המסר של הרב אליהו זצ"ל "אחדות"
היום יום הפטירה של דודי, מורנו ורבנו מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
יום אחד שאל אותי הרב: "תגיד, מה הם שלושת ה'כַפִים' שמוציאים את האדם מן העולם?" (עפ"י אבות ד', כ"א). אמרתי: "כוסו כיסו וכעסו" (עפ"י עירובין ס"ה ע"ב). אמר לי הרב: "לא". אמרתי: "כבוד, כסף, כעס". אמר לי: "לא". אמרתי לו: "מה הרב מתכוון?" אז הוא אמר לי: "כסף, כסף, כסף". כל מה שקרה לקורח היה בגלל עשירותו (פסחים קי"ט ע"א).
וכך סיפר הרב, ששמע מחכם מנשה שלו ע"ה, ששמע מפיו של ה'בן איש חי' זיע"א, שתיאר את הדברים כך (דברי מרדכי, קרח, עמ' קי"ג-קי"ד): בתחילה היתה אשתו של קורח עשירה מאוד, שהרי מובא בגמרא (סנהדרין ק"י ע"א), שהיה לבעלה אוצרות של שלוש מאות חמורים מלאים כסף וזהב. והיתה אשתו מתפארת בתכשיטיה ועושרה בפני כל נשות ישראל. כשהיתה פוגשת את ציפורה אשת משה, היתה לועגת לה ואומרת: "ראי לאן הגיע בעלי, לאיזו רמת חיים הביאני, ואילו את – אין לך אפילו טבעת קלה". אמרה לה ציפורה, שהיא זכתה בעושר הגדול ביותר בעולם, היא התורה של משה רבנו שנקראת על שמו, והתעלמה מן הדברים.
וכשביקש הקב"ה לכתוב את התורה על לוחות האבנים, הביא למשה רבנו אבן סנפירינון, שהיא האבן היקרה ביותר בעולם. אמר לו הקב"ה להכין מן האבן את הלוחות, ואת השאריות לשמור לעצמו (שמות ל"ד, ג'). לקח משה את השארית מן האבן, ולא ידע עד כמה היא יקרה (ראה נדרים דף ל"ח ע"א). הביא אותה לציפורה, ואמר לה: "לכי ועשי לך טבעת אצל אהליאב". כשראה אהליאב את האבן – נדהם. אמר לציפורה שזהו היהלום היקר ביותר בעולם, ונתפרסם הדבר. כשענדה ציפורה את הטבעת, עזבו כל הנשים את אשתו של קורח, ורצו לראות את האבן המיוחדת בטבעתה של ציפורה. נעלבה אשתו של קורח, וקינאה בציפורה. מחמת אותה קנאה, מיד רצה לבעלה, הסיתה אותו, והוא יצא למחלוקת. וכדברי התרגום על המילים: "וַיִּקַּח קֹרַח" – "וְאִתְפְּלֵג קֹרַח" – קורח התפלג (אונקלוס).
אסון המחלוקת הוא דבר מאוד מאוד גדול. אסון גדול לחברה, למשפחה, לאדם בעצמו (עפ"י רש"י). על מה בסוף רבים? מה יוצא מזה? אפילו עושרו של קורח נבלע באדמה, כמוהו, כמו משפחתו. ואומר המדרש (ראה תנחומא קרח אות ג'; במדבר רבה י"ח, י"ג), גדול עונשה של המחלוקת שכולם מפסידים. לעומת בית דין של מעלה, שמענישים רק מגיל עשרים שנה, ובית דין של מטה מענישים מגיל שלוש עשרה שנים. כאן אפילו תינוקות נבלעו באדמה. כל-כך קשה היא המחלוקת.
מהי אם כן האחדות הרצויה? התפיסה השטחית אומרת ששלום פירושו הסכמה כללית בדעות ובמעשים. ולא היא. חז"ל אמרו שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם (ברכות ס"ד ע"א), אבל אין הפירוש שאין מחלוקות וכולם מסכימים לדעה אחת, אלא "הריבוי של השלום, הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויבורר איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו" (עין איה ברכות ב', פרק ט' אות שס"א).
כיצד נעשה השלום? כתוב בגמרא (ברכות דף נ"ו ע"ב): " אָמַר רַבִּי חָנָן: שָׁלֹשׁ שְׁלוֹמוֹת הֵן – נָהָר, צִפּוֹר וּקְדֵרָה". הבן איש חי מסביר שיש כאן שלושה סוגים של שלום: הדרגה הנמוכה ביותר היא שלום של ציפורים – הציפורים מתלכדות ביחד ללהקה אחת בכדי לנדוד מהארצות הקרות לארצות החמות, ובדרכן הן עפות יחד, כמו שאנחנו רואים לפעמים מעל ארץ ישראל להקות כאלה. אבל כאשר הציפורים מגיעות למחוז חפצן הן מתפזרות וכל אחת הולכת למקומה. נמצא שאין כאן שלום אלא לשעה לשם מטרה מסויימת, שלום של אינטרסים הדדיים.
