המזל שלי (תשע"ח)
מבטיחה לנו התורה: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד… ואהבך, וברכך, והרבך…" (דברים פרק ז פסוקים יב-טז) יש כאן ברכות על ילדים, על יבול, על צאן ובקר ועוד…
זה שכר עצום על קיום המצוות. "והיה עקב תשמעון..".
משאת נפשו של האדם זה בריאות, ילדים טובים ומוצלחים ופרנסה טובה. אלו הם שלושת הדברים – בניי, חיי ומזוני. אלו שלושת הדברים המובטחים בפרשה – עקב תשמעון.
אבל זה נוגד קצת את מה שאומרת הגמרא במסכת מועד קטן (דף כח עמוד א): אמר רבא כי לזכות לבנים, אורך ימים ופרנסה, אין זה תלוי בזכות של האדם אלא במזל. כמו שכתוב: "בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא אלא במזל תליא". יש אדם שעושה את הדברים נכון וטוב אבל מזלו לא שפר בתחומים של בריאות פרנסה וילדים.
הרבה הסברים נאמרו בפרשנים על כך. (ראה ילקוט הראובני פרשת עקב, ובשו"ת הרשב"א חלק א סימן קמח, וסימן תט, וברבנו בחיי בביאורו לדברים ח,יח, ובמהרש"א על שנת קנו עמוד א ד"ה אין, וברסיסי לילה לרבנו צדוק הכהן מלובלין באות מג, מכתב מאליהו ד עמוד 98) כתוב שהגמרא מדברת ביחיד, ואילו הפרשה שלנו מדברת בכללות עם ישראל, בציבור. אצל אדם יחיד – זה תלוי במזל. בציבור – כל עם ישראל זוכה בזכות קיום המצוות.
ישנם פירושים (ראה באלשיך הקדוש דברים ז,יג) שכל זה מדובר בחוץ לארץ, אבל בארץ ישראל שהיא מעל המזל, ובעם ישראל שהם מעל המזל, המזל לא שולט. זה בזכות זכות האבות.
ורבי חיים בן עטר בספרו אור החיים הקדוש (בביאורו לדברים ח, א) כותב: מכוח קיום כל המצוות אפשר לגבור אפילו על המזל. וזו המשמעות העמוקה של הדברים. אדם שעושה ופועל יכול לשנות אפילו את המזל שנקבע לו. כמו שכתוב: "צדקה תציל ממוות" (משלי י, ב) אפילו נגזר על האדם ח"ו דברים נוראים, מצוות הצדקה יכולה להציל. תורה, מצוות. מצוות מגינות לשעתן, והתורה גם לעתיד (ראה שבת דף קנו עמוד ב).
והראיה היא אברהם אבינו. מזלו לא שפר עליו, לא היו לו ילדים. והקב"ה אמר לו בזכות המצוות שעשית, בזכות הנסיונות שעמדת, אתה תקבל את כל מה שלא הצלחת לקבל בגלל צרות המזל (שבת דף קנו עמוד א) וזה מה שכתוב פה: "שמר ה' לך את הברית" את השבוע שנשבע לאבותיך, שהיא גוברת על המזל, שהיא גוברת על הכל.
מכאן למדנו שהאדם יכול לשנות במו ידיו את גורלו. במו ידיו יכול לשנות ולזכות לבריאות, להצלחה בפרנסה, בגידול הילדים ובחינוכם, ובכלל בילדים.
העומק של הדבר, הוא בעצם שהמזל הזה נקבע על פי אותו אדם, שהיה במצבו הרוחני הקודם. ועכשיו כשהוא השתנה, וחזר לקיים את המצוות, אז זה כבר חשבון אחר, זה איש אחר, ויש לו מזל אחר. (תשובות הגאונים הרכבי סימן שצ, ראה מהר"ל בדרך החיים פרק ד משנה טו, וראה בהרחבה במאמרו של הרב משה צוריאל האם יש מזל לישראל שפורסם תחומין כרך כו, ובכתב העת "לשעה ולדורות" שנת תשע"ב, ועיין עוד בספר נחמת ציון של הרב בן ציון מוצפי שליט"א עמודים עג-עט).
הדבר הקטן (תשע"ט)
בפרשה אנו מצווים לשמור את מצוות ה', ללכת בדרכיו וליראה אותו (ראה דברים פרק י פסוקים יב – יג). מהו הציווי הזה ללכת בדרכיו של הקב"ה, מהם דרכיו של בורא עולם, שהרי אלו צריכים להיות הדרכים שלנו. מהי הדרך המחברת בין שתי הקצוות – נקודת המוצא ונקודת היעד? בין דרכו של הקב"ה בעולם, דרך החסד, דרך הנתינה, דרך האהבה, דרך האמת, לבין דרכנו אליו, להתחבר אליו – אם נצעד בדרכיו, אם נלך בדרכיו נגיע עד אליו – מה הן דרכיו של הקב"ה?
בסוף הפרשה אומר משה רבינו את משפט המפתח שהדרשנים דיברו עליו רבות: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" (דברים פרק י פסוקים יב – יג). "מה ה' אלוהיך שואל מעמך", וכי מה מבקשים ממך? כלום! מה אתה עושה מזה עניין גדול? סך הכל ללכת בדרכיו, זהו! כל התורה כולה על רגל אחת – להידבק בדרכיו של הקב"ה. "מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ"? דבר קטן – "כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ". ופה שואלת הגמרא (ברכות דף לג עמוד ב) "וכי יראה היא דבר קטן?", משה רבנו אומר: "מה ה' אלוהיך שואל ממך", וכי מה שואל – רק ליראה. אכן, יראה היא הדבר הקטן שכל המידות הנדרשות כלולות בה, יראת שמים מביאה לכל הדרך ללכת בדרכיו, וכדברי הנביא (ישעיהו פרק לג פסוק ו): "יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" – דהיינו, ע"י היראה אפשר להגיע לאוצרות גדולים. יראת ה' היא הצעד הראשון, והצעד השני, השלב השני בעבודת ה' היא אהבת ה' והיא הרבה יותר גבוהה. ואם אדם עובד את ה' מתוך אהבה – הדברים נעשים קלים, פשוטים, לא כמעמסה אלא כדרך חיים.
יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' מאהבה. מתחילה ביראה ואחר כך מאהבה. והמטרה שלנו – ללכת בכל דרכיו, בכל מידותיו: מה הקב"ה חנון ורחום – אף אתה חנון ורחום. מה הקב"ה גומל חסדים – אף אתה גמול חסדים, מה הקב"ה סולח – אף אתה סולח, מה הקב"ה מרחם – אף אתה מרחם, מה הקב"ה מוותר לפושעים, אלו הן דרכיו – אף אתה תוותר. מה הקב"ה לא נפגע אם עברנו על דרכיו, הוא לא מעניש אותנו מיד – אף אתה נהוג עימהם בסבלנות ומתינות. נלמד מדרכיו של הקב"ה התנהגות טובה – בן אדם לחבירו ובן אדם למקום.(שבת דף קלג עמוד ב, סוטה דף יד עמוד א, וראה בספר "תומר דבורה" לר' משה קורדבירו המדריך בהרחבה על מידותיו של הקב"ה – רבים נוהגים ללומדו בחודש אלול כהכנה לקראת ראש השנה והשנה החדשה, וכרצון ללכת בדרכיו של הקב"ה).
