שקל וחצי (תשע"ט)

בפרשתנו מפרטת התורה את מצות מחצית השקל: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ, כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַה'. כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה'. הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם. וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שמות פרק ל פסוקים יא – טז; וראה רמב"ם ספר המצוות מצוות עשה קעא ובספר החינוך מצוה קה).

בחודש אדר נפטר החיד"א – ר' דוד חי אזולאי. הרב שחי לפני כ-250 שנה בירושלים והיה שליח דרבנן בכל העולם. עבר בספריות כל העולם, למד המון ספרים וכתב לנו למעלה משבעים כרכים של חידושי תורה נפלאים. אז נאמר את הדברים בשמו.

אומר החיד"א בספרו 'פני דוד' (פרשת כי תשא אות ה – ציטוט דבריו בשינוי לשון קל): למה יש מחצית השקל? פירשו הראשונים להורות אחדות, כי כל איש חייב לאהוב את חבירו כאילו הם גוף אחד, ולזאת נאמר "זֶה יִתְּנוּ" כל אחד "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" – שהוא וחבירו יהיו לאחדים ובין שניהם יהיה שקל שלם. לכן "הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט" (ומעין זה פירש האלשיך הקדוש בשמות פרק ל פסוק יג בשם רבי שלמה אלקבץ מחבר הפיוט "לכה דודי"). למה התורה ציוותה אותנו מחצית השקל ולא שקל שלם? – ללמדנו שכל אחד צריך להרגיש שהוא חצי, שהוא לא שלם בלי חברו. כל אחד צריך להרגיש שהנשמה שלו עדיין לא שלמה בלי הגוף. כל אדם צריך להרגיש, כל העם צריך להרגיש, שבלי הקב"ה העם לא שלם.

ומה עושים בכסף הזה? – "לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם". איך זה מכפר? אומר החיד"א: קונים בכסף הזה קורבנות, והקורבנות מכפרים והכפרה לא עובדת אם לא נמצאים ישראל באחדות. קורבנות – הכל טוב ויפה – אבל הקב"ה בסוף לא מכפר על החטאים אם יש פירוד בעם ישראל. ולכן האחדות בתוך האדם, בתוך המשפחה, בתוך החברה, האחדות בכל היא היא היסוד והיא הכפרה. לכן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט – כולם מביאים את חלקם בשוה.

כשאין אחדות יש שנאת חינם חלילה, ואומר החיד"א: מקובלנו שכאשר יש שנאת חינם גם התשובה לא עוזרת. כי אם אדם עושה תשובה מהעוונות שבידו, אך בחברה שהוא חי בתוכה יש שנאת חינם – אז גם התשובה שלו הפרטית לא מועילה, הוא נתפס בעוון הדור. והוא מביא ראיה: שאומרים שלזה כיוונה אסתר המלכה שאמרה למרדכי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (אסתר פרק ד פסוק טז), אמרה לו: "לך תדבר איתם דברי כיבושים שיהיו כולם באחדות אחת". וזהו "כְּנוֹס" – אסיפה. תאסוף אותם – לא מפלגות, לא פלגנות, אלא אסיפה אחת של כל היהודים. ועל ידי כך רצתה אסתר שהתענית של כולם תעזור ותשרה הקדושה בעם ישראל.

מחצית השקל היא מצווה חשובה. מה היו עושים במחצית השקל? אומרת התורה בפרשת פקודי (שמות פרק לח פסוקים כה – כז): היו קונים בזה כסף לאדנים של המשכן. האדנים – זה הבסיס והיסודות שעליו עומדים הקרשים. האחדות היא הבסיס למשכן, היא הבסיס להשראת השכינה, לכן כל כך חשובה האחדות.

בהמשך הפרשה מופיע הציווי על הקטורת. את הקטורת היו עושים מסממנים. בקטורת כתוב: "וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם…" (שמות פרק ל פסוק כג). למה מוזכר "מַחֲצִיתוֹ"? אומר האבן עזרא: טעם החצאים לא אבין. אני לא מבין, למה צריך להזכיר בתורה את חצי המידה? אתה רוצה ללמד אותנו מה המידה שצריך לקחת לבשמים? אז למה כתוב חצי? אך לפי דברינו מובן. גם הקטורת היא חצי. בעברית שורש המילה קטורת היא ק.ט.ר. בארמית הט' מתחלפת לש'. קטורת היא קשר – קשר בין האדם לבורא, בין למעלה ללמטה, קשר של השראת שכינה. שהקב"ה מרוצה מעם ישראל – עמוד הקטורת עולה ישר לשמים בביהמ"ק. וכשחס ושלום אין תפילתם מקובלת – ענן הקטורת לא עולה ישר. זה אחד מהניסים שהיו בביהמ"ק.

