המתנה האין-סופית (תשע"ט)
כל הבריאה התחילה ברצון של הקב"ה לברוא עולם. הרצון של הבורא, הוליד בסופו של דבר את העולם. הוא אמר – ויהי, והרצון הזה בא לידי מימוש בבריאת העולם.
ובבריאת העולם נתן הקב"ה מתנה טובה לכל הברואים, מתנה שקוראים לה רצון.
כוח הרצון הוא כוח אינסופי שניתן לנו. הרצון הוא המניע והמנוע של כל דבר בעולם. אם רוצים – אז יש. צריך רק לרצות. עלינו לרצות, לבקש, והקב"ה יתן. לרצות לעשות, עושים, והקב"ה מסייע.
אם נשים לב נראה שהכל מתחיל מהמחשבה, מהרצון, מהלב, מהמקום הכי פנימי באדם.
בשם האר"י מובא ש-'רצון' אותיות 'צנור' (עיין בעשרה מאמרות מאמר חיקור הדין חלק ד, ד, נחל קדומים לחיד"א בתחילת פרשת ראה, מעט מים לרבנו יוסף כנאפו ע"ה מערכת ע ערך ענוה אות ד, עמוד רעח, ועיין עוד במגן אברהם מטריסק פרשת וילך שבת תשובה, חלק ב עמוד תשי' במהדורת תשס"ו) הרצון של האדם הוא צינור שדרכו הקב"ה משפיע לנו את השפע, רק אנחנו צריכים לרצות (ראה שפת אמת פרשת בשלח שנת תרנ"א).
הרצון הזה קיים בכל הבריאה, הרצון קיים ב-חי, אך הפלא הגדול הוא שהרצון נמצא גם בצומח ואפילו בדומם. ממש כך… הצומח רוצה לצמוח. ואם הוא לא ירצה – הוא לא יצמח. אם מישהו רוצה שהצמח יצמח – אז הוא יצמח (ראה הגיונות אל עמי א של הרב עמיאל זצ"ל רבה של תל אביב, עמוד קיב במהדורת תרצג').
בפרשתנו יש דוגמא מובהקת לכך. אנו רואים שהארץ, הדוממת, לא רוצה לעשות את ציווי ה' במלואו. כך נאמר ביום השלישי (בראשית א פסוקים יא-יב): "ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו על הארץ ויהי כן, ותוצא הארץ… ועץ עושה פרי…".
רש"י מיד מצביע על כך שיש הבדל בין הציווי לביצוע: הקב"ה ציווה את הארץ שתוציא עץ פרי עושה פרי, אבל הארץ עשתה רק עץ עושה פרי. כלומר שהעצים יעשו פירות.
אבל גברת ארץ! הציווי היה שונה? הציווי היה "עץ פרי עושה פרי", שטעם העץ כטעם פריו. שגם העץ הוא פרי? מה הסוד הטמון פה? ומדוע הארץ המרתה את פי הקב"ה ולא עשתה כן?
את הסוד מגלה לנו הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בספר אורות התשובה פרק ו פיסקה ז: העץ הוא האמצעי, הפרי הוא המגמה, המטרה. ביקש הקב"ה שבכל הבריאה לא יהיה הבדל בין האמצעי למטרה, שהאדם ירגיש את טעם הפרי בעץ, את טעם המטרה באמצעי, וכך יהיה יותר קל לחיות. הוא לא צריך לעבור דרך קשה ולסבול הרבה כדי להגיע למטרה, הוא ירגיש את התוצאות, את הפירות, כבר בתחילת הדרך. אבל הארץ לא רצתה לעשות כך וטעמה עימה. ואומרים חז"ל שלכן קוראים לה ארץ. 'ארץ' מלשון 'רצון' (בראשית רבה ה, ז) יש לדומם רצון (ראה חפץ חיים על התורה פרשת וישלח בביאורו לבראשית פרק לב פסוק יד) יש לארץ רצון. ועובדה, פעם אחת היא לא רצתה לעשות את מה שהקב"ה ציווה – וטעמה עימה. מהפעם המיוחדת שבה הארץ לא רצתה ניתן להבין שבשאר הפעמים – הארץ רוצה. כל מה שהארץ מוציאה לנו זה מרצונה.
