מעקה של חלומות (תשע"ח)

י"ג אלול הוא יום הפטירה של מרן רבנו יוסף חיים זכותו תגן עלינו, בעל הבן איש חי, אז נכתוב דברים משמו.

בפרשה כתוב: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" (דברים כב,ח) כדי שלא יפול האדם שעלה לגג, יש מצווה לבנות מעקה (וכנפסק בשולחן ערוך בחושן משפט בסימן תכז, ובבן איש חי הלכות שנה שניה פרשת פנחס הלכות א-ז, וראה בטעם מצות מעקה בספר החינוך מצוה תקמו) ומברך האדם: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות מעקה" (כך פסק הרמב"ם בפרק יא מהלכות ברכות הלכה ח, וכן הוא בבן איש חי הלכות שנה שניה פרשת פנחס הלכה ד, ודלא כדעת הרוקח בסימן שסו ודעת המאירי במגילה כא: שאין לברך על מעקה, ובהליכות עולם חלק ז עמודים קעה-קעט חזר בו הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל ממה שפסק ביחוה דעת חלק ו סימן מד שאין לברך על מעקה, ומסקנתו שיש לברך). הבן איש חי (בספרו עוד יוסף חי דרשות) לקח את הפירוש הזה לצד הרוחני. "כי תבנה בית חדש" – בא הכתוב כאן ליתן עצה טובה נפלאה לאדם, בין בעניינים הגשמיים של משא ומתן שלו, בין בעסק התורה, עצה זו צריכה לכל אדם. עצה זו צריכה לכל אדם. רוב העולם מגיע להם נזק מדבר אחד, ואין מרגישים בו. לכן כולם צריכים לעצה הטובה. וגם אני הקטן צריך לעצה זו. ואני מתפלל שהקב"ה יעזור לי לקיים את העצה הזו.

העצה שהבן איש חי לומד היא: אדם שבונה לעצמו בית חדש, בית במחשבות, בית במעשים, בית בדמיונות, צריכים לשים גבול לדמיונות. צריך לשים להם מעקה!! אם אדם ישקע בדמיונות ההצלחה – מה הוא יעשה בכסף שהוא ירוויח, איך הוא יראה עם התעודה שיקבל, איך זה יהיה לו כיף, איך הוא יצטלם יפה עם הכובע והמצנפת של קבלת התואר – זה עצמו מונע ממנו להתקדם אלא השיא.

נכון שאנחנו אומרים: "השמים הם הגבול", כדי שתהיה לאדם אמביציה להמשיך ולעשות וליצור, אבל תשים גבול כדי שלא תיפול בדמיונות לא נכונים (ראה גם בליקוטי שיחות של הרבי מלובביץ כרך ב עמוד 385, וראה גם בשיחות הר"ן אות ו). ומספר הרב על אדם שאחד ששם תבניות ביצים על ראשו וחשב איך יעשיר. אמר שישים תרנגולות על הביצים ויצאו לו אפרוחים, והם יגדלו ויטילו עוד ביצים, וכך יעשה עד שיהיו לו מלא ביצים וימכור אותם ואט אט יהיה לו מכולת משלו, וימכור ויקנה ויסחר, ובסוף סניף רמי לוי יהיה שלו, וימכור ויקנה ובסוף כל סניפי רמי לוי בארץ יהיו שלו… וכך חשב בדעתו ודמיונותיו, עד שחשב שהוא יהיה האדם הכי עשיר בעולם, וכאשר יגיע יום ההולדת של נשיא ארצות הברית, יזמינו אותו לברך, ודמיין הוא איך יברך את נשיא ארצות הברית ואיך יקוד לו קידה, וכאשר עשה כן, נפלו לו מראשו כל הביצים ונשתברו, ואיתם נגוזו כל חלומותיו.

ובזה מסביר הרב את דברי הגמרא: "מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה" (סנהדרין דף כו עמוד ב), ופירש רש"י שם: אדם שאומר כך וכך אעשה, או עד תאריך כזה וכזה אסיים ללמוד את מסכת זו- זה יעשה שישבית הדבר ולא יצליח לעשות (ודלא כפירוש שיחות הר"ן אות סב, ועיין על הגמרא בסנהדרין שם בספר בית יעקב לרבנו אברהם דיין ע"ה שהיה מגדולי חכמי ארם צובא, שהעיר על דברי החיד"א במראית העין, ועיין עוד בכתר מלכות אות צ מה שכתב בזה מרן רבנו יוסף חיים ע"ה).

