השבוע יום הפטירה של רבי יעקב אבוחצירא זיע"א, נכתוב כאן פירוש לעילוי נשמתו.
"וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדוֹת הָעִבְרִיוֹת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה". איזה שמות אלו? רש"י מסביר שמדובר על יוכבד ומרים, ונקראו בשמות הללו על שם מעשיהם. שִׁפְרָה – זוֹ יוֹכֶבֶד, ונקראת כך עַל שֵׁם שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד, ופּוּעָה – זוֹ מִרְיָם, עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעָה וּמְדַבֶּרֶת וְהוֹגָה לַוָּלָד, כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים הַמְּפַיְּסוֹת תִּינוֹק הַבּוֹכֶה.
פרעה קורא למיילדות ומצווה אותן לבצע את הפתרון הסופי בילדי היהודים: "וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה" (שמות א', ט"ז). אבל על המילדות נאמר: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א', ט"ו – י"ז).
בתחילת הפסוק נאמר שהמיילדות "לֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם", והיה צפוי שהפסוק יסתיים במילים 'ולא המיתו את הילדים', אם כן מדוע נאמר: "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים"? אלא שלשון זו של הפסוק מלמדנו שהמיילדות לא רק הצילו את עצמן מהציווי של פרעה להמית את הילדים, הן לא רק נמנעו מלהרוג אותם וברחו והסתתרו, אלא להיפך, הן פעלו וסייעו באופן אקטיבי כמיטב יכולתן כדי להחיות אותם. הן נתנו להם מים ומזון ואויר וכל מה שמחייה ומגדל. בנוסף לכך, הן התפללו על התינוקות שיחיו ויהיו בריאים כדי שחס וחלילה לא יצא וולד שאינו בריא או חלש, ויהיה חשש שיחשדו במיילדות שהן עשו זאת בגלל גזרת פרעה (שמות רבה א', ט"ו). כתגובה לכך, פרעה קורא להן ונוזף בהן, אבל הן לא שומעות לו, הן מתרצות תירוצים.
התורה מסכמת: "וַיֵּיטֶב אֱלֹקִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד". מה הטובה שהיטיב להן? מפרש רש"י שהכוונה להטבה שמפורשת בפסוק הבא: "וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים" (שם, כ'-כ"א) – נתן להן ה' שכר טוב מידה כנגד מידה, כדרך שהן פעלו מתוך מניע להרבות את בתי ישראל ומשפחותיהם, כך הן עצמן זכו להקים משפחות גדולות וחשובות בישראל – בתי כהונה ובתי לויה, מאהרן ומשה בניה של יוכבד, ובית מלכות ממרים, שמבני בניה יצא דוד המלך (שמות רבה א', כ"א; סוטה דף י"א:). וכמו שבית הוא הגנה על היושבים בתוכו, כך יצרו שפרה ופועה הגנה רוחנית לעם ישראל, הצליחו במעשה הגדול שהן עשו, להקים את בית ישראל. "וַיֵּיטֶב אֱלֹקִים לַמְיַלְּדֹת – וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד" – זו הטובה.
ואומר הזוהר הקדוש, כל אישה שמחיה את ילדיה, שתומכת ועוזרת, משפרת ופועה, כמו שפרה ופועה שהיו משפרות את הוולד ופועות לו, שרות לו שירי ערש, כדי להנעים לו את ימיו הראשונים, להחיות את הילדים – כל אישה שעושה דבר כזה מקומה בגן עדן העליון, מקומה גבוה מאוד ושמור עם הצדקנים (זוהר הקדוש שלח דף קס"ז ע"ב).
