנימי, יש לו משמעות גדולה. ואת זה צריך לגלות.
משימה שבועית: בחן משהו בשבוע זה שהוא יפה בעיניך, ובדוק מדוע הוא מוצא חן בעיניך? האם זה קשור למשהו חיצוני בו, או למשהו אחר. בהצלחה!!
התכנון הכלכלי ואנחנו (תש"פ)
מלמד אותנו יוסף בפרשה – מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (עבודה זרה דף ג עמוד א). הוא פותר את חלום פרעה ואומר לנו שבע פרות, שבע שיבולים, מסקנה כלכלית של יוסף שבזכותה יוסף עולה לגדולה.
"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ" (בראשית פרק מא פסוקים לג – לח).
"רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ" – מה יוסף אמר להם? תכנון כלכלי, חיסכון. תכנון כלכלי נכון של המדינה, של המשפחה, של החברה. יוסף מלמד אותנו לשמור את הגרוש הלבן ליום השחור. יוסף מלמד אותנו את העיקרון של תכנון כלכלי וחיסכון. קופת החיסכון הראשונה. את זה יוסף מלמד אותנו. גאון כלכלי.
יוסף בעצם יהיה אחר כך משיח בן יוסף, שיבנה את התשתית החומרית הנכונה של החברה של המדינה, של העולם.
תכנון כלכלי נכון, מאוד מאוד חשוב. הוא מלמד אותנו לשמור את הטוב, את השפע שנתן הקב"ה, את שבע שנות השבע לשבע שנות הרעב. רק מי שמכין וטורח בערב שבת יצליח לאכול ולהינות מהשבת. את זה מלמד אותנו יוסף.
יש לזה הרבה היבטים. כלכליים, חברתיים ואפילו אמוניים. זה לא כשיש לך את השפע "אכול ושתה" כי מחר אין יום מחר (ע"פ ישעיהו פרק כב פסוק יג). מלמד אותנו יוסף להתכונן, לתכנן לחשוב בצורה מפוכחת וכלכלית נכונה. תכנון כלכלי שיכול להציל את המשפחה, את החברה, את העם, את המדינה. ואפילו פרעה מבין שזו שליחות אלוקית "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ".
זה לא חוסר אמונה לפתוח תכנית כלכלית ח"ו. זה צו של הקב"ה בחלום פרעה. אומר לו תפתח תכנית חיסכון כדי שתוכל לפרות. זה לא בדיוק שהקב"ה אומר: "אני אדאג ואפרנס גם בשנות הרעב". הנה בשנות השבע פרנס הקב"ה ודאג גם לחיות של העולם. וכך הטבע הגשם, השפע שהקב"ה מזיל לנו מן השמים, הברכות הטובות נכנסות לאדמה. הגשם נכנס לאדמה והאדמה אוצרת בתוכה ומניבה את פירותיה הטובים. זו דרכו של עולם וכך מלמד אותנו יוסף.
