מצוות הגיוס ומעלת המוכנים למסור נפש להצלת ישראל
בפרשה מוזכרת מצווה שרלוונטית בימים אלו במלחמת "חרבות ברזל", המצווה היא: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז, וראה רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה יד, ושולחן ערוך חושן משפט סימן תכו אות א) מה פירושו? להציל איש מישראל, וכל המציל אדם מישראל זוכה לעולם ומלואו (משנה סנהדרין פרק ד משנה ה).
"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" בגלל זה אברהם יצא לקרב להציל את לוט, לפדות את השבוי, המצווה הזאת מצווה מאוד חשובה. כל החיילים שמתגייסים, מקיימים את המצווה הזאת בעצם הגיוס.
אם אדם רוצה להציל חברו כל הון שבעולם הוא צריך להשקיע כדי להציל מישהו. ואם זו הצלת רבים הוא יכול גם להסתכן בעצמו כדי להציל רבים (אין לו חובה להסתכן אלא זו מידת חסידות, עיין שו"ת הרדב"ז ג, תרכז) ודרגתו הרוחנית גבוהה מאוד.
אומר הרמב"ם (מורה נבוכים חלק ב פרק מה) שאותו אדם זוכה לנבואה ולרוח הקודש ולמעלות רוחניות גדולות מעצם הנכונות להתגייס ולהציל רבים מישראל. יהי רצון שבזכות מסירות הנפש הזאת של החיילים המתגייסים יפדה אותנו הקדוש ברוך הוא ונזכה לגאולה השלמה ביחד, בערבות הדדית ננצח.