תפקידנו כאומה בארץ – לתקן עולם במלכות ש-ד-י
בסוף פרשת חוקת מתחילה התורה לברר לנו את ההתמודדות שיש לעם ישראל עם העמים – ראשית כל במלחמת סיחון ועוג, מלחמה המבטאת לפי הסברו של המהר"ל מאבק בין כמות לאיכות, בין חומריות לרוחניות. הקטן האיכותי-הרוחני גובר על הענקיות הכמותית-חומרית (עפ"י נצח ישראל עמוד כ"ד). בפרשתנו מבררת לנו התורה את הרובד הרוחני של התמודדות זו, במאבק מול עמון מואב ומדין.
לאחר שראה בלק "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי", כתוב בתורה: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן: עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא" (במדבר כ"ב ב'-ד'). האם פחדו של מואב היה מוצדק? הלא באופן פשוט לא היתה צפויה למואב כל סכנה מישראל, שהרי כאשר קרבו ישראל לגבול עמון ומואב נצטוו בפירוש מפי הקב"ה שלא להתגרות בהם ולא להילחם בהם (דברים ב', ט' וי"ט), וידוע שהמואבים הכירו אזהרה זו (שופטים י"א, י"ז; רמב"ן במדבר כ"ב, ג'). מהי אם כן סיבת הפחד של מואב מעם ישראל? האם זו היתה טענה כלכלית? מדינית? צבאית? מיהו אותו בלק ומהי תפיסת עולמו?
נראה שתפיסת עולמו של בלק מקופלת בפנייתו הראשונה לבלעם ובהצגתו את הבעיה: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי" (במדבר כ"ב, ה'). וראה זה פלא, דבריו של בלק חוזרים ונשנים בתחילת דברי בלעם לקב"ה: "הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ", דבר המלמד כי יש לכך משמעות ותוכן פנימי, וכביאורו של 'בעל העקדה':
"באומרו 'הִנֵּה הָעָם': הראה את עצמו כאילו לא ידע שהיה העם הזה חשוב …רק עם סתם כיתר העמים אשר אין להם שם מיוחד[1] …באומרו 'הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם': כאילו לא ידע שהוא יתעלה בכבודו ובעצמו הוציאם בכח גדול וביד חזקה[2] …אומרו 'וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ': הורה שהם אומה בלי סדר והישרה בעניניהם ואין שוה להניחם לפי שאין בהם טוב אחר, רק ריבוי, שהם מכסים את עין הארץ כמנהג ברבוי הארבה ודומיהם[3] …ואמר 'קָבָה לִּי': כי היא הפסד הצלם והדמות אשר אליהם (=בגללם) תמשך הרדייה והממשלה על כל הבריות" (עקידת יצחק שער פ"ב עמוד ק"ט וכעין זה ביאר באלשיך הקדוש, והשווה לילקו"ש בלק רמז תשס"ה וסנהדרין צ' ע"א: בלעם – בלא עם).
תפיסתו של בלק, אותה הוא הולך ומפרסם, היא טשטוש עוצמתם ומעלתם הידועה של ישראל, וניתוק הקשר שבין עם ישראל לאלוקיו. וכך הוא אומר לבלעם: "אם האנשים הללו נראים בעיניך כעם, הרי דע לך שאין להם זהות מיוחדת, אין להם היסטוריה. למעשה אין כאן בכלל עם שיצא ממצרים על ידי אלוקיו, יש כאן בסך הכל ריבוי של אנשים שכוונתם היא ללחוך את עשב השדה ובכך הם מאיימים על האנושות כולה – ממש כמו הארבה שמכסה את עין הארץ".
מכאן מבוא להבנת השנאה התהומית של אומות העולם לעם ישראל. שנאה זו של אומות העולם את ישראל, על שום מה? והתשובה היא, שלעם ישראל יש תפקיד לתקן את העולם כולו, למלא אותו במוסר, בצדק וביושר. על מנת לתקן את העולם, צריך שיהיה ערך עצמי לעם ישראל כעם נבדל משאר העמים, ומתוך כך כשלב שני להשפיע על אומות העולם – זאת משום שכדי שמציאות תתעלה, צריך שיהיה לה לאן לעלות. במילים אחרות, עם ישראל כביכול בונה "דגם ליצוא" שיכול להוות דוגמא בכל אורחות חייו לשאר כל האנושות (ראה אורות, למהלך האידאות בישראל פרק ב'). מדרגה מיוחדת זו עם ישראל קיבל בקבלת התורה, והיא זו הגורמת לשנאה, כדברי הגמרא: "למה נקרא שמו סיני? שממנו ירדה שנאה לאומות העולם" (שבת דף פ"ט ע"א; וראה במדבר רבה כ"ב, ב'; רמב"ן דברים ל"ב, מ"א; איגרת תימן, מהדורת הרב י. שילת עמ' קי"ח-קי"ט).
