"ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני…" (בראשית מד, יח).
יהודה ניגש ליוסף ומנסה לשכנע אותו. זהו נאום יפה ומרתק, זהו נאום שילמד ונלמד בתורת הנאום ובתורת השכנוע כיצד ניסה יהודה לשכנע את יוסף. כיצד בחכמה, משפט אחר משפט יהודה נוגע בנקודות הכי רגישות אצל יוסף.
יהודה מנסה בשלל דרכים. הוא מנסה בדרך של איום, הוא מנסה בדרך של מלחמה, הוא מנסה בדרך של פיוס, הבסופו של דבר: "ולא יכול יוסף להתאפק… ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו, ויתן קולו בבכי… ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף…".
מהי הנקודה שהצליח יהודה לשכנע את יוסף? הנקודה היא: "כי עבדך ערב את הנער" – אני ערב לו. אני במקומו. שלא כמו במכירת יוסף, שאף אחד לא היה ערב, שלא כמו במכירת יוסף שהפקרנו אותך, את אחינו. ועכשיו אנחנו מייסדים פה חברה חדשה, חברה מתוקנת, חברת "כל ישראל ערבים זה לזה".
'ערב' בעברית יש לו משמעות מיוחדת
ערב מבחינה משפטית – אני במקומך, ערב מלשון 'מעורבב', וערב מבחינת 'מתוק'.
השפה העברית שלנו עשירה וכוללת את כל שלוש המשמעויות של "כל ישראל ערבים זה לזה" או "זה בזה" (ספרא ויקרא כו, לז, תלמוד בבלי סנהדרין דף כז עמוד ב, רש"י מסכת ראש השנה דף כט עמוד א דיבור המתחיל אף על פי שיצא מוציא) כולנו מעורבבים, כולנו במקום אחד ואחד במקום כולם, כולנו מוסרים נפשנו עבור הצלת איש את רעהו, כולנו משעבדים את עצמנו, את כספנו, את רכושנו, את כל כולנו לטובת האחים שלנו האחרים.
"כל ישראל ערבים" זה המשפט המחץ שמלווה אותנו מאז לידתנו כעם, לפני יותר מ-3700 שנה (עיין לדוגמא בשו"ת הרדב"ז חלק ד סימן רמא, איך יסוד הערבות ממומש בעולם ההלכתי).
נברך את עצמינו שנהיה ערבים ומתוקים אחד לשני, נסתכל אחד לשני בעיניים ונאמר לו: אני ערב שלך, אני רוצה להיות מעורבב איתך, דבריך מתוקים בעיני… (ראה ספר השיחות של הרב יוסף יצחק דוב בער שניאורסון תש"א, קכג) אז קדימה לעבודה !