פרשת בשלח מדברת על הנס הגדול של קריעת ים סוף והשירה שבאה בעקבותיו, כמבואר בפרק טו.
אבל נס יציאת מצרים ונס קריעת ים סוף הם אמצעי להגיע למטרה, לארץ ישראל, כמובא בשירת הים: "נחית בחסדך עם זו גאלת, נהלת בעוזך אל נווה קודשך"… ארץ ישראל היא "נווה קודשך". "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת…" כולם מתרגשים, נבהלים לפני בואם של עם ישראל לארץ ישראל. "אז נבהלו אלופי אדום, אלי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען. תיפול עליהם אימתה ופחד…".
והנה מגיעה פסגת השירה: "תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך…" – ארץ ישראל, "מכון לשבטך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך" (פרק טו פסוק יז) מקדש ה' כוננו ידיך זו פסגת שירת הים, שהיא פסגת יציאת מצרים, שהיא פסגת ההודאה של עם ישראל, הפסגה של הפסגה היא באמת מקדש בירושלים. מטרת יציאת מצרים, מטרת הכניסה לארץ ישראל היא הקמת בית המקדש.
למה בית המקדש כל כך חשוב עד כדי כך שעם ישראל ביציאת מצרים, בשירת הים, מזכירים אותו? אלא צריך להבין שבית המקדש מלווה אותנו מתחילת הבריאה עד סופה.
בבית המקדש נמצאת אבן השתיה שממנה הושתת העולם (תנחומא פרשת קדושים אות י) כבר האדם הראשון הקים מזבח והקריב קרבן כשגורש מגן עדן ביציאה, ושם במקום הזה עפ"י המסורת יוקם המקדש, ובדיוק במקום הזה יקריבו בני ישראל קרבנות, כמו שהאדם הראשון הקריב. ממקום המזבח צבר הקב"ה את עפרו של האדם הראשון (ירושלמי נזיר ז, ב) עקדת יצחק היתה בהר המוריה, נוח בנה את המזבח בהר המוריה – מקום בית המקדש, דוד המלך קנה את השטח, גורן ארוונה היבוסי וביקש משלמה להקים עליו את המקדש.
אומר הנביא ישעיהו "והביאותים אל הר קדשי ושימחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם יהיו לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז) ואפילו על אחרית הימים אומר ישעיהו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב. (ישעיהו ב פסוקים ב-ג).
ואומרים חז"ל (פסחים דף נד עמוד א) שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואחד מהם זה בית המקדש. משמעות הדבר של קדימה לבריאת העולם היא שדבר זה עומד ביסוד העולם ותשתיתו.
אמר רבי יהודה בר סימון: שלושה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר "ועשו לי מקדש" אמר משה לפני הקב"ה "ריבונו של עולם! הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, לא יספיקו לך, ואתה אמרת ועשו לי מקדש?" אמר לו הקב"ה "משה. לא כמו שאתה סבור. אלא עשרים קרשים בדרום ועשרים קרשים בצפון ובמערב ובמזרח יכילו את השכינה" (פסיקתא דרב כהנא פיסקה ב, מכילתא בא פרשה טז).
ועוד נאמר: אמר רבי אמי: נתאווה הקב"ה, שכשם שיש לו דירה למעלה, כך תהיה לו דירה למטה. כיוון שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הקב"ה: "לא יצאתם ממצרים אלא על מנת שתעשו לי משכן ואשרה שכינתי ביניכם, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (תנחומא פרשת בחוקותי אות ג).
אומר הקב"ה – אני רוצה לשכון בארץ, אני רוצה שתהיה נציגות שמימית בארץ, כדי שתבינו שהדרך היא לקדש את הארץ, לקדש את החומר, להתחבר אל השכינה דרך המקדש. "הקדשתי את הבית הזה אשר בניתה לשום שמי שם עד עולם, והיו עיני וליבי שם כל הימים" כך אומר הקדוש ברוך הוא לשלמה (מלכים א פרק ט פסוק ג). חצי מתרי"ג מצוות קשורות לבית המקדש, יזכנו ה' לראות בביניינו ובתפארתו, אמן.
