אברהם יושב פתח האוהל כחום היום ורואה שלושה אנשים באים לקראתו, "וירוץ לקראתם פתח האוהל". אברהם מכניס אורחים בצורה בלתי רגילה. "וימהר אברהם אל שרה, ויאמר מהרי… לושי ועשי עוגות, ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער, וימהר לעשות אותו, ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם, והוא עומד עליהם תחת העץ…". (ראה בראשית יח פסוקים א-ה).
מיהו הנער שהוא נתן לו לעשות? אומר רש"י: "זה ישמעאל, כדי לחנכו במצוות". אברהם שם בראש מעייניו לחנך את ישמעאל. הוא אומר: 'אמנם אני מכניס אורחים, אבל אני רוצה שגם הילדים שלי ילמדו להכניס אורחים". במקום חפירות והסברים ודיבורים והטפת מוסר, אברהם פשוט מכניס אותו לעשיה, בלי אומר ודברים. כך, בחדוות העשייה, לומד הנער ישמעאל לקיים הכנסת אורחים.
עד כדי כך נקודת ציון זו חשובה, שבהמשך הדרך אנחנו רואים שאמר הקב"ה 'מדוע בחרתי באברהם להיות אבי האומה הישראלית'? "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו" (בראשית יח, יט) אומר הקב"ה, 'אני בטוח שאברהם יעביר את המורשת הלאה, יעביר לבניו ולביתו אחרי מותו שישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'.
בסוף הפרשה אנחנו קוראים על עקידת יצחק, הניסיון העשירי והגדול, החשוב והחזק של אברהם. אבל בעצם, מי שהתנסה שם היה יצחק. איך יצחק הסכים ללכת? איך הוא הסכים להיעקד? הניסיון הוא בעצם של יצחק, אבל אנחנו רוצים להדגיש את החינוך שנתן אברהם ליצחק. להגיע למעמד כזה של להיות מובל בהסכמה, ברצון, לעקדה.
יצחק שואל: "איה השה לעולה?". אומר לו אברהם: "אלוקים יראה לו השה לעולה – בני" (בראשית כב פסוקים ז-ח) יצחק מבין, הוא לא ילד קטן, ובכל זאת הוא מסכים ללכת ברצון, להשתתף בניסיון של אברהם אבינו, לקיים את רצון אביו. זו רמה חינוכית גבוהה מאוד. אברהם חינך את יצחק בדרך הזאת, ויצחק אבינו הסכים להתחנך. לכן הקב"ה בחר באברהם.
לסיכום, אומר הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל (בספרו דברי מרדכי על חומש בראשית עמודים קלה-קלח): אברהם הראה לנו את הדרך החינוכית שאנחנו צריכים להתוות בביתנו לילדינו, ללא אומר ודברים. עצם קיום המצווה הוא החינוך. עצם ההשתתפות במצוות הכנסת אורחים, החדווה שבעשייה של המצווה. בכל מצווה, בכל פעולה בכל דבר שההורים רוצים להעביר לילדים, איך הם יצליחו להעביר את המסר? בדיבורים? בחפירות? בהסברים? בסוכריה? במקל? בגזר? לא. עצם העשייה, עצם החיבור לחדוות היצירה של העשייה, היא בעצם המורה, התובנה, החינוך שנשאר לילד.
משימה שבועית: חשוב איזה ערך עליון אתה הכי רוצה ללמד את ילדיך, למד אותם את הערך העליון שלך בשבוע זה, למד אותם בכל דרך, על ידי מחשבה על הערך, על ידי דיבור ולימוד יחד על הערך, ועל ידי מעשה שהוא קיום הערך בפועל. לדוגמא: אם בחרת בערך חשיבות הזמן, אז חישבו יחד על המושג זמן, האם הזמן שלנו מנוצל? האם הזמן חשוב לנו?, דברו על זה – איך כל אחד צריך לנצל את זמנו, ועשו מעשה ונצלו את הזמן למה שאתם אוהבים לעשות. בהצלחה רבה!
