חכמת התוכחה (תשע"ח)

"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל במדבר, בערבה, מול סוף…." (דברים א,א). אומרים חז"ל (ראה ברש"י על פסוק זה): משה רבנו דיבר "דברים", דברים קשים, דברי תוכחות. אבל משה רבנו לימד אותנו איך להוכיח. להוכיח ברמז. הזכיר לאורך כל הפרשה ציוני מקומות בהם חטאו ישראל, כדי שיבינו את המסר של התוכחה.

תוכחה היא אחת ממצוות התורה "הוכח תוכיח את אמיתך ולא תישא עליו חטא". (ויקרא יט,יז) תוכחה היא מצווה מאוד קשה, יש בה הרבה תנאים. שלמה המלך בספר משלי (כד,כה)  אומר לנו: "ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב". אבל זה לא פשוט להוכיח.

שלמה המלך לימד אותנו "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט,ח)  לץ לא מקבל תוכחות. ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות (עיין במעיל צדקה לרבנו אליהו הכהן האיתמרי מאיזמיר בסימן תתשעו', וראה אמונה וביטחון לחזון איש פרק ג)  לץ לא מקבל. הפוך – התוכחה ללץ גורמת לדברים שליליים, לשנאה. רק תוכחה מועילה, לחכם, משיגה את מטרתה וגורמת אהבה. זה מאוד קשה.

רבי טרפון בתקופת בית שני אמר (מסכת ערכין דף טז עמוד ב): תמה אני אם יש דור שיכול לקבל תוכחה. ורבי עקיבא תלמידו אמר: תמה אני אם יש בדור מישהו שיכול להוכיח, מי שיודע להוכיח. ואם רבי עקיבא אמר על דורו, אז כל שכן בדורנו (ראה ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה ח).

אז מה? פסקה מצוות התוכחה?

משה רבנו לימד אותנו להוכיח ברמז, להוכיח באהבה, להוכיח לא באופן ישיר, כדי שהתוכחה תשיג את מטרתה. המטרה היא אהבה, שזה שמוכיחים אותו לא ישנא אותך, אלא דבריך יתקבלו.

ואומר שלמה המלך: "לא יאהב לץ הוכח לו, אל חכמים לא ילך" (משלי טו,יב) הלץ שלא אוהב לקבל תוכחות, הוא גם לא רוצה לשמוע דברי חכמים בכלל. הוא לא יודע להעריך את הדברים האלה.

לכן מצוות התוכחה היא מצווה מאוד קשה. היא מצווה שלא ניתנת לכל אחד (ראה בכתר ראש אות קמג לרבנו חיים מוולוזין שאם אין טבעו של האדם לדבר ב-רכות, פטור הוא מלהוכיח) ומשה רבנו בפרשה שלנו אומר: "הבו לנו אנשים חכמים ונבונים ואשימם בראשיכם" (דברים א,יג) "ואשימם בראשכם" דורשים חז"ל: אותם חכמים ונבונים שידעו להוכיח. תפקידם לדעת להוכיח בחכמה. ואם לא – האשמה מוטלת עליהם "ואשימם" מלשון אשמה (ראה רש"י שם).

כך אומר המדרש (דברים רבה א,י, וכעין זה בשבת נד עמוד ב): כל מי שיש בידו למחות באנשי עירו, באנשי משפחתו, בביתו, ואינו מוחה, נתפס בעוון הדור (וכן פסק הרמ"א ביורה דעה סימן קנז סעיף א) לכן תפקידם של המחנכים, תפקידם של המנהיגים, לדעת להוכיח כך הקהל יקבל את דבריהם באהבה, כי כל אהבה שאין עימה תוכחה אינה אהבה (בראשית רבה נד,ג).

הגאון הרב אלטר מאזוז ע"ה (היה הרב של מושב איתן לפני כשלושים שנה, והיה ידיד נפש של מור חמי הגאון הגדול הרב בנימין אביעד זצ"ל רבה של מועצה אזורית שפיר) בדרשותיו לבני מושבו לא היה נושא פנים לאיש, והיה מוכיחם על כל פירצה בחומות היהדות, עד שהיו אומרים עליו: "יש לנו שני רבי אלטר, אחד המוכיח בשער בקול גדול, ואחד שמדבר עימנו באהבה וקירוב" (אמרי נועם (יצא בתשרי תשע"ח) דברי פתיחה עמוד יג, ןכן בהקדמה לספרו אם למקרא, ובספרו אם למקרא בפרשת כי תצא על הפסוק: "וביערת הרע מישראל, וכל ישראל ישמעו ויראו", אמר הרב אלטר: אם אתה הרב מדבר "מקרבך" מעומק הלב, אזי דבריך יעשו פירות ויתקבלו ויבערו את הרע, כי ישמעו לך).

אז כמה דברים הלכה למעשה:

1. לא להוכיח את האדם בלשון נוכח, "אתה עשית", אלא לדבר כך: "אנחנו, כולנו צריכים להשתפר" (ראה קב הישר פרק סב).
2. לא להסתכל עליו מלמעלה, אלא ביחד, "עימו אנכי בצרה" (תהילים צא,טו). ועל משה כתוב: "וירד משה אל העם" (שמות יט,יד) וביחד איתם, הוא רואה בצרתם, וחי בחברתם – ואז הוא יכול להוכיח את החברים (ראה כעין זה ב-יד משה לרבנו משה כלפון הכהן ע"ה פרשת קדושים אות ו, וכן הוא בהקדמת כלי יקר לרבנו שמואל לאניידו זיע"א).
3. להוכיח בדברי מוסר ודוגמאות, מענינם ורחשי ליבם של השומעים ומענייני העולם הזה, ולא יוכיחם בשבט פיו בדיני גהינם (עוד יוסף חי דרשות למרן רבנו יוסף חיים זיע"א, בפתיחה השלישית).

