איך מנצחים את הפחד (תשע"ט)

לאחר בכי של שנים, יעקב מתבשר שיוסף חי במצרים. ברור שיעקב רוצה לראות את בנו. כמו שאומר הפסוק: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (בראשית מה, כח) יחד עם זאת יש ליעקב איזשהו חשש (ראה אור החיים הקדוש בראשית מו, ג), ממה חושש יעקב אבינו?

"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.

אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (בראשית מו, פסוקים ג-ד). ה' אומר ליעקב 'אל תירא' אל תפחד יעקב, אני יודע שאתה חושש לעזוב את ארץ ישראל, אתה דואג מה יהיה עם המשפחה במצרים, בגלות. אתה לא רוצה שהשיעבוד (שהובטח בברית בין הבתרים לאברהם) יתחיל ממך… אתה רוצה להיקבר בארץ ישראל. ה' מרגיע אותו ואומר: "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה, "כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם" אומר האור החיים הקדוש: "גוי גדול" זה הסוד, זו מטרת היציאה לגלות.

את החשש של יעקב על העינוי בשיעבוד וקבורתו, עונה לו ה'- "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" אומר האור החיים הקדוש: הקב"ה אומר ליעקב, "עימו אנוכי בצרה", אני ה' יורד איתך, ואני יעלה אותך גם, את החשש מגלות מצרים מסביר לו ה' שיש סיבה, כי סוד ירידת מצרים הוא להפוך את ישראל לְגוֹי גָּדוֹל.

למה הקב"ה גלגל כך שבני ישראל ירדו ממצרים? כדי ללקט את ניצוצי הקדושה (ראה מבוא שערים בסופו בהגהות הרמ"ז (הרב משה זכות) והרב נתן שפירא (הרנ"ש) אות סג', ועיין גם במגלה עמוקות לפרשת ויגש על הפסוק: "אל תירא מרדה מצרימה") רק אדם גדול, נשמה גדולה, קדושה, עליונה, כמו יעקב אבינו יכול לעשות את הדבר הזה בארץ היותר שפלה, עמוקה וטמאה כארץ מצרים. רק עם ישראל שבכוח זה יוכל ללקט את הניצוצות שנתפזרו עוד מחטא האדם הראשון. ויהיה לגוי גדול שיעמוד על הר סיני במעמד הר סיני ומשה רבנו יגיד: "מי גוי גדול" (דברים ד, פסוקים ז-ח).

במישור האישי אומרים בחסידות: היציאה מן המיצרים הפרטיים, הצרות, הייסורים האישיים הצרים. אותה יציאה מן המיצרים תיקרא גאולה. גאולה פרטית וגאולה כללית. והיא יכולה להתבצע אך ורק אם הקב"ה נמצא איתנו במיצר. הוא גם יוציא אותנו אל המרחב. המיצר החומרי יזכה לגאולה אך ורק בזכות הרוחני שבקרבו. הנשמה שאסורה (קשורה) במיצר הזה. הרוחניות שאסורה – היא תצא אל המרחב (עיין בשם משמואל פרשת יתרו עמוד רנד בטור הימני – על יציאת מצרים שבכל יום).

הנשמה שבתוכנו, הרוחניות שבתוכנו – אומר הקב"ה בעצם אני שוכן בכם. אותה שכינה נמצאת ביחד עם כל מנין ומנין, יחד עם כל ציבור וציבור שמתפלל, הקב"ה משלים את המנין. כמו שהוא השלים את מנין בני ישראל בירידת יעקב למצריים. שהרי במנין השמות יש רק 69 יורדים, אך בספר דברים נאמר: "בשבעים נפש ירדו אבותיך למצרים" (דברים י, כב) הקב"ה השלים את המספר. אנוכי נמצא בתוך ה-70, אני נמצא בתוככם.

"שמנו קראת בשמך" (מתוך הפיוט: אין קצבה לשנותיך, מוסף לימים נוראים, ועיין עוד בשפת אמת פרשת שמות שנת תרל"ג) הקב"ה טבע את שמו בתוך עם ישראל. בישראל יש את האותיות א-ל. שמו של הקב"ה נמצא בתוכנו. ומה תעשה לשמך הגדול שמתחלל באומות? שזורקים בלוני נפץ ורקטות מעזה, שחופרים מנהרות בצפון? ואיפה שמך הגדול? אומר הקב"ה, שמי נמצא איתכם. "עימו אנוכי בצרה", הקב"ה לא יעזוב אותנו. 'באופן מובנה' הוא נמצא בתוכנו. וזו הסיבה לאופטימיות. זו הסיבה לגאולה. שמנו קראת בשמך, וזו הערובה לגאולתינו, נתפלל שבעזרת ה' תהיה לנו גאולה גדולה במהרה, אמן.

