"והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר לג, נג).
יש לנו כמה מוני מצוות מפורסמים, כמו הרמב"ם, שכתב ספר על תרי"ג המצוות שלנו, הרמב"ן, רבי סעדיה גאון ואחרים. הם דנו האם מצוות ישיבת ארץ ישראל היא מצווה לדורות שהיא חלק מתרי"ג מצוות, או שהיא נאמרה רק לאותו הדור, בכיבוש הארץ על ידי יהושע.
הרמב"ם לא הביא את מצוות יישוב ארץ ישראל כמצווה מתוך תרי"ג מצוות. לעומתו, הרמב"ן הביא את המצווה בהרחבה, וכתב שיש שני חלקים במצווה: "הורשתם" – כיבוש הארץ, "וישבתם" – ישיבה בארץ. כל רגע שיהודי גר בארץ הוא מקיים מצווה.
אחד ההסברים לכך שהרמב"ם השמיט את מצוות יישוב הארץ היא על פי מה שכתב הרמב"ם בהקדמתו לספר, שהוא לא כותב בספרו מצוות כלליות, כמו מצוות אמונה, קדושים תהיו ואחרות. אפילו שמצוות אמונה היא מעשרת הדברות, הרמב"ם לא כותב אותה כמצווה מתרי"ג מצוות (ראה אם הבנים שמחה פרק ג אות ז-י).
על פי זה מסבירים שמצוות יישוב ארץ ישראל היא מצווה כל כך גדולה וחשובה, ולכן הרמב"ם כלל אותה במצוות הכלליות, שלא נכתבו בספרו.
אבל לדעת הרמב"ן היא מצווה שחלה גם בזמן הזה (ראה פתחי תשובה אבן העזר סימן עה אות ו, וראה נחלת יעקב זיסברג עמוד 67).
אומרת הגמרא (כתובות דף קי עמוד ב): "תנו רבנן, לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א-לוה". הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה הלכה יב) הביא גם את הדברים החריפים האלו להלכה: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים, ולא בחו"ל בעיר שרובה ישראל".
עוד נאמר בגמרא בשבחה של ישיבת ארץ ישראל:
"אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון" – ארץ ישראל מוחקת את העוונות (ראה בגמרא כתובות דף קיא עמוד א).
רבי אברהם אזולאי שהיה תלמידו של רבי חיים ויטאל מצפת וסבא רבה של מרן החיד"א כותב בספרו "חסד לאברהם" את הדברים הבאים: "כל הדר בארץ ישראל נקרא צדיק, הגם שהוא אינו כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק, היתה הארץ מקיאו, כמו שכתוב ותקיא הארץ את יושביה, וכיוון שהארץ אינה מקיאו, בהכרח הוא שנקרא צדיק ואף שהוא בחזקת רשע" (חסד לאברהם, מעין שלישי, עין הארץ, נהר יב).
ושקולה מצוות ישיבת ארץ ישראל כנגד כל מצוות התורה כולה (תוספתא עבודה זרה פרק ה, ספרי דברים פרשת ראה פיסקה פ).
נברך אותנו שתמיד נראה את טובה ויופה של ארץ ישראל, ותמיד תהיה חביב בעינינו, אמן.