הלחמניה ותיקון העולם (תש"פ)

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא פרק יב פסוק ג). למה דוקא ביום השמיני? אומר רבי חיים בן עטר בספרו "אור החיים" סוד גדול שחז"ל גילו לנו, סוד עמוק. חז"ל בפשטות אמרו שיעבור עליו שמונה ימים כדי שיהיה בריא וחזק יותר. אחרי שמונה ימים הוא קצת יותר חזק ויכול לקבל את הניתוח הזה, את ברית המילה (ראה דברים רבה פרשה ו אות א; מורה הנבוכים ח"ג פרק מט).

אומר האור החיים הקדוש (ויקרא פרק יב פסוק ג): "צריך לדעת מי גילה סוד זה כי בשמונה ימים יהיה בו כוח, לא פחות ולא יותר" – למה לא שבעה ימים? למה לא תשעה ימים? יש פה סוד שגילו לנו חז"ל והוא מה שכתוב בזוהר, שהוא כדי שתעבור עליו שבת ותגיעהו נפש החיונית הנשפעת בעולם ביום השבת ואז יהיה בן קיימא (ויקרא רעיא מהימנא דף מד עמוד א, וכן דף צא עמוד ב; וראה ויקרא רבה פרשה כז אות י).

אומר הזוהר, מה הסוד בשמונה ימים? בתוך שמונה ימים חייבת להיות שבת. ובשבת האדם מקבל נשמה יתרה, רוחניות מיוחדת. ובנשמה היתרה הזו טמון הכוח שמאפשר לו לחיות כל חייו בבריאות טובה, ולעבור גם את ברית המילה בתחילת ימיו.

אבל אומר רבי חיים בן עטר: הכוח הרוחני הזה שהשבת נותנת לילד הקטן הוא סוד ויסוד גדול בבריאה. דע לך קודם שבאה שבת היה העולם רופף ורועד, כיוון שבאה שבת – נתחזק ונח (זוה"ק ויקרא דף קעו עמוד ב). אומר אור החיים מצאנו סמך לזה. בכמה ימים ברא הקב"ה את העולם? ששה ימים. ומה הוא עשה ביום השביעי? הוא "שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות פרק לא פסוק יז). אז למה אנחנו אומרים שהעולם נברא בשבעה ימים? שבעת ימי בראשית שהעולם נברא? כי היום השביעי, השבת, הוא חלק מבריאת העולם. העולם היה רועד ונתרופף בסוף יצירתו ובריאתו בששה ימים. העולם היה חייב את המתנה הרוחנית הגדולה הזו הנקראת שבת כדי לחזק ולהתחזק (ראה אור החיים הקדוש בראשית פרק ב פסוק ב).

נמצאנו למדים שהרוח, הנשמה היתרה שניתנת באדם, היא המחזקת אותו. וזה הסוד הגדול שמלמד אותנו האור החיים הקדוש.

ועוד פירוש הוא אומר, ע"פ המדרש תנחומא (תזריע אות ה): שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא "איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם?" מה אתם עושים ברית מילה? הקב"ה יכול היה לברוא את הילד מהול. למה אתם נותנים צדקה לעניים? יכול היה הקב"ה לעשות אותם עשירים. הוא לא רצה! למה אתם מתערבים במעשיו של הקב"ה? אם הקב"ה היה רוצה לעשות אותם עשירים הוא היה עושה אותם. מה אתם צריכים לעבוד קשה ולעשות ברית מילה, זה נגד הטבע? אמר לו רבי עקיבא: "אמשול לך משל", ורבי עקיבא מצייר את זה בצורה כזו, שהוא הזמין אותו לסעודה, יחד עם כל החברים הפילוסופים והוגי הדעות והרבנים שרבי עקיבא הכיר, ולכולם היה על השולחן צלחת, כפית ומזלג ומפית ולחמניה, ולטורנוסרופוס, היה במקום לחמניה על הצלחת – שיבולים. אומר לו טורנוסרופוס: "מה זה? למה אתה מבייש אותי?" אומר לו רבי עקיבא: "זו האידיאולוגיה שלך. אתה שואל מעשיו של מי נאים? – הקב"ה עשה שיבולים, הוא לא עשה לחמניה. למה אתה לא אוכל את השיבולים?"

