תתחיל בחיוב וכל שיחה תראה אחרת
בפרשת השבוע יעקב מברך את בניו לפני מותו. "אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (בראשית מ"ט, כ"ח) – הוא מברך כל בן לפי תכונותיו הייחודיות. כמה מבני יעקב נמשלו בברכות לחיות כדי לבטא תכונות מסוימות: יהודה לאריה, יששכר לחמור, דן לנחש, נפתלי לאיילה ובנימין לזאב (וראה שמות רבה א', ט"ז).
נתבונן בברכת יעקב לנפתלי: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר" (בראשית מ"ט, כ"א). רש"י מסביר לנו שמדובר על ארץ נפתלי. בקעת גִּינוֹסַר שנפלה בחלקו של נפתלי, שהיא ממהרת להבשיל פירות טובים, כמו האַיָּלָה שהיא זריזה לרוץ ממקום למקום (יהושע י"ט, ל"ב-ל"ה; מגילה ו' ע"א). לכן כל מי שיאכל מהפירות הטעימים זוכה לומר "אִמְרֵי שָׁפֶר", ע"י שהוא מודה ומברך ומשבח להקב"ה בברכת שהחיינו קודם לכל אחיו (צרור המור בראשית מ"ט, כ"א).
פירוש נוסף אומר רש"י: "אַיָּלָה מְשֻׁלַּחַת לָרוּץ". נפתלי הוא שליח שאינו מחכה שיטילו עליו משימות, אלא הוא שליח פעיל. הוא מחונן במידת הזריזות כאיילה – ברגע שהוא מזהה הזדמנות ויכולת לפעול ולעשות, הוא מיד מזדרז לקחת אחריות על המשימה ומבצע אותה. יש לו זריזות כפולה. הן בריצה – "אַיָּלָה שְׁלֻחָה", והן בדיבור – "הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר". הברכה היא להיות כנפתלי – זריזים ומוכנים לדיבורים טובים, ומעשים טובים כאחד.
פירוש נוסף מחדש, שעיקר הדגש בברכה הוא על המילים "אִמְרֵי שָׁפֶר". כלומר: נפתלי ממהר להגיד דברים טובים, כמו האיילה שממהרת, וכאשר הוא פוגש בן אדם הוא שואל בשלומו, ומקדים לו שלום. הדרכה זו באה לידי ביטוי במאמר חז"ל: "הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם" (אבות ד', ט"ו; ברכות דף י"ז ע"א). מלבד מידת הענווה שמחייבת התנהגות כזו, לנהוג בפשטות ובמאור פנים עם כל אדם, יש בהנהגה זו גם משום דרכי שלום וקירוב לבבות. כדברי השל"ה: "אפילו אתה רואה שלבו עליך הוי מקדימו לשלום, שאם אתה עושה כן תגרום לו שיאהבך" (של"ה, שער האותיות, בריות, י"ג; דרך חיים למהר"ל על המשנה הנ"ל). ועל כך אמר דוד המלך: "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" (תהלים ל"ד, ט"ו) – חפש את השלום, ואף רדוף אחריו במקרה הצורך. אל תחכה שהשני יבוא לפייס אותך, אלא תהיה הראשון לפתוח בשלום, ובדרך זו יפתרו הרבה בעיות חברתיות ויתרבה השלום בין בני האדם.
מור אבי חכם שמעון אליהו זצ"ל היה מיישם זאת הלכה למעשה, והיה מקדים שלום לכל אדם.