השבעים ואחד (תש"פ)

בפרשה מסופר על יעקב ובניו היורדים מצרימה. "כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים" (בראשית פרק מו פסוק כז). אומר רש"י: אם אתה סופר את היורדים למצרים אתה מוצא בכללם 69 בלבד. כי הסיכום מורכב מכל יוצא ירך יעקב מלבד נשי בני יעקב – 66. ושני בני יוסף שנולדו לו במצרים, ביחד עם יוסף זה עוד שלושה – סה"כ 69. ובפסוק נאמר: "כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים" – אז חסר אחד?

כבר רש"י אמר: זו יוכבד שנולדה בין החומות. והאבן עזרא שהתורה מעדיפה לכתוב מספר כולל ושלם. והרס"ג אומר – יעקב לא היה בחשבון, איתו זה 70. על כל פנים התורה מדגישה 70 נפש. כאשר כל אחד יודע את החשבון שהוא 69.

יש משמעות למספר 70 נפש, כמו שאומר רש"י (ע"פ ויקרא רבה פרשה ד אות ו), "נפש" זה לשון יחיד. ולגבי עשו כתוב "נפשות ביתו" בלשון רבים (בראשית פרק לו פסוק ו). רש"י מדגיש את האחדות – נפש אחת בלשון יחיד. כי כולם עובדים לא-ל אחד, לאידואולוגיה אחת. הם מאחדים. נפש אחת לכל השבעים.

אבל בר מן דין, שבעים נפש זה הבסיס להקמת עם ישראל. דוקא המספר שבעים הוא מזכיר לנו שיש כנגד נפש בית יעקב – 70 אומות העולם. בפרשת נוח התורה מדגישה ומפרטת את בני נח, הילדים של שם חם ויפת. ובכללם בחשבון הילדים של שם חם ויפת המוזכרים בתורה בשמותם – 70. והם הבסיס ל-70 אומות העולם. לעומת זאת, אנחנו אומה אחת בת 70 נפש, ככבשה אחת בין 70 זאבים, בין 70 אומות העולם – והקב"ה מצילנו מידם בכל הדורות (ראה פסיקתא רבתי פיסקא ט; תנחומא פרשת תולדות סימן ה).

אומה אחת שמבוססת על 70 יחידים שירדו למצרים לכור ההיתוך של העם כדי לקבל את התורה אח"כ ולהיות עם אחד, גוי אחד בארץ, שיש לו א-ל אחד, אדיאולוגיה אחת, שפה אחת, תרבות אחת, נפש אחת, רוח אחת (עיין זוה"ק ויקרא דף עג עמוד א), ועל ידי כך יכולה וחייבת לעמוד כנגד 70 אומות העולם ולהישאר לנצח נצחים בהסטוריה, כאשר 70 אומות העולם נעלמו ואינם – זה הכוח של עם ישראל שנוסד מ-70 נפש (ראה ילקוט שמעוני ירמיהו רמז שיב; ספר הכוזרי מאמר ב אות לג; אגרת תימן לרמב"ם פרק א; הקדמת ר' יעקב עמדין לסידור בית יעקב חלק ב).

אומר הקב"ה על עם ישראל "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות פרק ד פסוק כב). המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק יא), מסביר לנו דבר יסודי מאוד, שכשברא הקב"ה את העולם, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" – "בְּרֵאשִׁית", אומר המדרש (אותיות דרבי עקיבא אות ב): בשביל ראשית – עם ישראל נקרא רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֺ של הקב"ה (ירמיהו פרק ב פסוק ג). העולם נברא בשביל הכבשה האחת שעומדת בין 70 זאבים. עבור עם ישראל שנקרא "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל". אבל גם ל-70 אומות העולם יש ישות, יש כוח, יש מציאות – הם הרוב, אבל הם המשניים. אמנם נאמר "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" (במדבר פרק כד פסוק כ), יש כוח ל-70 אומות העולם כמו אותו כוח המאוזן כמו אותו כוח לעם ישראל, אולם העדיף הקב"ה את עם ישראל המאוחד שמורכב מ-70 נפש וקרא לו "בְּנִי בְכֹרִי" – העולם נברא בשבילך, העולם נברא בשבילנו. ונתן לנו הקב"ה את האפשרות, את הכוח, את היכולת, להתבודד בעולם מאוזן, כנגד 70 אומות העולם. העם העברי, שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד – זה הכוח שלנו (ראה בראשית רבה פרשה מא אות יג).

המספר 70 הוא הבסיס ליצירת עם ישראל. רק אחרי שיש 70 יחידים שיורדים למצרים ומתגבשים לעם, ניתן לומר שהעולם עכשיו הגיע לאיזון, לשלמות – כנגד 70 אומות העולם שכתובים בפרשת נח.

יהי רצון שהקב"ה ימשיך לשמור עלינו כבבת עינו, "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" (דברים פרק לב פסוק יא) – שהקב"ה ישמרנו ויגאלנו גאולה שלימה במהרה בימינו אמן.