לעומת זאת – השלום של הנהר הוא השלום בין כל טיפות המים שמתלכדות יחד כדי להגיע אל הים, "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" (קהלת א', ז'). אבל בים כל טיפה הולכת לכיוון אחר. בכל זאת, זה שלום גדול יותר משלום הציפורים, כיוון שבשלום של הציפורים כל אחת נמצאת בגופה, רק שהם הולכים יחד. אבל בשלום של הנהר, בזמן השלום כל הטיפות מתאחדות לגוף אחד.
מעל כולם נמצא השלום של הקדרה. יש בזה שני פירושים: פירוש אחד הוא שהקדירה עושה שלום בין האש שתחתיה למים שמעליה. האש והמים הם אויבים זה לזה, ואף על פי כן, כאשר יש קדרה שמתווכת ביניהם נהיה שלום, ולא די שאינן מכלות זו את זו אלא שהאש משביחה את המים.
פירוש שני הוא שהקדרה עושה שלום בין כל מרכיביה. כמו בחמין של שבת, שמים בתוך הסיר אורז, בשר, ירקות ותבלינים – והקדירה עושה בין כולם שלום. לא די בכך שאינם מתנגדים זה לזה, אלא שכל אחד נותן מטעמו בתוך השני, ויחד נוצר תבשיל חדש מיוחד ומעולה.
בשלום של הציפורים ושל הנהר היו דברים ממין אחד שהתאחדו ביניהם, אבל השלום של הקדירה הוא בין מינים שונים, ואפילו הפכים, שמתחברים. יתרה מכך, כל אחד מן הצדדים השתנה ונעשה שלם יותר בהפנמתו והכלתו של הצד השני. וכאשר קורה דבר כזה נוצר דבר חדש – הן בעצמם והן במציאות כולה (להסבר נוסף ראה נתיבות עולם למהר"ל, נתיב השלום פרק ג').
על השלום המעולה נאמר: "עושה שלום במרומיו", אומרים חז"ל, הכוונה, בין גבריאל ומיכאל, שר של אש ושר של מים" (תנחומא ויגש אות ו'; וראה נצח ישראל למהר"ל פרק נ"א). שלום בין הדברים המנוגדים ביותר, נמצא במרומיו, והיינו בשמים. שהרי דרשו: "מהו שמים? אש-מים (חגיגה ידף "ב ע"א). הרי לנו בעלי מחלוקת, המסוגלים לא לבטל אחד את השני, אלא למצוא את הטוב שבכל אחד וליצור יצירה שלישית חדשה הבלולה משני הרכיבים – שמים, אש ומים. וזה הפירוש 'מחלוקת שהיא לשם שמים' (אבות ה', י"ז) – כמו יצירת השמים מאש ומים. אצל קורח ועדתו לא הייתה מחלוקת לשם שמים, לאחדות, אלא לפילוג. מטרת המחלוקת לא הייתה כדי למצוא את הטוב שבכל אחד, אלא לבטלו, ועל כן אין סופה להתקיים.
אנחנו מצפים ומייחלים לבואו של אליהו הנביא להשכין שלום אמת. אליהו יכול להשכין שלום גם בין דברים שנראים כמו הפכים גמורים, כמו אש ומים, וודאי שהוא יצליח להשכין שלום בין הדעות השונות אצל החכמים ובין הדורות השונים, האבות והבנים. והשלום הזה יהיה לא רק להסיר את המחלוקת, ולא רק שלום זמני, אלא שלום שיצור לנו "תבשיל חדש" – כל אחד ישפיע מטובו על השני וביחד יווצר דבר מיוחד חדש, ימות המשיח (עפ"י מלאכי ג', כ"ג-כ"ד).
כך גם היה הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כל ימיו דיבר בשבח האחדות – נלחם על האחדות, על החיבור. חיבור בתוך המשפחה, חיבור בתוך הקהילה, חיבור בעם. וזה המסר שנלמד מדבריו של הרב לאורך כל הדרך. וכלשונו של אליהו הנביא זכור לטוב: "אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי אֲהוּבַי, כְּלוּם חָסַרְתִּי דָּבָר שֶׁאֲבַקֵּשׁ מִכֶּם? וּמָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם, אֶלָּא שֶׁתִּהְיוּ אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה וְתִהְיוּ מְכַבְּדִין זֶה אֶת זֶה" (תנא דבי אליהו רבה פרק כ"ח).
