מנהיג של אמת (תשע"ח)

"וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" (דברים לא, א) להיכן משה הלך שואלים המפרשים, הרי הוא עומד ומדבר לפני כל ישראל?

תשובות רבות נאמרו בדבר. כבר התרגום יהונתן (לפי פירוש ילקוט דוד של הרב דוד פוזנר, שחי לפני כ-350 שנה) תרגם ואמר: משה הלך לבית המדרש, לפי שנסתמו ממנו מעיינות החכמה, הלך הוא לחדש את המצברים, להתמלא בתורה, לשמוע תורה של אחרים.

אבל ברצוני להתעכב על פירוש אחר, פירושו האבן עזרא: משה הלך אצל כל שבט ושבט להיפרד מהם.

וכעין זה פירושו של הכלי יקר: הלך משה מאוהל לאוהל אל כל אחד ואחד מישראל, כדי לזרזם ולחזקם על השלום בין איש לרעהו ושיחזרו בתשובה.

זהו מנהיג אמיתי. זהו מורה דרך. שהוא מתקרב אל התלמידים, מתקרב אל העם, הולך לקראתם. לא מתבצר בעמדתו ונשאר רחוק.

הדוגמא הקלאסית של מנהיג שהולך ויורד אל העם הוא שמואל הנביא. (ראה מה שכתב בזה החפץ חיים בספרו חומת הדת פרק א) בספר שמואל א' פרק ז' פסוקים טו-יז נאמר: "וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו, והלך מידי שנה בשנה, וסבב בית אל והגלגל והמצפה, ושפט את ישראל כל המקומות האלה, ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ושם שפט את ישראל" אז איפה הוא הקים את מערכת המשפט שלו? הוא הקים בית משפט נייד. הוא ירד אל העם. הוא הלך לשפוט בשערים של כל עיר ועיר. ועשה סבב תמידי (ראה חפץ חיים על התורה עמוד נט, ועיין בכלי יקר לרבנו שמואל לנייאדו ע"ה על פסוקים אלו).

חז"ל אומרים (ברכות דף י עמוד ב, ועיין במדרש הגדול על במדבר טז, טו)

לכל מקום שהיה הולך ביתו עימו, שם ביתו. איזה קראון צמוד כזה שיש בו את כל הצרכים. הוא לא נהנה משל הציבור, הוא לא התארח בבתי מלון על חשבון העם (ראה במדבר רבה יח, י, ועיין גם בפירוש המכבי על שמואל, עמוד כא) שמואל היה קושר חגורות של ברזל במותניו, אלו חגורות חזקות. כדי שיחזיקו לו את הבגדים ויתנו לו כוח ללכת וללכת וללכת… ולהסתובב מעיר לעיר ולפגוש את האנשים, ולדבר איתם בגובה העיניים.

זה מנהיג אמיתי. זה מנהיג שהולך. זה מנהיג שיורד אל העם. הוא מכיר במצוקותם. "וילך משה" – ירד ממחנה לוויה למחנה ישראל (כמו שכותב הרמב"ן) ירד מהאולימפוס שלו והלך לפגוש את העם.

חכמים במדרש תנחומא (אות א) ביארו שהלך משה להוכיח את העם, כי המילה וילך מבטאת תוכחה, כדברי הפסוק: "לכו חזו מפעלות ה'" (תהילים מו, ט) וביאר הגאון הרב אברהם הלוי פטאל (בספרו ויאמר אברהם חלק ג עמוד רכט, הרב פטאל היה חמיו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ועסק בחינוכם של ילדי ישראל, רבים השיב מעון בדרכי נועם ומתק שפתיים, והיה מתלמידיו של המקובל האלוקי הרב מרדכי שרעבי ע"ה, כן כתב בחזון עובדיה חלק הספדים עמוד תקה'-תקו'): שכוונת פסוק זה בתהילים – שילך האדם ויצא מההרגלים שהוא שבוי בהם, או אז יזכה לחזות במפעלות ה', ולפי זה מסביר הרב ואומר: משה רבנו הוכיח את עצמו על מעשיו בימי חייו, ובתוכחתו העצמית זכה והשפיע על ישראל שגם הם יחזרו בתשובה.

