הקץ מתנוצץ (תשע"ט)

יעקב רוצה לגלות את הקץ (הסוף) לבניו. אך מנעו זאת ממנו. ביטוי לכך הוא צורת הכתיבה של תחילת הפרשה.

שואל רש"י (בראשית מז, כח) בשם המדרש: למה פרשה זו סתומה מכל פרשיות שבתורה? פירוש שאלתו: מדוע בתחילת הפרשה אין רווח בספר התורה, כמו שיש בכל התורה בין פרשה לפרשה, דהיינו: מדוע הפרשה הזו ממשיכה אחרי פרשת ויגש בלי שום רווח? אומר רש"י (בראשית מט, א) ביקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו, נסתלקה ממנו השכינה הוא אומר להם: "הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים" אבל בסוף הוא לא אמר להם.

אבל יעקב אבינו רמז.

נחקור ונעמיק ונמצא את הרמזים שרבותינו ניסו למצוא, מהו: "את אשר יקרה אתכם באחרית הימים", והפעם ננסה לדלות רמזים מברכת יעקב ליהודה:

יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ, יִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ:

גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ, כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ:

לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו, עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שילה שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים" (בראשית פרק מט, פסוקים ח-י).

שילה הוא אחד משמותיו של המשיח, כמו שאומרים חז"ל (בראשית רבה צט, ח) ובעל הטורים אומר: יבא שילה, בגימטריא משיח. (358) אנו מבינים שיש לנו רמז על בוא המשיח.

כשנעמיק בפרשנים נמצא בפסוק זה הרבה מאוד כיווני דרך לגילוי אחרית הימים והמשיח: "לא יסור שבט מיהודה", יהודה יהיה המנהיג, המחוקק. "עד כי יבוא שילה" – מהו? יש אומרים שילה = שהמלכות שלו (רש"י) יש אומרים שילה = מלשון שיליה, שליל, שפירושו העובר שעתיד להיוולד מיהודה – המשיח מיהודה (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי פרק מט סימן י עד כי יבא שילה -עד כי יבא בנו, כמו "ובשליתה" (דברים כח, נז), וראה גם ברד"ק ובתרגום יונתן בן עוזיאל).

וכך מסביר האבן עזרא: שילה כמו לא תשלה אותי. אל תשלה אותי, אומרת האישה השונמית לאלישע. אני רוצה ילד. אני רוצה שהשיליה שלי תוליד, תפעל. לכן הלידה נקראת "שילה", אומר האבן עזרא (אבן עזרא בראשית פרק מט פסוק י שילה כמו בנו, והה"א תחת וי"ו) הדקדקן הגדול.

ויש אומרים (שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מט סימן י וכן הוא אומר "ויטוש משכן שילו") ששילה זו העיר שילה. ומה קרה כשנחרבה שילה? "עד כי יבוא שילה" = עד שתחרב שילה. כשנחרבה שילה – קמה מלכות בית דוד וזה המשיח.

ויש אומרים (בעל הטורים בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י, וראה גם בביאורו של רבנו בחיי, שילה בגימטריא משה (זהר בראשית דף כה עמוד ב)) שילה זה משה רבנו. שילה בגימטריא משה (345) והמדרש התימני (הובא באוצר מפרשי הפשט כאן)  מסביר: שילה מלשון שלוה. שבימות המשיח לא ישא איש אל רעהו חרב. אלא כולם אוכלים ושותים ושמחים והתורה חוזרת ללומדיה. לפי זה: עד כי יבוא שילה = עד שתבוא השלוה במהרה בימינו.

ויש אומרים "עד כי יבוא שילה" – הרשב"ם (בביאורו לבראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י, וראה גם בחזקוני)  מסביר שרחבעם הומלך שם, באיזור שכם ושילה. ואז התפצלה המלוכה – רחבעם ממשיך את שושלת בית דוד, וירבעם את עשרת השבטים.

כך משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שביחד, מהווים את הגאולה וביאת המשיח.

בדעת זקנים מבעלי התוספות מוסבר ש- (בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק י: לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כלומר לעולמי עד כי יבא שילה שהרי יבא משיח שהוא משבטו) "עד כי יבוא שילה" הכוונה – לעולם.

ספורנו (בביאורו לבראשית מט, י) אומר: מילת שילה מורכבת משול, שוליים, קצוות. ומשורש ש.ל.ה = שלום. כלומר: 'השלום הסופי', סוף השלום, סוף ההיסטוריה, הוא: עד כי יבוא שילה, מסמל את סוף ההיסטוריה. "ולו יקהת עמים" – לו, לשילה הזה או ליהודה, כל העמים יקהלו לשמוע את דבריו, ירצו לשמוע את תורתו, את חכמתו, את משפטיו. ויש מסבירים "יקהת", מלשון שיניים קהות, כל העמים יחלשו לשמע שמו של המשיח, של יהודה.

