"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ"[1] (שמות יט, ה)
מה זה סגולה? מה המשמעות של והייתם לי סגולה? פירשו הראשונים שסגולה היא אוצר חביב, אבן יקרה, וכמו ששומרים על אבן יקרה ומחבבים אותה, כך אומר ה' לישראל: אתם יקרים וחביבים לי מכל אומות העולם[2].
ועליכם בפרט אני משגיח, בזכות זה שמקבלים אתם את התורה[3].
רבנו חיים בן עטר ע"ה בביאורו לפסוקינו, הרחיב מאוד בענין הסגולה, וכתב כמה פירושים אודותיה.
תוכן דבריו בפירושו הראשון: הקב"ה נטע בתוכנו אור גדול שקוראים לו סגולה, שהוא יחס מיוחד של ה' אל עם ישראל.
הסגולה הזו היא במחשבה, היא בנשמה, היא בפנימיות שלנו.
כאשר יהודי חשב לעשות מצווה ולא עשה אותה – מחשיב לו הקב"ה בגלל היותנו עם סגולה כאילו הוא עשה אותה (ראה שבת סג עמוד א, קידושין מ עמוד א) דהיינו: המחשבה קובעת.
לעומת זאת אם חשב אדם לעבור עבירה ולא עבר – לא נחשב לו עבירה, כי בזה לא המחשבה קובעת אלא המעשה.
הסגולה היא דבר לא הגיוני[4]. היא תרופה לא הגיונית אבל היא עובדת אצל עם ישראל, מה שאין כן אצל אומות העולם או בהיגיון[5].
בפירושו האחרון לפסוק זה מסביר אור החיים הקדוש לפי הקבלה ואומר: העולם שלנו מוגדר בספרות הקבלה "עולם התיקון", דהיינו עולם שיש בו מבנה וסדר מסויים הקובע את מציאותו ותחומו, בעולמנו יש איזון נכון בין אור לכלי.
לפני העולם שלנו היה עולם שקדם לו, בו היו "אורות מרובים בכלים מועטים", עולם זה נפל ונשבר, קרתה בו "שבירת הכלים", הכלי לא היה מסוגל להכיל את האור[6], שברי כלים אלו התפזרו בעולם, עם ישראל הוא המתקן את אותם כלים וניצוצות האור שירדו עימם, במיוחד באמצעות התורה והמצוות שעם ישראל עושה, "ואותם ניצוצי הקדושה, יקרא להם סגולה", וזה הטעם אומר אור החיים הקדוש שעם ישראל היה בגלות ב-ארבע רוחות העולם, הכל זה כדי לברר לתקן ולעלות את אותם ניצוצות[7] (על מושג שבירת הכלים עיין בהרחבה בספר שפתי חן, הקדמה לספרי חסידות, שיעורי הרב שמואל קרויס זצ"ל, הקדמות ג-ד, מהדורת תשע"ט).
נחתום בדבריו של החיד"א (בספרו דבש לפי מערכת ס אות כב) שבזכות מידת הענוה זכו עם ישראל להיות עם סגולה, כנרמז בפסוק: "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" – ראשי תיבות גימטריה 136, כמו הגימטריה של עניו.
[1] בספר ידי יצחק עמוד רלב, לרבי יצחק דיין (היה מחכמי ארם צובא לפני שישים שנה, בסוף ימיו עלה לארץ, וכיהן בתל אביב כרבה של העדה החאלבית) ביאר את הקשר בין שני חלקי הפסוק, ואמר שרק אם עם ישראל שומר תורה ומצוות – אז הוא עם סגולה, והם דברי הרמב"ם באיגרת תימן, אולם רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי רוח אחרת עימו, וסובר הוא שהסגולה אינה נמדדת בקיום תורה ומצוות (ראה לדוגמא כוזרי ה, כ) וראה מהר"ל נצח ישראל פרק יא, אגרות ראי"ה של הראי"ה קוק זצ"ל חלק ב אגרת תקנה עמוד קפו, ומדבר שור דרוש כט.
[2] עיין רש"י, אבן עזרא, וספר השורשים לרד"ק שורש סגל.
[3] עיין בספר עקדת יצחק כאן, ועיין עוד רמב"ן כאן, וברמב"ן על ויקרא יח, כה.
[4] בספר משנה שכיר על התורה, לבעל אם הבנים שמחה, הרב יששכר שלמה טייכטאל השם יקום דמו (הרב נרצח בשואה) בביאורו לפסוקנו, הביא את ספר החיים לאחי המהר"ל מפראג (סוף פרק חמישי ד"ה וכל עניני) שכתב שכל קיום ישראל הוא דרך סגולה, ולא בדרך הטבע, ורמז רמז נפלא באות צ, שהיא צורת האות נ ונושאת על שכמה את האות י, אות נ זה רמז לנפילה, ואות י זה רמז ליהודי, ואז "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז).
[5] ראה בן איש חי הלכות, שנה ב הקדמת פרשת בא.
[6] כדוגמת כוס מים (כלי) שאם ישימו בה הרבה מים (אור) מעבר למידתה – המים ישפכו.
[7] בפירושו הוא אומר שאם עם ישראל לא היה חוטא, אז רק בזכות לימוד התורה הניצוצות האלה היו עולים ונתקנים, כי התורה היא כמו מגנט, אבן שואבת, אך אחר שחטאו ישראל, הוצרכו ללכת לגלות, ושם לברר את ניצוצות הקדושה משבירת הכלים.