ועוד אומר החיד"א פירוש יפה: שקל בגימטריא זה 430, בדיוק כמו הגימטריא של המילה "נפש". והתורה ביקשה מחצית השקל. להדגיש שהאדם הוא רק חצי נפש אם הוא לא מאוחד עם חבירו. גם לו אין את שלמות הנפש אם הוא לא מחובר עם עצמו, אם הוא לא חי במודעות. ומוסיף החיד"א בשם הרב 'ברכת שמואל': מחצית השקל בא לכפר על חצי גלות מצרים. שקל בגמטריה זה 430 – זה השנים שבני ישראל התחייבו להיות בגלות במצרים – 430 שנה. אבל בסוף בני ישראל היו רק מחצית מהשנים – 215 שנה. השקל מכפר על חצי הגלות ובזכות מחצית השקל נזכה לגאולה שלימה. כמו שנגאלנו בחצי הזמן שהקב"ה חישב את הקץ, כך הקב"ה יחשב את הקץ גם בגלות השניה. בזכות ההרגשה שכל אחד הוא חצי והרגשת האחדות. נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

הטוב גנוז בתוכו (תש"פ)

משה רבנו מוריד לנו את הלוחות השניים אחרי חטא העגל. בלוחות הראשונים כתוב "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות פרק לב פסוק טז). ובלוחות השניים נאמר עליהם בסוף הפרשה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל" (שמות פרק לד פסוק כז), ואז "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית" ואז "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה" (שמות פרק לד פסוקים כח – כט).

"כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – מה ציווה ה' את משה? אומר הרמב"ן: ציווה אותו לכתוב ספר ברית כמו שכתב לאחר מעמד הר סיני כשכרתו ברית בראשונה (שמות פרק כד פסוקים ד – ז), ויהיה כתוב בו את אותם הדברים שהיו כתובים בתורה הראשונה, בלוחות הראשונים. "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית" – מי כתב? רוב ככל הפרשנים תמימי דעים שהקב"ה כתב (ראה שמות רבה פרשה מז אות ז; רשב"ם; ראב"ע; רמב"ן; אך ראה שמות רבה פרשה מז אות ב שאמרו שמשה כתב) – אם כן, מה ההבדל בין לוחות ראשונים ללוחות שניים?

אומר רבנו בחיי: הרי תורה שבכתב ניתנה לנו שנאמר: "כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" ואחר כך ממשיך הפסוק: "עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית", הם דברי התורה שבעל פה – לומר לך, אם אתה שומר את הדברים האלה הרי הברית ביננו קיימת. מוסיף רבנו בחיי בשם המדרש תנחומא (וירא אות ה; כי תשא אות לד; נח אות ג; וכן מובא בשמות רבה פרשה מז אות א): ביקש משה רבנו להכניס בתורה שבכתב גם את המשנה – את התורה שבע"פ. אמר לו הקב"ה: "לא, אינני רוצה שהתורה שבעל פה, המשנה, תהיה גלויה" וכך אומר המדרש: למה? מפני שהמשנה היא מסתורין של הקב"ה, ונאמר עליו "סוֹד ה' לִירֵאָיו" (תהלים פרק כה פסוק יד). והסוד הזה הוא התושב"ע. הסוד של התורה ניתן רק ליראיו, לצדיקים, ליחידים, לאדם הפרטי. אי אפשר לכתוב סודות בפרסום כמו שניתנו הלוחות הראשונים.

אומר חז"ל, בלוחות הראשונים אין את האות ט'. נעדרת האות ט' מעשרת הדברות (ראה ספר הבהיר לר' נחוניא בן הקנה אות קכד; בבא קמא דף נד סוף עמוד ב). בלוחות השניים בעשרת הדברות בפרשת ואתחנן במצוות כיבוד אב ואם נאמר: "וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ" יש את האות ט' "יִיטַב לָךְ" (דברים פרק ה פסוק טו). הסוד הזה שניתן בתורה בלוחות השניים הוא "יִיטַב לָךְ". ואומר הנביא ירמיהו (פרק לא פסוק לב): "כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל… נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה" – זאת הברית שכורת איתנו הקב"ה שהתורה, הסוד שבתורה, נחרט בליבנו.

וזה ההבדל בין לוחות ראשונים ללוחות שניים. בלוחות השניים האדם לבד יכול להסיק את המסקנות האדם לבד יכול למצוא את המסר שמוסרים לו חכמים, שמוסר לו הקב"ה דרך התושב"ע שחרוטה בליבו. עם מתן הלוחות השניים מצויה התורה שבע"פ בישראל עצמם והרי ישראל הם כקלף שהתורה כתובה עליו, ככתוב: "כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (משלי פרק ג פסוק ג). וכך כתב הטור על הברכה "וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ" – זו תורה שבע"פ (אורח חיים סימן קלט). יהי רצון שנדע לגלות את המסר, את הסוד, שמוסר לנו הקב"ה, דרך תורתו הקדושה.