ראשית לשם שמים ובירור ניצוצות
"וְלָקַחְתָּ[1]36 מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה[2] אֲשֶׁר תָּבִיא[3] מֵאַרְצְךָ… וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא"…(דברים כו, ב)
בספר משנה שכיר על התורה לרב יששכר שלמה טייכטאל הי"ד (בפרשתנו) ביאר הרב והביא את דברי המדרש (ספרי כי תבוא א): "עשה מצוה זו אשר בשבילה תיכנס לארץ ישראל", והוא פלא, איך אפשר לקיים מצוה זו לפני הכניסה לארץ ישראל?
ותירץ הרב על פי דברי עבודת ישראל בפרשת שלח, על הפסוק: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ" (במדבר טו, יח) שיש ניצוצות של קדושה הנמצאים בתוך המאכל, ואדם חכם מבין שמטרתו היא לברר ולהעלות ולתקן את אותם ניצוצות, ולהעלות אותם מהארציות שלהם אל הרוח, וזהו הפירוש: "בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ" – אל הארציות, ועל ידי כך ירים האדם את הניצוצות האחוזים בקליפות.
ממשיך הרב משנה שכיר ואומר: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ" (דברים כו, א), אל הארציות, "אשר ה' אלוקיך נֹתֵן לְךָ" – ה' הוא נותן לך את הארציות הזאת, כדי שתרים אותה למעלה.
הגאון רבי שלמה טביב זצ"ל[4] מבאר כי בפסוק זה למדים על מעלת האוכל בכוונה ובקדושה, שגורם באכילתו להעלות את הפרי לשורשו העליון ומברר את הניצוץ שבפרי, וכן אם לומד תורה על אותו מאכל או לומד תורה בכח אכילת אותו הדבר.
בלשונו של הרב: "מוסר לאדם באכילתו מפרי כל האדמה, שיהא לשם שמים לעבודת ה' יתברך, לתקן ולברר, וזהו אומרו: "מֵרֵאשִׁית", שתראה לראשית שלו ושורשו למעלה, כי כל דבר יש לו סוד לעילא[5].
וכן תמצא רמז שהמילה "מֵרֵאשִׁית" עולה בגימטריה שם תורה (951), כי תלמד בתורה על אכילת אותו דבר וכן בכח אכילת אותו דבר תעסוק בתורה, ואז מתברר הניצוץ שבאותה אכילה, ועוד רמז יש: "אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ" – ראשי תיבות אמת שאין אמת אלא תורה.
מרן רבנו יוסף חיים ע"ה כותב לנו[6] עוד רעיון נפלא על פסוק זה, ותורף דבריו: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ" הארץ זו התורה[7], אז כאשר אדם לומד תורה וחוזר עליה ולומד ושונה אותה עד שהיא הופכת להיות שגורה על פיו, אז "וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" דהיינו תלמד תורה בהתלהבות ושמחה, ולא כמצוות אנשים מלומדה, ויתיישבו דברי התורה בליבך, אז תיקח את רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, הדיבור הוא ראשית האדם (ישר כשאדם נולד הוא צועק ובוכה בפיו), "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא" טנא זה ראשי תיבות של טעמים, נקודות, אותיות. משמעות הדבר: תדבר ברור, אל תבלע מילים, תבטא אותם נכון. תכניס בַטֶּנֶא שהוא הגוף, שהוא הכלי לקבל את האור, תכניס בו את אור התורה והקדושה.
8
משימה שבועית
השבוע תשתמש הרבה עם הפה שלך, תדבר דיבור חיובי, תגיד תודה לאנשים שסביבך, תשבח, תפרגן. תאמר לברא עולם: תראה בראת לי פֶה, בראת לי אפשרות לדבר בניגוד לשאר בעלי החיים, אני נותן לך ה' את הדיבור שלי באמצעות ברכה, תורה, תפילה. תהיה ה' עם פי שאדבר רק טוב על האחרים, על משפחתי, וגם על עצמי. בהצלחה רבה.
[1] דקדק הרב הגדול הרב יוסף מולכו ע"ה (הובאו דבריו בנחל קדומים בפרשתנו) למה כתוב "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה", ולא כתוב: "ונתת מראשית פרי האדמה", ענה של שאלה זו הרב יוסף כנאפו ע"ה (בספרו קול זימרה בפרשת תרומה) וביאר: "אמר הכתוב לשון לקיחה שמשעה שעולה בדעת המתנדב לתת, משפיע עליו כביכול מלמעלה, ואם כן הוא יתעלה הנותן ומה שנותנים למצותו נקרא בשם לקיחה".