אז יש איזשהו רצון לדומם. קל וחומר לחי ולמדבר. מכאן נלמד שכח הרצון הוא יסוד העולם. על זה כיוונו חז"ל בפסוק הנפלא שדוד המלך אמר לנו: "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" (תהילים קמה, טז, ועיין מצודת דוד ומלבי"ם שם) הקב"ה נותן לכל חי רצון. הרצון הוא כוח החיים, הרצון הוא הכוח המניע, הכוח הגורם את כל הפעולות בעולם. יהי רצון שנדע לרצות-ולממש. להפעיל את כוח הרצון ולהשתמש בו. כי כוח הרצון הוא חלק מחלקי הנשמה שלנו, שכוחו לא מוגבל, הוא אינסופי (עיין באורות התשובה ט,א) אם רק נשכיל לרצות הקב"ה יפתח את ידיו וישביע לכל חי את מה שהוא רוצה. ולכן זהו פסוק מאוד מרכזי בתפילה, עד כדי כך שמי שלא כיוון בו צריך לחזור ולאומרו בכוונה (עיין בבן איש חי הלכות שנה א פרשת ויגש הלכה יב).
יש עוד דבר חשוב שעלינו לדעת על כח הרצון: הרצון להצליח, הרצון לעשות, הרצון ליצור, הוא כוח שנתן לנו הקב"ה, אולם אצלו: הוא ורצונו אחד, אבל אצלנו לפעמים אנחנו ורצוננו הם לא אותו דבר. לפעמים יצר הרע, הנחש, משתלט עלינו ואין לנו רצון לרצות את מה שהקב"ה רוצה. יכולים להיות בנו, לפעמים שני רצונות שונים. מוטלת עלינו עבודה לברר את הרצון הפנימי האמיתי הנשמתי שלנו הדרך לברר רצון טוב הוא לבדוק אם הוא נצחי ואין-סופי.
אז אנחנו מתפללים שיעלה הרצון מלפניו שאנחנו נרצה. ובכך יזרים לנו הקב"ה שפע חיים, ברכה, שמחה, כפי מידת הרצון שיש לנו, אמן [ועיין עוד במה שכתבתי על הרצון בחוברת זו בראשית שנת תש"פ, וראה גם מה שכתבתי בפרשה מדברת אלי, ויקרא שנת תשע"ז]
אין דבר העומד בפני הרצון (תש"פ)
פרשתינו מספרת על בריאת שמים וארץ, על בריאת העולם. ומלמדת הגמרא: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו (ראש השנה יא עמוד א). היה להם רצון להיברא. לבורא היה רצון לברוא עולם, "הוּא אָמַר וַיֶּהִי" (תהלים לג, ט), אבל גם לבריאה יש רצון להיברא (ראה אוצר הגאונים, ראש השנה, שם). וזה חידוש של היהדות, שגם לדומם, לצומח ולחי וכמובן למדבר יש רצון, יש דעה, יש מה להגיד. אחרת איך העולם היה נראה אילו היה נברא בכפיה? חכמים מלמדים אותנו שבין החטאים הקדומים גם הארץ חטאה. חֶטְאָהּ היה בכך שהקב"ה ציווה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ" (בראשית א, יא), ופירוש הדבר שהארץ תוציא עץ שבו עצמו יהיה טעם פריו (רש"י בראשית א, יא). ואילו היא בפועל לא עשתה כן, אלא "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי" (בראשית א, יב) – כלומר, היה פה שינוי רצון מהמגמה הראשונית, העץ אינו פרי אלא עושה פרי, שאין טעם העץ כטעם הפרי, הפרי נאכל ואין העץ נאכל (ילקוט שמעוני בראשית א רמז ח), מלבד האתרוג והפלפל שטעם עצו ופריו שווה (סוכה לה עמוד א). המשמעות של העץ והפרי היא המשמעות של אמצעי ומטרה. העץ הוא אמצעי על מנת להוציא את הפרי – התוצר המוגמר, שהוא המגמה שלשמו נטעו את העץ. כל מציאות העולם מורכבת מאמצעים ומטרות – מעשים ופעולות שהם אמצעים המביאים למימוש המטרות (אורות התשובה פרק ו אות ז).
