משה מתחנן ומבקש להיכנס לארץ ישראל, "ואתחנן אל ה' בעת ההיא… אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון", והקב"ה לא נתן לו.
ושואלים חז"ל: למה משה רצה כל כך להיכנס לארץ? וכי לאכול מפריה הוא צריך? וכי לשבוע מטובה הוא צריך? מה מיוחד בארץ ישראל? אלא משה רצה לקיים את המצוות התלויות בארץ (סוטה דף יד עמוד א).
כדברי הפסוק: "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה' לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרישתה, ושמרתם ועשיתים כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". את המצוות התלויות בארץ אי אפשר לקיים באף מקום אחר בעולם. את זה משה רצה לקיים. ללמוד בתיאוריה מצוות תרומות ומעשרות, ומצוות התלויות בארץ, משה לא רצה. הוא רצה לקיים הלכה למעשה.
אנחנו נחשפים בפרשתינו כמה פעמים לדילמה הזו של בחירת עם ישראל, על מה ולמה הקב"ה בחר בעם ישראל? מה יסוד הבחירה? ניקח לדוגמא את סוף הפרשה: "ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה… לטוב לנו כל הימים וחיותנו כיום הזה", ובהמשך "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, בך בחר ה' אלוקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה, לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים, כי מאהבת ה' אתכם ומשומרו את השבוע אשר נשבע לאבותיכם… ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנוכי מצווך היום לעשותם".
היה מקום לומר כמו כמה פרשנים, שהקב"ה בחר בעם ישראל בחירה סגולית, בגלל האהבה, בגלל השבועה לאברהם, כאהבת אב לבניו, בין אם נקיים את המצוות ובין אם פחות (ראה מהר"ל בנצח ישראל בפרק יא) אולם, יש מסבירים שדעתו של הרמב"ם היא הפוכה, הקב"ה בחר בנו כדי שנקיים את המצוות (ועיין עוד רס"ג אמונות ודעות מאמר שלישי עמוד קלב, מהדורת הרב קאפח, וראה אגרות הרמב"ם מהדורת הרב שילת עמוד קיח, וכבר דנו רבות בדעת הרמב"ם, ראה לדוגמא בצוהר כו שנת תשס"ו במאמרו של הרב דני שוורץ ועוד).
וכך מסכם הבן איש חי בסוף פרשת ואתחנן: ראה לימדתי אתכם לעשות את התורה ואת המצוות בקרב הארץ, כדי שגם אתם תעשו כמוני, ותעמידו תלמידים, ותקיימו את המצוות התלויות בארץ.
ההעיגון המעשי והמצוות הנטועות בקרקע, במציאות, בחיים, זה ערובה לסגולת ישראל.
"כי בך בחר ה' מכל העמים" לעשות את המצוות. כמו שמסיימת הפרשה "להיות לו עם סגולה מכל העמים". למה הקב"ה בחר בנו? גם מחמת השבועה, אבל גם מהסיבה "ושמרת את המצווה ואת החוקים ואת המשפטים".