איך תקיעה בחצוצרות גורמת לניצחון במלחמות

בפרשה שלנו מצוה ה' את משה על עשיית שתי חצוצרות כסף. בדור המדבר הם שימשו בשני אופנים:

א. "למקרא העדה": איסוף העדה כולה בתקיעה בשתי החצוצרות, או זימון הנשיאים בעת הצורך בתקיעה בחצוצרה אחת (במדבר י', ג'-ד', ו-ז').

ב. "למסע המחנות": איתות למחנות השבטים שסביב המשכן לתחילת נסיעה (שם, פסוקים ה' – ו'). גם לדורות, החצוצרות משמשות לשני תפקידים: לתרועה במצב מלחמה, ולתקיעה על קרבנות בימים מיוחדים (שם, פסוקים י'-י"א).

בענין המלחמה, נאמר: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם" (במדבר י', ט'). מצווה לעשות חצוצרות, ובשעת צרה או מלחמה לתקוע (רמב"ם, תעניות א', א'). המדרש אומר, שהמצווה היא רק במלחמת גוג ומגוג, ורבי עקיבא אומר, על כל צרה שלא תבוא (ספרי בהעלותך פסקה ע"ו). אומר הטור, רק במלחמת מצווה של כיבוש ארץ ישראל אנחנו תוקעים בחצוצרות.

למעשה, בימינו, נהגו בארץ ישראל לתקוע בשופרות וחצוצרות בשעה שהציבור מתאסף לתפילות בעת צרה[1] (ראה שו"ת תשובות והנהגות או"ח חלק ג' סימן קנ"ז).

מה עושה התקיעה? אנחנו רואים שהתוצאה של התקיעה היא: "וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם", זוהי הבטחה! איך התקיעה משפרת את המצב? אומרים הפרשנים הראשונים, התקיעה משפרת את מידת הדין. כאשר מידת הדין שומעת את התקיעה היא מיד משתתקת ומשתנה למידת הרחמים והופכת לסנגוריה. זו גם הסיבה לכך שהחצוצרות היו עשויות מכסף, כי הכסף רומז לרחמים וחסדים (רמב"ן; רבנו בחיי; ריקאנטי).

איך זה פועל? איך זה עובד? נאמר: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה" (תהלים פ"ט, ט"ז), אומרים חכמינו, אשרי עם ישראל שיודע לרצות את הקב"ה, ולהתקרב אליו באמצעות התרועה (ויקרא רבה כ"ט, ד'; של"ה הקדוש ראש השנה, נר מצוה אות ט"ו). התקיעה והתרועה באים מהבטן, לא מהראש, לא מהפה. הם באים מקול פנימי, מהבטן. ברגע שהאדם זועק אל הקב"ה מקירות נפשו, מהקרביים שלו, מהבטן שלו באופן אינסטינקטיבי, אז אומר הקב"ה, אני שומע ואני נזכר בקורבן. כי בשעה שעם ישראל היו מקריבים קרבנות הם גם היו תוקעים, ועם הקרבן גם התקיעה עולה, וכך הקב"ה היה מכפר על עם ישראל (בכור שור). "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם" – המצב הזה יכול להשתנות רק אם תקריבו את עצמכם, רק אם יצא לכם קול פנימי, קול מעמקי הבטן, לא מהמחשבה. ואז אומר הקב"ה "וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם".

[1] ר' משה פיינשטיין נשאל (וכבר העיר על כך המגן אברהם סי' שע"ו ס"א), מדוע אין אנחנו נוהגים היום לתקוע בחצוצרות בעת הצרות, כפי שנפסק להלכה ברמב"ם? והוא עונה על פי הרמב"ם (ספר המצוות, מצות עשה נ"ט). הרמב"ם מנה במצווה אחת את התקיעה על הקרבנות עם התקיעה בעת הצרות, ומשמע שהם תלויים זה בזה (וכן החינוך במצווה שפ"ד). כשאין חצוצרות במקדש – אין תוקעים גם בחצוצרות בזמן מלחמה או צרות אחרות (שו"ת אגרות משה, אורח חיים ח"א סי' קס"ט). אמנם, המשנה ברורה ביאר, שיש אומרים שהמצווה להריע בעת צרה היא רק בארץ ישראל, שנאמר: 'בְּאַרְצְכֶם'. ויש אומרים שהמצווה דוקא כשארץ ישראל היא תחת רשותנו. ויש אומרים שהמצווה היא דוקא בצרה שעל רוב ישראל (משנה ברורה סי' תִקְע"וּ ס"ק א'). למעשה, בארץ ישראל נוהגים לתקוע ולהריע בעצרות תפילה בעת צרה.