ימי ספירת העומר הם סולם להעלות אותנו, והשמיים הם הגבול

בפרשתנו מובאות שלוש מצוות הקשורות לימי העומר: א. מצוות קצירת העומר – שהיו קוצרים בט"ז בניסן ומניפים אותו בבית המקדש ואז מותר לאכול מהתבואה החדשה. ב. מצוות הבאת שני הלחם – היו מביאים בחג השבועות שני לחמים העשויים מחיטה, לבית המקדש ומניפים שם. ג. מצוות ספירת העומר – במוצאי היום הראשון של פסח, אנחנו מתחילים לספור את "ספירת העומר", ומתמידים בה במשך שבעה שבועות, עד לחג השבועות, ככתוב בתורה: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כ"ג, ט"ו). מה המשמעות של ספירת העומר? ומדוע היא נקראת כך?

מצינו ש"בְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן" (שמות ט"ז; ל"ה). והמן שירד נקרא "עומר", כלשון הפסוק: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה', לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת …וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא" (שמות ט"ז, ט"ז ול"ו). העומר היא מידת נפח של מָּן המספיקה לאדם ליום אחד[1]. אַרְבָּעִים שָׁנָה ירד לנו מָּן מן השמים (שמות ט"ז, ד'). אַרְבָּעִים שָׁנָה, מידי יום ביומו קיבלנו שפע של פרנסה, של אוכל, של טוּב מן השמים. השפע הזה פוסק עם הכניסה לארץ, אבל יש לנו מצווה, עם הכניסה לארץ, לספור את ספירת העומר (ויקרא כ"ג, ט'-כ"א).

אומר ספר החינוך (מצווה ש"ו), אַרְבָּעִים שָׁנָה שנה חיו עם ישראל חיים ניסיים, ירד להם במדבר לחם שמיימי, בגדיהם לא בלו (דברים ח', ד'), עמוד הענן ועמוד האש הגנו עליהם מפגעי המדבר. כעת עם ישראל נכנסים לארץ ישראל והולכים לעשות הכל מכוחם, מעצמם, בעבודות חקלאיות ובניין הארץ. דוקא אז ישנה סכנה של שכחת ה' (ראה דברים ח', י"ב – י"ז). ולכן דווקא אז אנחנו מצווים על הבאת מנחת העומר – "רֵאשִׁית קְצִירְכֶם", על מנת להזכיר לנו את ההשגחה האלוקית, את מי שמחדש לנו בכל שנה ושנה את התבואה ומחייה אותנו – "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח', י"ח). ויתכן שזהו עומק דברי רבי יוחנן: "לְעוֹלָם אַל תְּהִי מִצְוַת הָעֹמֶר קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת הָעֹמֶר זָכָה אַבְרָהָם לִירַשׁ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (ויקרא רבה כ"ח, ו').

בנוסף, לאחר הכניסה לארץ, העיסוק המרובה במציאות החומרית עלולה לגרום לניתוק מהקדושה והעולם הרוחני – כתשובה לכך, חוזרת התורה כמה פעמים בפרשת 'העומר' על ביטויי ה'הנפה', זאת ללמדנו שעלינו להניף, להרים, להעלות את כל המציאות החומרית (עפ"י משך חכמה ויקרא כ"ג, י'; ליקוטי הלכות שבועות א', ב'). כדוגמא לכך באה מנחת העומר מן השעורים, שהן מאכל בהמה, ואנחנו מצווים להניף את העומר – להרים את מאכל הבהמה ולהפוך אותו למאכל אדם (סוטה י"ד ע"א), דבר הבא לידי ביטוי ב'מנחה החדשה' המוקרבת בסיומם של ימי העומר, בחג השבועות, המובאת מקמח חיטים – מאכל אדם (שפת אמת, שבועות תרל"ז). זוהי כוחה וייחודה של התורה, אליה אנחנו כל כך משתוקקים בימים אלו – למנוע שקיעה בחומריות ולרומם את הכל (ראה במדבר רבה י"ז, ה').

אומרים המקובלים, שבספירת העומר אנחנו סופרים שלב אחר שלב, מדרגה אחר מדרגה, עולים ומתעלים, מתקנים את המידות שלנו ומגיעים לאותה מדרגה שהקב"ה הועיד לנו בתחילת היותנו במדבר. אַרְבָּעִים שָׁנָה שנה ירד מָּן מן השמים ועכשיו אנחנו צריכים לעבוד בארץ ולהוציא לחם מן הארץ ולהעלותו לשמים (ראה שפת אמת שלח תרמ"ט ד"ה במדרש לך אכול; אלשיך הקדוש יהושע ה', י'-י"ב; חסד לאברהם מעין שלישי נהר כ"א). ימי ספירת העומר הם ימים של עבודה רוחנית גדולה, המעלים את האדם 49 מדרגות, עד מוכנותו לקבל את התורה. כִּיווּן העבודה הוא מלמטה למעלה. באמצעות העבודה, באמצעות ההתמסרות, באמצעות תיקון המידות. לכן נהגו ללמוד בימים אלו את מסכת "אבות" העוסקת בתיקון המידות[2]

בהמשך לאמור, נאמר בפרשתנו: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (ויקרא כ"ג, ד'). בספר התורה כתוב "אֹתָם" בלי ו', כביכול נאמר, אַתֶם תקראו את המועדות, אַתֶם תכתיבו לי מתי יהיה יום כיפור, מתי יהיה ראש השנה, מתי תקבלו את הסליחה, מתי תקבלו את השפע, מה שתגידו, אני מוריד שפע. העיקר שזה יהיה מלמטה למעלה. זהו היסוד של "ספירת העומר – אחרי שאומר הקב"ה "נתתי לכם אורות גדולים" בפסח, הוצאתי אתכם ממצרים, מעבדות לחירות, בניסים גדולים, עכשיו תוכיחו שאתם ראויים להם.

[1] רש"י מסביר שעשירית האיפה היא כמות של 43.2 ביצים, וזהו גם כמות הקמח בעיסה כדי להתחייב בהפרשת חלה (ראה במדבר ט"ו, ב'), וכן למנחות הקריבות על גבי המזבח (רמב"ם מעשה הקרבנות י"ב, ה', וראה משנה מנחות כ"ז ע"א).

[2] זוהר הקדוש ויקרא, רעיא מהימנא דף צ"ז ע"א; שער הכוונות ענין הפסח דרוש ג' דף פ"א ע"ג; שם ענין ספירת העומר דרוש י"א דף פ"ו ע"ב; נהר שלום דף ל"ב ע"ב; אור החיים ויקרא כ"ג, ט"ו; מחשבות חרוץ אות כ"א; אוהב ישראל, ר"ח אייר; שם משמואל שבועות תרע"ז ד"ה יש לדקדק.