את סוד הליכתו של משה למד הוא מהקב"ה, שהרי בהמשך הפרשה נאמר: "וה' הוא ההולך לפניך לא ירפך ולא יעזבך" (דברים לא, ח, ועיין בספר מאיר לארץ לרבנו מאיר ביקייאם ע"ה בביאורו לפסוק זה, עמודים של-שלא במהדורת שובי נפשי, ועיין עוד בפירוש אור החיים הקדוש לפסוק זה, ועיין עוד במלאך הברית לפרשת וילך למרן גאון עוזינו ותפארתנו רבנו יוסף חיים זיע"א), "חיזקו ואמצו… כי ה' אלוקיכם הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך" (דברים לא, ו) הקב"ה הולך איתנו. "עימו אנוכי בצרה" (תהילים צא, טו) ה' יורד אל העם.

השבת הגדולה ביותר (תשע"ט)

בפרשת וילך נאמרו שלושה פעמים, שלושה ביטויים דומים: "ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ" (דברים פרק לא פסוק ג), וכן נמצא הפסוק "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" (דברים פרק לא פסוק ו). וכן בהמשך "וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" (דברים פרק לא פסוק ח). ובהמשך הפרשה אנו לומדים מה קורה כשה' לא הולך איתנו "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם… וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" חס ושלום (דברים פרק לא פסוק יז). כשה' מתהלך איתנו בקרב מחננו הדברים נראים אחרת. כשהקב"ה הולך איתנו, כמו שם הפרשה "וילך", ואנו הולכים איתו יד ביד, אנחנו מושגחים והקב"ה משגיח עלינו ועל כל המציאות.

המדרש מדמה את מציאות עם ישראל בין האומות לכבשה אחת בין שבעים זאבים (תנחומא תולדות אות ה). במשך כל הדורות, מה לא ניסו אומות העולם לעשות לנו? – גזירות, רדיפות, גירושים, פוגרומים – ואחרי כל זה: עם ישראל חי! אם אנחנו ניתן מקום, אם נפנה מקום בליבנו, בקרבנו, בעמנו, במדינתנו, בחברה שלנו, נשאיר מקום לקב"ה – הוא הולך איתנו לכל מקום שאנחנו הולכים. אנחנו הולכים והקב"ה מגן, שומר, מציל, מכוון ונמצא איתנו.

הקב"ה נמצא איתנו בדיוק כמו שהנשמה נמצאת בגופנו. הקב"ה והנשמה חד הם. כמו שהרוחניות נמצאת בקרבנו, במוחנו, באישיותנו, בעצמנו, אם רק נפנה לה מקום. אם נסיר את ה"אני", את האנוכיות, את האגו, וניתן מקום. נחליף את האותיות במקום 'אני' ל'אין' – במקום אני המרכזי לאין, לאין סוף, ואז האין סוף הנמצא בקרבנו ישפיע עלינו, יכוון אותנו, רק אם ניתן לו מקום.

וזו השבת הגדולה שאנחנו נמצאים בה, השבת ראשונה בשנה, שבת בתוך עשרת ימי תשובה, שבת שאנחנו יכולים להשיב את הרוח לקרבנו. להשיב את הנשמה, להשיב את האין סוף לתוכנו. יהי רצון שנפנה את המקום בקרבנו לקב"ה, לאין סוף, לרוח הבלתי מוגבלת. ואז הקב"ה ינחה אותנו במישור הפרטי ובמישור הכללי, הציבורי, הלאומי וכך נזכה לגאולה השלימה ולבניין ביהמ"ק, שאז הקב"ה ישכון בתוכנו תמיד.