על הפסוק: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בערבה, בעבר הירדן, במדבר, מול סוף…" (דברים א, א) שואלים חכמים: היכן משה דיבר? בכל המקומות האלו יחד או בכל מקום בנפרד? מתי הוא דיבר את זה?
אומרים חכמים: משה רבנו ניצל הזדמנות זו כדי להוכיח ולבקר את בני ישראל. אלו הם תשעת המקומות שבהם נכשלנו וחטאנו. אומר רש"י: בכל שם מקום כזה רמז להם משה על חטא אחר. למשל: די זהב, רומז לעגל הזהב שעשו שם.
משה רבינו מלמד אותנו מהי ביקורת בונה, מהי הדרך לבקר כך שהדברים יכנסו אל הלב ויועילו.
כלל ראשון: להוכיח רק ברמז. זה מספיק. כולם יודעים את המאורע של עגל הזהב, אבל מספיק להגיד 'די זהב' כדי שכולם יבינו את הרמז. תוכחה מרומזת הרבה יותר מועילה מתוכחה גלויה.
כלל נוסף: "ה' אלוקיכם הרבה אתכם, והנכם היום ככוכבי השמים לרוב", "יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם", ומיד אחרי זה: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם, הבו לכם אנשים חכמים" (שם פסוקים ט-יג) בביקורת בונה אומרים: אתם כוכבים, אתם תותחים, אתם מטאורים, אתם אנשים גדולים! לא ייתכן שתחטאו בחטא כזה! זוהי ביקורת בונה.
ביקורת שברמז תבוא לדוגמה כך: "הרי את ילדה טובה! (ובאמת את ילדה טובה) והמקרה הזה לא מתאים לילדה טובה כמוך לעשות… תסיקי את המסקנה". וכן על זה הדרך.
זוהי ביקורת הנשמעת. אומרים חכמים "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע". דבר שלא יתקבל על האוזן עדיף לא לאומרו. דבר שיתקבל על האוזן – טוב לאומרו. תוכחה שתתקבל, היא תוכחה טובה.
עוד כלל: משה אסף את כל ישראל. כולם צריכים לקבל את התוכחה, למרות שלא כולם חטאו בכל החטאים. כשאומרים תוכחה בפני כל הציבור האדם שהתוכחה מכוונת אליו לא מתבייש, לא בונה מחסום, לא מסרב לקבל, 'אמרו לכולם, לא רק לי'. הוא מבין ברמז.
עם ישראל נמשל לכוכבים, כמו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו: "צא החוצה וספור את הכוכבים, כה יהיה זרעך" (על פי בראשית טו, ה) מאידך, נאמר גם: "והיה זרעך כעפר הארץ אשר לא ימנה מרוב" (בראשית כח, יד) פעם אחת השווה אותנו הקב"ה לכוכבים, ופעם לעפר. משה בחר לקחת את הדימוי של הכוכבים ולא של העפר שיש לו קונטקסט שלילי. כשאנחנו טובים – אנחנו כוכבים, אך כשאנחנו לא טובים – אנחנו עפר. משה רבנו בתוכחה שלו, כשלא היינו כל כך טובים, אפילו כשעבדנו לעגל הזהב, בחר להגיד: אתם כוכבים, אתם גדולים! הנכם היום, ועוד תהיו! "יוסף ה' עליכם"! כך התוכחה נשמעת ובאמת בונה ועושה.
המיוחד בכוכבים הוא שכל אחד זוהר בפני עצמו וייחודי בפני עצמו. למרות שהם רבים ועצומים יש אפשרות להבדיל ביניהם! הם גבוהים ואיכותיים, הם מאירים ונותנים. זה הדימוי שבחר משה רבינו לדמות אותנו. למרות שהוא לא חוסך את שבטו מלבקר אותנו בתשעת המקומות שהוא מזכיר, קיבלנו את הדברים ברמז.