הוא אמר לו: "רבי עקיבא, מה אתה מבייש אותי? למה אתה נותן לי שיבולים? מי אוכל שיבולים? מה אני יכול לעשות איתם?" אומר לו רבי עקיבא: "זו התשובה לשאלה הפילוסופית שלך. הקב"ה ברא שיבולים כדי שאנחנו נעבוד. 10 מלאכות נשקיע בפת: זריעה, חרישה, וקצירה, וטחינה, ודישה, ולישה, ואפיה… עד שיהיה לנו לחמניה. הקב"ה רצה שנעבוד, הוא רצה לזכות אותנו. הקב"ה רצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. הקב"ה יכול היה לברוא את הילד מהול, את העני עשיר – הוא רצה שאנחנו נזכה במצווה ונעשה, נתקן עולם במלכות ש-די, נהיה שותפים בתיקון העולם, בבריאה, בעשייה, שיהיה לנו חלק".

יותר עמוק מזה, אומר אור החיים: הקב"ה נתן לנו מצוות לא תעשה ומצוות עשה. הסרת העורלה היא החלק של מצוות לא תעשה. האור הרוחני נכנס לאדם עקב מצוות המילה, עקב השבת שעברה עליו, שהיא המצוות עשה. אז יש לנו את מצוות לא תעשה – שבהן אנחנו פסיביים. אבל במצוות עשה שבהן אנחנו אקטיביים ועושים ומתקנים ופועלים, זוכים לקבל את תעצומות האור הגדול, תעצומות הרוח שמחזקות ומשלימות את הבריאה.

היה העולם רופף ורועד עד שהגיעה השבת. כשהגיעה השבת העולם קיבל יציבות, קיבל מעמד. עד השבת התינוק לא בריא כ"כ, וכשהגיעה השבת, כשנכנסה בו הנשמה היתרה של השבת, הרוחניות, ציווה אותנו הקב"ה, תעשו את המצווה, ברית המילה, כדי ללמד אותנו שבידנו להשלים, לתקן, לעשות, וכך נזכה לחזק את עצמנו ואת העולם.

ערב פסח (תשע"ט)

קרבן פסח קרב היה בבית המקדש בשעה זו בה אנו מתכוננים לחג. אנו יכולים לראות את התיאור הנפלא על אופן הקרבת הקרבן מפי נציב רומאי, בעדות שמסר ונשתמרה ונכתבה בספר שבט יהודה.

מחזה כזה מרנין, מאות אלפי אנשים שמגיעים לירושלים ולא אמר אדם "צר לי המקום" (אבות פרק ה משנה ה). זו הייתה האווירה לפני 2000 שנה בבית המקדש השני בירושלים.

אנחנו מתפללים שנזכה להקריב קרבן פסח בבית המקדש השלישי במהרה בימינו אמן.

המלחמה הגדולה שאנחנו נלחמים בחמץ, מנקים, מקרצפים, לא משאירים כל פירור, לקיים מה שהתורה אמרה "לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמות פרק יג פסוק ז). מה המקור של המלחמה הקשה שיש לנו בחמץ? ניקיונות אינסוף, ביטול חמץ, מכירת חמץ. אומר הזוהר הקדוש (ח"ב מ, ב): החמץ הוא סמל הגאווה שמחמיצה ומתפיחה. אנחנו נלחמים בגאווה, ביצר הרע שבתוך ליבנו – בכל ליבנו, בכל נפשנו ובכל מאודנו. אנחנו מצליחים במשך שבוע בשנה לבער אותו. זה סימן שאפשר להילחם בו ואפשר לבער אותו. אם שבוע אחד הסתדרנו בלי החמץ הזה, אפשר כל השנה. אם שבוע אחד הסתדרנו בלי הגאווה, אפשר כל השנה (עיין בשו"ת הרדב"ז סימן תקעו', ובשמחת הרגל לחיד"א לימוד א, ובספרו לב דוד פרק ל, ובמצודת דוד לרדב"ז אות קז).

נברך את עצמנו שכשם שזכינו לבער את החמץ מביתנו, כך נזכה לבער את הגאווה, את ההקפדה, את הכעס, את יצר הרע מקרבנו.