[2] הקשה הרב משה בן חביב ע"ה (בדרשותיו בכתב יד, הרב חי לפני 350 שנה, עלה מסלוניקי לירושלים, והיה ראשון לציון וראש ישיבה) למה כתוב "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה", היה צריך להיות "פרי העץ", שהרי ביכורים הם משבעת המינים?, ותירץ הרב שני תירוצים:1. כתוב במשנה (ביכורים ג, א) שאם רואים תאנה שביכרה כורך עליה גמי, ואז הפרי עדין בוסר, ועל בוסר מברכים בורא פרי האדמה (שו"ע או"ח סימן רב סעיף ב) 2. חיטה היא פרי האדמה.
החיד"א ע"ה בספרו חומת אנ"ך בפרשתנו (אות א) הקשה על תירוצו של הרב משה בן חביב ע"ה, ולבסוף הוא אומר: "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי" (דברים כו, י), זה מדבר על מתנת ארץ ישראל, ואפשר לרמוז בזה שיש כאן כפרה על חטא אדם הראשון שנברא מהאדמה, ומצווה זו של הביכורים מסייעת לכפרה.
ובספר חכמת שלמה (טביב) כתב: "הלא נותנין רק מ-ז' המינים, ולא מכל פרי האדמה? ותירץ: אלא רחמנא לבא בעי, ואם מביא האדם הכל בשמחה ובלב טוב, אז מעלה עליו הכתוב כאלו הביא מכל הפירות..
[3] הרב בינה לעיתים (עת קץ דרוש נט, ועיין גם באלשיך הקדוש) כתב ארבע טעמים למצוות הביכורים, ואכתבם בקיצור נמרץ: 1. ריסון התאוה והכנעת היצר הלהוט אחר המאכל, ציווה ה' שאת הפרי הראשון מהמינים החשובים, אשר אליו עיניו של האדם תלויות, ישלוט האדם עצמו לבלתי טעום ממנו אלא מתחילת חניטתו יקדישהו קודש לה', ומיום ליום יראה מתי יתבשל עד שיביאהו אל בית ה' והוא רואה אותו וממנו לא יאכל. אין לך כבישת יצר התאווה גדולה מזו . 2. להרחיק את האדם מהמידה הפחותה של כפיות טובה, מידה רעה זו מאוסה ומתועבת בעיני אלוקים ואדם, הביכורים מסמלים את הכרת טובה לה', כי כל העושר וההצלחה מפרי הארץ הוא מיד ה' יתברך. 3. להורות כי בזמן הצלחה ושפע צריך האדם לזכור ימי העוני והצרות שעברו עליו ויועיל לו מאד לבלתי יגרום לו רוב הטובה לפרוק עול ה' ממנו. 4. להשריש בלבנו את המידה המעולה והחשובה מכל המעלות והיא מדת הענוה, בהבאת בכורים תשתרש בנו מדת הענוה שאפילו אגריפס מלך ישראל נטל הסל עם הבכורים על כתפו והביאם להר הבית, וזה שאומר הפסוק: "הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה" אני בעצמי.
[4] בספרו חכמת שלמה בפרשתנו, הרב חי לפני למעלה ממאה שנה בתימן, היה רבו של המקובל רבי חיים סינוואני ע"ה.
[5] עיין בספר ישמח ישראל בפרשתנו לרב יעקב חיים סופר ע"ה בעל כף החיים, שביאר שיש כאן רמז אל דברי רבנו האר"י (שער המצות פרשת עקב) כי יש ניצוצות קדושה בתוך הפירות ויש כח באדם לבררם ולתקנם על ידי אכילתו ולהחזירם להיות חלק מחלקי עצמו ואחרי כן יעלו ממדרגה למדרגה עד רום המעלות, וזה שאמר הפסוק: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה", רצה לומר: תברר ותקח המשובח שיש בפרי האדמה שהם ניצוצי קדושה המעורבים בהם.
[6] בספרו אדרת אליהו בפרשתנו, בשילוב דברי קודשו בפירוש חסדי אבות על אבות פרק ג משנה ג.
[7] כמו שאמרו חכמים במדרש (בראשית רבה צח, יב) על הפסוק: "וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה" (בראשית מט, טו) וכן: "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ" (איוב יא, ט).