ושים על לוח ליבך את דבריו של רבנו אברהם ענתבי ע"ה (בספרו אוהל ישרים, שער המוכיח עמוד 39) "ובכל דרשה שדורש, אם ירוויח שאיש אחד ישוב מעוון אחד- די בזה".

שבת חזון (תשע"ט)

פרשת דברים נקראת בכל שנה בשבת שלפני תשעה באב. משה רבנו מדבר בא' בשבט, ומתחיל לספר לעם ישראל לקראת כניסתם לארץ מקצת מההיסטוריה של ארבעים השנים שהיו במדבר. מקום מרכזי הוא נותן לחטא המרגלים, חטא משמעותי שהעונש החמור שלו – שדור המדבר לא יכנסו לארץ. ו"גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם" אומר משה בפרשה, גם אני נפגעתי קשות מחטא המרגלים (דברים פרק א פסוק לז). חטא המרגלים לא גרם רק לנדודי ישראל במדבר, אלא הוא מהווה גם את השורש לחורבן בתי המקדש בעתיד (ראה תענית כט עמוד א ובמדבר רבה פרשה טז אות כ). אומר משה רבינו במילים חריפות: "ביקשתם מרגלים? זהו חוסר אמונה – "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִים (דברים פרק א פסוק לב וברש"י). הרי הקב"ה נתן לכם מתנה טובה את ארץ ישראל (ברכות דף ה עמוד א). ביקשתם לבחון אותו, לבחון אותה? לראות את המתנה? זהו חוסר אמונה". אבל יותר מזה, אמרתם: "בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" לתת לנו את ארץ ישראל (דברים פרק א פסוק כא). נו באמת.." וממשיך משה ואומר: "התגובה שלכם מבטאת לא רק חוסר אמונה, אלא יש כאן גם חוסר ביטחון בקב"ה, הרי ה' ילחם ויתן לכם את הארץ".

ואומרת התורה בספר במדבר (פרק יד פסוק א), כשחזרו המרגלים וסיפרו בדמגוגיה גדולה מה הם ראו, "וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא", ואומרים חכמינו ז"ל, "אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם בלילה ההוא, בליל ט' באב, לכן אני אקבע לכם בכיה לדורות (תענית כט עמוד א ובמדבר רבה פרשה טז אות כ). ואכן מלמדים אותנו חכמים שחמישה דברים אירעו במהלך הדורות באותו לילה, באותו תאריך: נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר (תענית פרק ד משנה ו). וכן בהמשך הדורות דברים קשים קרו לנו דווקא בלילה הזה, כמו גירוש ספרד, התחלת מלחמת העולם הראשונה, גירוש גוש קטיף ועוד. וכי ברא הקב"ה זמן לא טוב, לילה לא טוב? או שמא המרגלים גרמו, שמא אנחנו גרמנו? אומר אור החיים הקדוש (דברים א פסוק לז) שאילו לא היו בוכים בכיה של חינם לא היה נחרב בית המקדש. בני ישראל היו נכנסים לארץ, משה רבינו היה בונה את בית המקדש ולעולם הוא לא היה נחרב ולא היה לנו תשעה באב. חמישה דברים האלו שקרו, אולי קרו בסיבתנו. הקב"ה לא ברא יום שלילי, הוא לא ברא את ימי בין המצרים ימי סכנה, ימים קשים לעם ישראל, מששת ימי בראשית, אלא מעשינו גרמו.

ואולי נבין את מאמר חז"ל בדרך זאת, כדברי השפת אמת (פרשת דברים שנת תרל"ד ד"ה כל דור): "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו חרב בימיו". איך אפשר להגיד? הרי היו דורות גדולים וטובים ולא נבנה בית המקדש בימיהם, באלפיים שנה האחרונות לפחות. זה כאילו נחרב בימיו? אומר השפת אמת שהכוונה "באמצעות ימיו", כל מי שלא נבנה בית המקדש באמצעות הימים שלו, הימים היו לבנים בבניין בית המקדש, כאילו נחרב בסיבתו – בימיו. הוא לא מילא את הימים שלו בתוכן חיובי שבונה את בית המקדש (הרחבה ברעיון זה נמצאת גם בספר עבודת ישראל פרשת נח ד"ה את קשתי; בני יששכר – אב מאמר ג אות יב).

בימים אלו שאנו בוכים על חורבן בתי המקדש ועל שנגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, אולי זו התובנה שלנו לשבת חזון, שבת שאנחנו מצפים ומתפללים לבניין בית המקדש. ולא רק מתפללים, אלא ממלאים את הימים שלנו בתוכן חיובי לבניין בית המקדש, להרבות באהבת חינם, שזהו התיקון לחורבן בית המקדש שנחרב בשנאת חינם (ראה אורות הקודש ג, עמוד שכד). להרבות באמונה ואהבת הארץ, "כי ירושלים אמנם תיבנה – כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה" (ספר הכוזרי מאמר ה אות כז). להרבות במסירות נפש לארץ ובניין הארץ, לשבח את הקב"ה על הארץ הטובה שנתן לנו – זה תיקון ובניין בית המקדש.

יהי רצון שנזכה בעצם, למלא את הימים שלנו בתוכן חיובי ויקויים בנו הכתוב שבית המקדש יבנה בימינו ממש בקרוב. שבת שלום.