ואומרים לנו חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת ויחי רמז קס ד"ה גור אריה יהודה ובעוד מדרשים) ברמז על אחרית הימים, שיהודה "כרע רבץ כאריה", דהיינו: הוא בטוח בעצמו. כשהוא יושב בארץ ישראל אין אף אחד שיכול להזיז אותו. הוא לא מפחד מאף אחד. ואת זה רואים כל העמים ומתאספים אליו לשמוע את תורתו. מרכינים ראש, מפחדים, קוהים שיניהם, כי האריה לא מפחד. האריה הולך בביטחון וכורע ורובץ ולא מפחד משום חיה שתבוא אחרי שהוא טרף או לפני שהוא טרף להפחיד אותו.

אבל חז"ל גילו לנו רק קצה מן הקצה. אומרים את הסוד רבי חיים בן עטר (בביאורו לבראשית מט, יא) "אוסרי לגפן עירו ולשורקה בני אתונו" יש כאן גפן ושורקה. שורקה מציין את קיבוץ הגלויות: "אשרקה להם ואקבצם" (זכריה י, ח).

אנחנו מדברים על שני תהליכים בתהליך הגאולה. תהליך טבעי ותהליך ניסי. ישנו תהליך קשה של: עני רוכב על חמור, "אוסרי לגפן עירו, ולשורקה בני אתונו" = חמור. וישנו תהליך ניסי – תהליך של אריה, תהליך שהקב"ה נמצא ביחד עם יהודה, ביחד עם המשיח ומלווה את המשיח. מלווה את עם ישראל לאורך תהליך הגאולה. רק אם יתנו לו להיכנס.

אומר יעקב ליהודה ולבניו: "האספו והגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים". סוד הגאולה, סוד אחרית הימים הוא שתבטחו בקדוש ברוך הוא, תתנהגו בביטחון בארץ ישראל כמו אריות. הארץ שלכם. התורה שלכם. התנ"ך שלכם. העולם כולו מצפה לשמוע תורה מכם, אתם אור לגויים, וזה הדרך לגאולה במהרה בימינו, אמן.

אסיפת הקיבוץ (תש"פ)

יעקב אבינו ביקש לגלות את הקץ ונסתתמה ממנו הנבואה, לא רצו מהשמים שהוא יגלה את הקץ (בראשית רבה פרשה צו אות א). יעקב אבינו אומר "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים…" (בראשית פרק מט פסוק א). הנה, הוא רוצה לגלות את הקץ "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" (שם, פסוק ב).

יש כאן כפילות בפסוקים: "הֵאָסְפוּ" ואחר כך חזר ואמר "הִקָּבְצוּ", "וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב" ושוב הוסיף "וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם". למעשה אומרים חז"ל שהסתתמה ממנו השכינה והוא בירך את הברכות כל אחד לפי עניינו רש"י ע"פ פסחים דף נו עמוד א ובראשית רבה פרשה צט אות ה). מה פשר הכפילות?

מלמד אותנו השפת אמת יסוד גדול (שפת אמת פרשת ויחי שנת תרס"ב): תדעו לכם, שכשמדברים על אחרית הימים חייבים אחדות כללית ופרטית. מה ההבדל אומר השפת אמת בין "הֵאָסְפוּ" ל"הִקָּבְצוּ"? – יעקב אבינו אומר להם תאספו! ואחר כך – היקבצו! המילה "הֵאָסְפוּ" היא נותנת לנו את הקונוטציה הרוחנית יותר, כמו הביטוי כשיוצאת הנשמה "וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" – הנשמה מתחברת לנשמות אבותיו. התרגום יהונתן אומר "הֵאָסְפוּ" = היטהרו, כדי לקבל ממני את הנבואה של אחרית הימים. "הִקָּבְצוּ" – במובן גשמי יותר, הגוף מתאסף ומתקבץ כדי לשמוע ליעקב. והדברים אמורים הן בגאולה הפרטית – לצאת מן המיצר הפרטי של האדם, והן בגאולה הכללית.

ומהי אחרית הימים שעליה מדבר יעקב? הפרשנים חלוקים, חלקם אומרים – זו גאולת מצרים, אחרית הימים – בסוף 430 שנה איך תיראה גאולת מצרים אחרי השיעבוד (פירוש דעת זקנים, חזקוני), וחלקם אומרים אחרית הימים אלו ימות המשיח (הרמב"ן ורבינו בחיי) – הימים שאנו נמצאים בהם, ואנחנו רואים את התגשמות חזון הנביאים לעינינו ונדרשת השלמה מצידנו לתהליך הגאולה של "הִקָּבְצוּ בְּנֵי יַעֲקֹב" – התאחדו. אי אפשר לזכות לשלימות הגאולה, אומר יעקב אבינו, ואפילו לדבר עליה בלי אחדות. במישור הפרטי, יציאת מצרים – יציאה מן המיצר הפרטי של האדם. כדי להיגאל צריך לאסוף את כל כוחותיו הנפשיים, וגם בגאולה הכללית – אסיפת כוחות נפשיים, זהו תהליך רוחני. לאסוף את השברים ולהיות מוכנים לקבל את הגאולה. לקבל פני משיח אחרי שאספנו את הכוחות, אספנו את נפשנו, אספנו עוז בנפשנו ויצאנו מן המיצר הפרטי למרחב (ע"פ תהלים פרק קיח פסוק ה).