יזכנו ה' יתברך לדבוק בדרכיו ובמידותיו של מרן רבנו יוסף חיים ע"ה בעל הבן איש חי, ומי שזוכה ללמוד בכל יום שעה הלכות מהבן איש חי – אשריו ואשרי חלקו (כן כתב הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל ללמוד כל יום שעה בן איש חי, בשו"ת יחוה דעת חלק ז סימן ה בתשובה לאדם ששכח להניח את התפילין שלו יום אחד, מה יעשה לתיקון).

לצאת מאזור הנוחות (תשע"ט)

נאמר בפרשה "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" (דברים פרק כא פסוק י). ובהמשך הפרשה נאמר "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים פרק כג פסוק י). "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" – מהו הדבר רע שצריך להישמר אליו במחנה? אז כתוב בהמשך "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ.. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ.. וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ" (דברים פרק כג פסוק יג – יד), אולי זה הדבר רע? ממשיכה הפרשה "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים פרק כג פסוק טו). כיוון שכתוב פה "עֶרְוַת דָּבָר" למדו חז"ל שקדושת המחנה תלויה גם בניקיון המחנה, ואם המחנה לא נקי הקב"ה לא נמצא. נקי במובן הפיזי. אבל יותר מכך, נאמר: "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" ודורשים חז"ל (ספרי דברים פיסקא רנד, וכן בירושלמי פאה פרק א הלכה א), "דָּבָר רָע" – מלשון דיבור רע. דיבור רע הוא אבי אבות הלכלוך הרוחני, צואת הפה, הפרשות הפה, ניבולי פה ודברים כאלה. רכילות, לשון הרע, הם דברים ההורסים את קדושת המחנה, לא רק את קדושת המחנה במובן הפשוט של הדבר. מדובר על הלכידות החברתית, האחדות שיש בקרב המחנה, אומר הקב"ה: אני נמצא ביחד איתכם אם יש מניין, אבל אם אנשים רבים ביניהם בגלל דיבורים שמפרידים, בגלל לשון הרע ורכילות, דיבור רע – אומר הקב"ה: אני גם לא נמצא במחנה הזה ואת הסיכונים תיקחו. כאשר הקב"ה נמצא, הוא הולך לפני המחנה. אבל אם הקב"ה לא נמצא, אז מתקיים הפסוק "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר – וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ", מי שב מאחריך? – "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ" ובמקרה של דיבור רע הוא "שָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

הפרשה מתחילה "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ", וכיוון שהיום יום הפטירה של רבינו יוסף חיים, "הבן איש חי", נגיד דברים בשמו: "כי תצא" – מאזור הנוחות שלך, לצאת למלחמה. אין טעם לחכות כדי שהאויב יתקוף אותך. ועל איזה מלחמה מדברים פה? מדברים על המלחמה הרוחנית, מלחמה נגד יצר הרע "ושבית את שביו". היה צריך לומר "ושבית שבי ממנו", ומדוע כתוב "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"- את מה שהוא כבר שבה. אלא הכוונה, שיצר הרע כבר נלחם איתך ושבה אותך. צא מאזור הנוחות, צא מהבית, תעביר את המלחמה לשטח שלו ואז תוכל לנצח אותו. מהו השטח שלו? מה המלחמה עם יצר הרע? דורשים חז"ל על פי הפנימיות של התורה (ראה מדרש תנחומא וישלח אות ח), ששרו של עשיו שנלחם עם יעקב אבינו, הוא בעצם המלאך של אותה אומה, הכוח הרוחני של אותה אומה שאתה נלחם איתה, האידיאולוגיה הרוחנית שלהם, המעשים שלהם, הדברים הטובים שלהם הם הזכות שעומדת להם במלחמה. וכשאתה יוצא למלחמה אתה נלחם נגד האידאולוגיה הרוחנית, נגד המלאך שמחזיק אותם, נגד שרו של עשיו, נגד יצר הרע הרוחני הזה ולכן "שָׁבִיתָ את שִׁבְיוֹ" – צא להלחם בו ואז מובטח לך שתוכל לנצח את המלחמה הארצית – אלו דברי הבן איש חי. מלחמה עם יצר הרע היא המלחמה הקשה ביותר שלנו. והקב"ה מתהלך בקרב מחנינו להצילנו גם מהמלחמה של יצר הרע, בתנאי שניתן לו מקום, אם נאפשר לו את הכניסה, אם נאפשר לקב"ה לשכון במחנינו, בתוכנו, בתוך ליבנו, בתוך קירבנו, שנהיה גופנו, נשמתנו, רוחנו, מוחנו, ופינו נקיים ופנויים להכניס את הקדושה ואת דברי הקב"ה לתוכנו. אז יהי רצון שנזכה לנצח במלחמה הרוחנית ובתוך כך גם במלחמות הגשמיות. שבת שלום!