המפתח להצלחה בכל מעשינו היא "תשומת לב"

פרשת ויקהל מסכמת את כל נדבת בני ישראל ועשיית המשכן. בולט במיוחד הפסוק הבא: וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה, טָווּ אֶת הָעִזִּים (שמות ל"ה, כ"ו). הביטוי הזה, "נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה" – נשיאת הלב, בעשייה, באומנות של הנשים. מהי אותה נשיאת הלב?

לימדו אותנו חכמים, שכל מעשה טוב ומצוה שאנחנו עושים, צריכים הכנה נאותה כדי שהם יהיו בשלימות. וההכנה צריכה להיות במחשבה דיבור ומעשה[1].

אומר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש, אם אתה רוצה שתשרה שכינה במעשי ידיך, שהפעולה תצליח, שתשרה הקדושה, שיהנו במעשה שאתה עושה – תכוון לפני כן. כמו אותן הנשים שאמרו: "את זה אנחנו מכינות למקדש". "את זה אנחנו טוות לפרוכת". "עכשיו אני עושה פרוכת לשם שמיים". ובכך שורה השכינה במעשה. כשאדם מתכוון בתחילת המעשה הוא מוריד את הלב שלו במעשה, מכניס את הנשמה לגוף המצוה. מרים את המעשה לרמת הלב. זהו הפירוש ל"נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה"[2].

ואומר אליהו הנביא, מדוע זכתה דבורה הנביאה לרוח הקודש, כמו שנאמר: "וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת" (שופטים ד', ד')? ועוד, מדוע נקראה "אֵשֶׁת לַפִּידוֹת"? עונה אליהו הנביא: "מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: בֵּין גּוֹי וּבֵין יִשְׂרָאֵל, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה, בֵּין עֶבֶד וּבֵין שִׁפְחָה – הַכֹּל לְפִי מַעֲשָׂיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו". כלומר, מעשה האדם, ולא מינו, רמתו או מוצאו הם שקובעים את הקשר שלו עם בוראו ואת מידת רוח הקודש השורה עליו. מדובר על כל אדם שעושה לשם שמים, וחושב ומתכוון כמו דבורה הנביאה שהיתה עושה פתילות לבית המקדש. הפתילות האלה היו נעשות בזריזות ועם כוונה, עם כל הלב שלה, והן דלקו במנורה כמו לפידים. לכן היא נקראה "אֵשֶׁת לַפִּידוֹת", ובזכות מעשה שלם זה זכתה לרוח הקודש (מצודת דוד ומלבי"ם שם; תנא דבי אליהו רבה ט'; מובא בהרחבה בשערי קדושה לרבי חיים ויטאל זצ"ל חלק ג' שער ז').

היסוד לכך מתחיל בפרשה שלנו, בנשיאת הלב של כל הנשים. הן אלו שלימדו אותנו שכאשר אנחנו עושים מעשים, אנחנו שמים את הכוונה, את הלב, ובכך משרים את השכינה במעשה. בכך מתקדש המעשה שלנו, מתרומם ומקבל משמעות (זוהר הקדוש, רעיא מהימנא, כי תצא דף רפ"א ע"א).

[1]ראה בן איש חי שנה שניה, נח, פתיחה; שם שנה שניה, בא, פתיחה; כף החיים לרבינו חיים פאלאג'י סימן א'; של"ה הקדוש, יומא, דרך חיים ותוכחת מוסר, אותיות קע"ח-קפ"ד הוצ' יד רמ"ה; וראה בזוהר הקדוש, יתרו דף צ"ג ע"ב.

ועיין עוד ב'בני אהרון' לר' שמעון אגסי זצ"ל על שער הגלגולים, הקדמה י"א אות מ"ה וב'בן איש חי' שנה ראשונה, יתרו, פתיחה. שם כתבו שכדי שכל מצווה ומצווה שעושה האדם תהיה בשלימות צריך לזה חמישה תנאים, ואלו הן: א. רעותא דליבא (רצון הלב), ב. מחשבה, ג. כוונה, ד. דיבור, ה. מעשה. וראה מה שכתב הרב אלעזר אזכרי בהקדמת ספרו 'חרדים' שפירט י"ז תנאים בקיום כל מצווה.

[2] זוהר הקדוש תזריע דף נ' ע"א; זוהר הקדוש תרומה דף קכ"ח ע"ב; ועיין כף החיים לרבי יעקב חיים סופר, אורח חיים, סימן ס' אות י'-י"א; שער רוח הקודש דף ט' ע"ב; הקדמה לשער המצוות ובביאור השמן ששון בהקדמה שם, אות י"ד; פלא יועץ ערך דיבור; אדיר במרום עמ' ל"ז-מ"א הוצ' הרב יוסף ספינר; מחזיק ברכה, אורח חיים סימן רל"א