בכל פעם שעם ישראל עומד להופיע על במת ההיסטוריה כאומה בארץ ישראל, קם מי שמבקש לבטל את קיומה כאומה, כעם סגולה, כמי שנושא את אור ה' בעולם. כך היה כאשר החל יעקב אבינו לשוב לארץ כנען על מנת לשוב אל משפחתו וזהותו בדרך להקמת עם ישראל – דוקא אז ביקש לבן[4] לעקור את הכל. וכן בפרשתנו על רקע יציאת ישראל מן המדבר והופעתו כאומה בין האומות, הגוים שלחו לקרוא דוקא לנביא אומות העולם בלעם – ה"בלי עם". אותו נביא שמכיר במעלתם המיוחדת של ישראל[5] ודוקא משום כך מקנא בהם וחפץ לבלוע את העם כולו (ראה סנהדרין דף ק"ה ע"א) – זוהי השנאה שאיתה אנחנו נפגשים בפרשה שלנו (עפ"י שפת אמת בלק שנת תרמ"ה).
כך גם בימינו כאשר עם ישראל חוזר לארצו ומקים את מדינתו, אנחנו רואים כמה אומות העולם חוששים מפני התוכן המוסרי המחייב שעם ישראל מייצג לעומת ההפקר המוסרי בו האומות רוצות לנהל את חייהן, ולכן הם משקיעים את כל הכלים העומדים לרשותם על מנת לבטל את המוסר האלוקי שאנחנו מבקשים להנחיל. וזהו שדוד המלך שואל "לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק, יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ" – מהי הסיבה לכך שהגויים מתאחדים כדי להילחם על ה' ועל משיחו? מהי בקשתם? "נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ" (תהלים ב', א'-ג'). ייחודיותו של עם ישראל היא בכך שהוא כלאום מייצג ערכים מוסריים, וכל בקשתם של הגויים היא לבטל את המוסר הזה (אורות התחיה פיסקה ב' עמ' מ"ט-נ'). ומכאן, לגודל האחראיות המוטלת עלינו בעת הזאת להיות למקור האורה לעולם.
מוסיף המדרש (תנחומא בלק אות ג' ותנחומא ישן בלק אות ה'), שמואב ומדיין היו במצב של שנאה ומלחמה ביניהם, ובלק הולך לזקני מדיין, מרחק עצום, ואומר להם: "בואו עיזרו לי". אז זקני מדיין אומרים לו: "בוא נלך כולנו, עם זקני מואב", וזקני מדיין הולכים לבלעם. מה הם אומרים לו? "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם", אומר בלעם לבלק: "וכי מה אכפת לך? מה הטענה המדינית-הצבאית? נו יצא ממצרים". הם ממשיכים לומר לו: "הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ" – "נו מה אכפת לך?" בלק מוסיף: "ועתה יֹשֵׁב מִמֻּלִי"! – "אז מה? הוא רק רוצה לעבור" עונה בלעם. בלק מתחנן לפניו: "לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה… אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ". "הָאָרֶץ" בה"א הידיעה. אומר המדרש: "לא היה מבקש אלא לגרשם – שלא יכנסו לארץ" (במדבר רבה כ', ז'). כל מה שבלק המדינאי הגדול, המלך, רוצה – שעם ישראל לא יכנס לארץ ישראל. מה אכפת לו אם באמת יכנסו לארץ?
אומר הזוהר הקדוש, ארץ ישראל מאחדת את עם ישראל. אם עם ישראל יכנס לארץ ישראל, אין באמת לשבעים אומות העולם מה לעשות כנגד עם ישראל. שבעים אומות העולם הם כח כנגד עם ישראל. אם עם ישראל יכנסו לארץ הם יהיו מאוחדים, "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז', כ"ג; דברי הימים א' י"ז, כ"א). אומר בלק, כל מה שמעניין אותי הוא לא לתת להם את האפשרות להתאחד (זוה"ק ח"ג צ"ג ע"ב; וראה שם משמואל בלק תר"ע ותרע"ג; סנהדרין דף מ"ד – "כל ישראל ערבים זה לזה" חל מכניסתם לארץ ישראל).