אבל זה מעלה שאלה, האם יש לארץ רצון? עצמאי? ואם כן, מה הגבולות שלו? ויש לה בחירה? ואכן כן, זה דבר שהיהדות הנחילה לכל העולם שיש רצון אפילו לדומם. עד כדי כך שפוסק "הבן איש חי", שאדם צריך לכוון בברכת "המוציא לחם מן הארץ", שהמילה "ארץ" היא מלשון רצון, שהארץ רוצה להוציא לחם והיא רוצה לממש את ייעודה (בן איש חי הלכות, שנה ראשונה, פנחס א).
הבריאה כולה – ההרים, גרמי השמים, הצמחים, בעלי החיים ובני האדם, "ששים ושמחים לעשות רצון בוראם" (ע"פ ברכת הלבנה). מי שרוצה לעשות – עושה את הדברים בשמחה! הרצון הוא כח שטבוע בנו. הרצון לחיות, הרצון לעשות, הרצון לקיים, עליו עומד הכל. אחד מהחלקים הגבוהים של הנשמה שלנו הוא הרצון (ראה עין איה שבת ב פרק תשיעי אות סז). אי אפשר להגדיר אותו במילים. אי אפשר למשש אותו, אי אפשר לתפוס אותו אבל אפשר להשתמש בו ולרצות ולרצות ולרצות. ככל שרוצים יותר הקב"ה נותן לנו יותר ויותר, ואין לך דבר העומד בפני הרצון (על פי הזוהר הקדוש חלק ב דף קסב עמוד ב). "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה טז) – לפי מידת פתיחת הידיים שלנו ברצון הלב כך יתן לנו הקב"ה הרבה שפע, הרבה רצון (עיין בניהו על תיקוני הזוהר תיקון יט דף לא עמוד א). וזהו סוד מאמר חז"ל "מעשה בראשית לדעתן נבראו" – ברצונם.
הרב קוק זכר צדיק לברכה, מלמד אותנו עד היכן מגיע כוח הרצון של האדם (אורות הקודש א, עמוד פג): "אם תרצה בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום. הסתכל בעדן החיים השמיימים, איך הם מתפלשים בכל פינה וזוית שבחיים הרוחניים והחומריים שנגד עיני בשרך ונגד עיני רוחך". בכוחו של האדם, אם ירצה – להשיג השגות נפלאות, מיוחדות, עליונות. הוא יכול לראות שכינה מתגלית בעולם הזה! ממשיך הרב קוק ומעודד אותנו להתרומם מעלה: "עלה למעלה, עלה! כי כוח עז לך! יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם – פן יכחשו לך, דרוש אותם – וימצאו לך מיד!".
ניקח את הדברים לעצמנו ונברך את עצמנו שנדע לחזק את הרצון שלנו. כל החיים כולם הם רצון אחד גדול. ואומר האר"י הקדוש: רצון אותיות צִנוֺר, כי הרצון הוא צינור החיים שלנו (ראה קהלת יעקב ערך רצון). באותה מידת הרצון שיש לך הקב"ה משפיע עליך שפע דרך הצינור הגדול. כפי קוטר הרצון כך קוטר הצינור של השפע. תרצה יותר – תקבל יותר.