בזוהר הקדוש מבואר שכוחם של בלעם ובלק הגיע מעמלק (זוהר הקדוש כי תצא דף רפ"א ע"ב). הדבר רמוז בסוף האותיות של בלעם ושל בלק, שביחד מרכיבים את המילה עמלק. עמלק הוא עם שכוחו בהפרדה, הוא יודע להפריד, ולכן אומרת התורה: "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַָה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר", ודרשו חז"ל: "כָּל זְמַן שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק בָּעוֹלָם, לֹא הַשֵּׁם שָׁלֵם, וְלֹא הַכִּסֵּא שָׁלֵם. אָבַד זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, הַשֵּׁם שָׁלֵם וְהַכִּסֵּא שָׁלֵם" (תנחומא סוף כי תצא). יש לנו מלחמה בעמלק, מלחמה בכוח הפירוד. כך, גם בן בנו של עמלק, המן, אומר: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" (אסתר ג' ח'), הוא יודע שאם ישראל יתאחדו אין לו סיכוי.
את מהלך האיחוד הזה יודע לעשות בלק. הוא פונה לזקני מדיין, למרות שהיה ביניהם סכסוך ארוך שנים על שטחים ועל נושאים אחרים, הנה הוא פונה אליהם: "בואו נתאחד". אויבי ישראל מתאחדים כי הם יודעים שכך הם יוכלו לנצח. אם עַם ישראל חס וחלילה לא יודע להתאחד – האויבים שלו יודעים להתאחד. בלק עם זקני מדיין ובלעם עושים קואליציה ביחד, וכשהם מתאחדים הם גם יודעים להפריד את ישראל מאביהם שבשמים. וזה מה שקרה בסוף הפרשה, בלעם יועץ לו, בוא נפריד משפחות, בוא נביא את בנות מואב כדי להפריד משפחות, בוא נפריד את ישראל מאביהם שבשמים, בוא נסכסך בתוך ישראל. בעבר זה היה כך, שבלק ובלעם ידעו להתאחד, וכך גם בימינו. אמנם אנחנו יודעים להתאחד. איפה? בארץ ישראל. התשובה שלנו מאז ולתמיד – האחדות. כאשר עם ישראל מאוחד, אין שום אומה ולשון יכולים לנצח אותנו.
[1] בלק אינו מוכן לקרוא להם 'בני ישראל' כי הוא מבין שהקריאה בשם הזה, היא הכרה בתפקידם בעולם, וכדברי המלבי"ם על פחדם של מואב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "ששם זה (=בְּנֵי יִשְׂרָאֵל) מציין מעלתם והיותם מובדלים בדת מיוחדת ובגויים לא יתחשב, ואין שנאה כשנאת הדת". התיקון להשקפה שגויה זו – בברכות בלעם הם נקראים בשמם המפורש – יעקב וישראל.
[2] התיקון להשקפה שגויה זו – בברכות בלעם נאמר: 'אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם'.
[3] התיקון להשקפה שגויה זו – בברכות בלעם נאמר: 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל' וכו'.
[4] זהו אותו לבן שלפי התרגום יונתן (במדבר כב, ה) והמדרש תנחומא (ויצא כג) הוא בעצמו בלעם. ובשער הגלגולים מוסיף שלבן התגלגל בבלעם ואח"כ התגלגל בנבל הכרמלי ואח"כ התגלגל בברזילי הגלעדי (שער הגלגולים הקדמה לו, וראה שם כב וכט; שער הפסוקים במדבר כד, ג). אמנם בשער הפסוקים (ויצא) מבואר שלבן היה סבו של בלעם. וראה אבן עזרא (בראשית לו, לב) שביאר שלא היה בלעם בנו של לבן, אלא שהיו לבן ובלעם דומים בהנהגותיהם בענין הניחוש ושזו כוונת הגמרא בסנהדרין (קה.) שבעור הוא לבן, ועיין עוד בבן יהוידע שם.
[5] בשונה מבלק שאמר: "הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם" – שטוען שאנחנו עם סתמי וכו' ומנסה לטשטש את מעלתו המפורסמת של עם ישראל, לעומתו, בלעם אומר לקב"ה: "הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם" – בה"א הידיעה, כי בלעם, בתור נביא האומות יודע היטב מיהו העם הזה, מהי ההיסטוריה שלו ומיהו אלוקיו ואינו יכול להתכחש ולהסתיר זאת.
